"את צמה?" אמא של שרה שואלת אותה בדאגה מעבר לקו.
אם תהיתם איזה צום יש היום שעוד לא שמעתם עליו אז שרה אילוז שוהם כאן כדי לספר לכם על חג הסיגד המסורתי שנחוג בעיקר בקרב העולים מאתיופיה. ומסתבר שלא רק אני חושבת שהריקוד של השר סמוטריץ' במשרדו הוא בהחלט צעד גדול וקופצני לעבר שילוב החג בלו"ז של החברה הישראלית.
"זה עוד לא כמו המימונה שנהייתה משהו כלל ישראלי", אומרת אילוז שוהם אבל היא מאמינה שזה בדרך ומוקירה את האופן שבו מאפשרים לבני העדה לחגוג כאן בארץ ואפילו לקחת יום חופש מהעבודה לשם כך.
"אבל אם אנחנו עדיין חוגגים את חג הסיגד זה אומר שאנחנו עדיין בגלות", היא מנחיתה את ההתלהבות לאמות מידה עובדתיות.
כשאני תוהה על קנקנה היא מתחילה לתאר באופן ציורי למדי את החג כפי שחגגו אותו באתיופיה. אז הנה באתי לקראתכם עם ספוילר, באתיופיה הציפורים לא צייצו ביום הזה כי הוא היה כמו מעמד קבלת התורה, מלא הוד ורוממות.
אילוז שוהם עלתה לארץ בשנת 1984 עם משפחתה ברגל מאתיופיה דרך סודן. כמו רבים גם היא חוותה את תלאות העליה על בשרה והגיעה אל כור ההיתוך שבו הכל נראה ונשמע זר ואחר. עולם שלם של אי הבנה.
היא מספרת על הבהלה שאחזה בה כששליחי הסוכנות סיפרו להם שיבא מטוס לקחת אותם והוא אפילו יעלה לשמים. בעיניים פעורות של ילדה בת חמש מי שעולה לשמים הוא בעצם.. מת!
אילוז שוהם עוד עם אמא על הקו, אמא משכנעת אותה להגיע לחגוג את חג הסיגד בטיילת ארמון הנציב מול הר הבית. היא מקבלת שיעור על החשיבות לשימור השורשים והמסורת ובתוכה היא חצויה האם האירוע שמתקיים מדי שנה אכן מתחבר עם האירוע ההוא באתיופיה בו עלו כולם עם ספרי התורה אחרי הקייסים מנהיגי העדה ונשאו תפילות ערגה לירושלים בדיוק 50 יום אחרי יום כיפור כמעמד התעוררות מחודש לתשובה וגם זכר לברית שכרת עזרא עם בני דורו. "תארי לך אלפי אנשים עומדים ונושאים עיניהם לקייסים שמקריאים חלקים מהתנ"ך בלי מיקרופון וכולם שומעים", היא מציינת בהתפעלות.
בשנים האחרונות האירוע קיבל לדעתה גוון קצת פוליטי ויש יותר מדי דוכני מכירות שלא כל כך תואמים את קדושת היום. אילוז-שוהם מספרת לי שכאשר היא רוצה לחוות את אותה תחושת רוממות היא צועדת קדימה לאיזור שבו נמצאים זקני העדה בתפילות הודיה על השיבה לציון. וגם אם היא לא עולה כל שנה לחגוג עם כולם עדיין בלב היא שם ואפילו מספרת לילדיה על משמעות החג. "תכתבי על המשמעות האמיתית של החג". היא אומרת לי, זה היה חג הודיה, תפילה וכפרה, חג של שלום בין אדם לחברו ובין אדם למקום. חג שמחבר בין כל חלקי עם ישראל. ואני מתחילה לקבל קצת מושג על מה חוגגים.
אילוז שוהם מסמלת בעיני את העולה ה"קליט" היא נשואה לישראלי ואמא ל7 ילדים ובין היתר מעלה מופעים מלאי הומור משובח על העליה לארץ וחוויות הקליטה שלה, אה, והיא גם אומנית. כמעט מכל חומר שתרצו היא מייצרת תכשיט, יש לה ליין משגע של תכשיטים אוריינטליים בגוון אתיופי שאותם היא סורגת בעצמה. כשראיתי אותה מופיעה על הבמה הבנתי לראשונה את המושג "תעצומות נפש".
הסיפור האישי שלה הצליח בשניות להוציא אותי מאיזור הנוחות לארץ המדע הבדיוני.
מצאתי את עצמי מהרהרת איך יתכן שאשה כה צעירה עברה כל כך הרבה. יתכן שהחומר ממנו היא עשויה נולד אי אז במסע הרגלי אל הארץ המובטחת לירושלים שעשויה מזהב.




מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20