לילה שקט עבר על כוחותינו ועל תושבי הדרום באדיבות ארגון הטרור חמאס. בעוד בעזה הכתיבו הפסקת אש נוספת, בישראל מרוב בושה על כך שארגון טרור מכתיב את הקצב הכחישו מצד אחד את הפסקת האש ומנגד החזירו את המטוסים להאנגר.

כיפת ברזל בפעולה, אמש. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

ישראל ממשיכה לשחק לידיו של החמאס ולא מצליחה להתמודד עם הפיקים של הסבבים שהוא מכתיב. נתחיל בשורה התחתונה – הסיפור לא הסתיים! חמאס יכתיב את הקצב שלו, מתי יתחיל הסבב הבא ומתי הוא יסתיים. ולא הוא לא נצר את האש בגלל שהרסו לו בניין בן חמש קומות, חמאס נצר את האש כי הוא יודע מה זה עושה בצד השני, בצד שלנו.

כשחמאס מחליט להפסיק לשגר רקטות לעבר ישראל הוא מעמיד את מערכת הביטחון בדילמה גדולה אחרי שהוא שומע פעם אחר פעם את בכירי צה"ל והדרג המדיני חוזרים ואומרים שהם לא מעוניינים במערכה. ישראל לא מעוניינת להכריע, היא מעוניינת להישאר הנגררת, זו שממתינה לסטירה כדי להחזיר אגרוף.

אתמול באולפן הפתוח בערוץ 20 נשאלה שאלה חשובה בעקבות התבטאות של בכיר בדרג המדיני שאמר "חמאס חטף מכה קשה". מה זה אומר מכה קשה? 100 תקיפות? 200 תקיפות? 500? ובכן עם כל הכבוד לבכיר בדרג המדיני, מכה קשה לא נמדדת במספר הטילים שחיל האוויר מפיל על עזה או במספר המטרות שצה"ל תוקף, מכה קשה נמדדת באפקט שהיא יוצרת הרתעה שנמשכת ביום שאחרי התקיפות.

נזקי פגיעת רקטה בשדרות, אמש. צילום: קובי ריכטר, TPS

 

אחרי צוק איתן אפשר היה להגיד שהנחתנו מכה קשה שיצרה הרתעה של שלוש שנים וחצי, אחרי הסבבים האחרונים גם 180 מטרות לא השיגו את השקט הנדרש. כלומר חמאס לא חטף שום מכה קשה, במקרה הטוב מכה קלה בכנף.

ביליתי אתמול עם תושבי שדרות ויש לי רק דבר אחד להגיד לכם, מדינת ישראל צריכה להצדיע לכם על שאתם מנהלים שגרה לא פשוטה תחת אש שמכתיב ארגון טרור ששכח כבר מזמן הרתעה מהי.

נועם אמיר

נועם אמיר

כתב ערוץ 20 לענייני צבא וביטחון