ביום שבו נפרד העולם כולו מרוג'ר מור, הלא הוא ג'יימס בונד האגדי, נחת בישראל הנשיא האמריקני טראמפ, על תקן סוכן לא כל כך חשאי שהגיע למזרח התיכון במטרה להצליח היכן שכשלו כל קודמיו – להשיג שלום בין ישראל לפלסטינים. מישהו שכח לספר לו שניסים קורים בהוליווד. לא בשכונה שלנו.
 
נאום סיכום הביקור של הנשיא טראמפ במוזיאון ישראל. צילום: לע"מ

אפשר לזלזל בנשיא יוצא הדופן והצבעוני עד מחר. שיעורי בית הוא עשה. אובאמה בא לישראל ברע, בדרישות, בקשיחות ובחשדנות כלפי נתניהו. טראמפ בחר בדרך ההפוכה. הוא בא לחבק, לאהוב, לעטוף את ראש הממשלה בדבש, ויש שיגידו שזו בכלל מלכודת דבש. ימים יגידו. בנאומיו הפרו-ישראליים הוא השיג כמה יעדים: גם הביע את המחויבות הבלתי מעורערת שלו לביטחונה של ישראל, וגם רכש את אהדת העם היושב בציון.

אבל בשיחות סגורות, הנשיא מבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: הוא רוצה להשיג הסכם היסטורי, במסגרת זמן של עד 16 חודשים. מזכיר המדינה טילרסון אמר, ובצדק, שטראמפ הפעיל לחצים עצומים על נתניהו ואבו מאזן ערב הגעתו למזרח התיכון. הלחצים האלה יימשכו. שליח הנשיא למזה"ת, ג'ייסון גרינבלט, ידלג בין ירושלים לרמאללה – ממש כמו ג'ון קרי – רק שהפעם הבוס שלו, שנודע בפתיל הקצר וברצון להגיע לתוצאות ומיד, יעקוב בקרוב ולא יהסס להפנות גב למי שלא יתיישר עם החזון שלו. כן, גם אנחנו עלולים לספוג ממנו סנקציות אם יחשוב שישראל לא באמת מעוניינת לקדם הליך מדיני שכולל פשרות.

התקדמות בתהליך המדיני תחייב שינוי קואליציוני

ואם בפשרות עסקינן – אם המשא ומתן יחל ויצבור תאוצה, דרכה של הבית היהודי מחוץ לקואליציה יהיה קצר ומהיר. במקרה הזה, יוכל ראש הממשלה להיעזר ברשת הביטחון שהבטיח לו הרצוג. גם לפיד, שקולו לא נשמע השבוע, לא יוכל לסרב לתמיכה בתהליך היסטורי.
אבל, רגע, אל תירתמו את העגלה לפני הסוסים. הם עדיין באורווה, מנמנמים בנחת. ניסיון העבר אומר להם שגם המהלך הזה סופו להיכשל.
זה שיכנס וזה שיצא? הרצוג, ובנט. צילום: פלאש 90
זה שיכנס וזה שיצא? הרצוג, ובנט. צילום: פלאש 90

טראמפ נמנע בשיחות עם שני המנהיגים לדבר על סוגיות רגישות ונפיצות כמו פתרון שתי המדינות, הבנייה בהתנחלויות ובעיית הפליטים. אלה סוגיות שנותרו במחלוקת, עוד לפני שהעלינו את סוגיית חלוקת ירושלים.

והמציאות בשטח, וכדאי לטראמפ לבקר באיו"ש בהזדמנות, כבר הופכת את יוזמת השלום הסעודית לבלתי רלוונטית בעליל.
בשורה התחתונה, ישראל התמסרה בקלות ובלי תנאים מוקדמים לאהבה שהרעיף עליה הג'ינג'י עם התסרוקת המשונה מבית הלבן. בעוד הגברת הראשונה מלאניה התחמקה ממגע ידו, אנחנו לא רק הלכנו אתו יד ביד אלא גם חיבקנו ואפילו הצטלמנו סלפי סחבקי. אבל שהתמונות האלה לא יבלבלו אותנו. טראמפ אינו נשיאה של ישראל. הוא אמריקני, והאינטרסים שלו לא בהכרח חופפים לאלה של מנהיגינו. הפערים האלה יצופו כנראה כבר בחודשים הקרובים.

מילה לסיום

הקורא המסור גיא ורדימון שאלה אותי למה הטור השבועי לשישי כל כך קצר. עניתי לו שככה זה בעידן הרשתות החברתיות. מי שכותב מאמרים מנומקים וארוכים מדיי, מאבד את הקשב והריכוז של הקורא. עדיף קצר וקולע, אני אומר.
מקווה שאתם מסכימים אתי.
אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.