22:21 16/10/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > מי ששורף את המועדון לא יכול להיות חלק ממנו

מי ששורף את המועדון לא יכול להיות חלק ממנו

המנהיגות של הציבור הערבי בישראל חייבת לבחור. או ישראלים או "פלסטינים", אין גם וגם

הפגנת ערביי ישראל ביפו במהלך מבצע צוק איתן. צילום: פלאש 90

הפגנת ערביי ישראל ביפו עם דגלי אש"ף במהלך מבצע צוק איתן. צילום: פלאש 90

– "למה אתם כל הזמן שורפים את המועדון?!"
– "כי המועדון הוא עשוי מעץ, ועץ הוא נשרף מהר"
– "אז מה הדרישות שלכם?"
– "אנחנו דורשים מועדון חדש"
– "בשביל מה מועדון חדש"
– "בשביל שיהיה מה לשרוף"
(מתוך המערכון המיתולוגי "שירים ושערים" של הגשש החיוור)

המנהיגות הערבית פוגעת בסיכוי של הציבור הערבי להשתלב

כמו במערכון המפורסם של הגשש, בו אוהדי בית"ר ירושלים מתפרעים באצטדיון ימק"א ומאיימים "לשרוף את המועדון" אם לא יתנו להם "לבחור את המאמן, את השחקנים, את התוצאה ואת מזג האוויר", כך הציבור הערבי-מוסלמי המזדהה עם המטרות ה"פלסטיניות" מתפרע עד שיוכל לקבוע אם יהיה בידוק בהר הבית, מה יהיה מיכשור הבידוק, מי יהיה הבודק, מה תהיה השיטה, מי יהיה הריבון.

כמו במערכון כך גם במציאות עצם ההתפרעות היא המטרה ולא הכלי. הרי גם בסוריה, לבנון, מצרים, ירדן, עיראק ולוב, כאשר אין יהודים המציבים מגנומטרים ומצלמות, המונים משולהבים טובחים אלו באלו ומשסעים זה את זה הלכה למעשה. כשיש יהודים זה פשוט יותר נוח מבחינה תיאולוגית, ואם היהודים מצליחים לא למות אז בכלל נוח לשנוא אותם.

ערבים חוגגים את הסרת המגנומטרים מהר הבית. צילום: פלאש 90
ערבים חוגגים את הסרת המגנומטרים מהר הבית. צילום: פלאש 90

עם זאת, יש צורך לעשות הפרדה בין הערבי כאדם עם בחירות עצמאיות ועם אחריות אישית על בחירותיו לבין החברה הערבית כחברה. אזרחים ערבים רבים מוצאים את הדרך להשלים עם הקושי התיאורטי של היותם ערבים במדינה המוגדרת כמדינה יהודית, באמצעות השתלבות בכל מערכות החיים המתקדמות אשר מוצעות לאזרח במדינת ישראל ובאמצעות מנהיגים בודדים שמעזים להרים ראש ולומר את האמת הפשוטה: ישראל היא לא רק הכי טוב שיכול להיות במזרח התיכון, היא מקום שטוב באמת לחיות בו, גם כערבים.

אך לצד הזהירות בהכללה, אותם יחידים מהווים יוצאים מן הכלל המעידים על הכלל. יש להתגאות בכך שהיום יותר מאי פעם רבים מהערבים מבינים שישראל כמדינה יהודית היא לא רק עובדה קיימת, אלא גם כזו שטוב שהיא קיימת וחלקם אף נרתמו לשימור הפרויקט הציוני בין אם מתוך הגדרה עצמית ציונית או ישראלית. אבל הקולקטיב הערבי, החברה המונהגת על ידי מערכות חברתיות פנימיות של פוליטיקה, אידיאולוגיה ודת, נמצאת היום בתהליך בעייתי של אימוץ וההתחברות לסיפור ה"פלסטיני" ולכל העמדות הפוליטיות הנלוות לו.

התפרעויות הר הבית החדשות, אשר החלו אחרי פיגוע שמבצעיו יצאו מחמולה היושבת באום אל פאחם, ולוויות המחבלים בעיר הערבית שהפכו למפגן הסתה נגד מדינת ישראל, מראות שהחברה הערבית בישראל צריכה לעבור תהליך התבגרות רציני כדי שנוכל לנהל דו שיח על הסדר חלוקת ריבונות, דו-קיום או "צעדים בוני אמון" כלפיה.

ארונות המחבלים מהר הבית באום אל פאחם. צילום: מתוך טוויטר
ארונות המחבלים מהר הבית באום אל פאחם. צילום: מתוך טוויטר

הבחירה בידיהם, היא תמיד הייתה בידיהם

הסיפור ה"פלסטיני" הוא יוזמה פוליטית מלאכותית שנוצרה כמפגש בין אינטרסים רבים, שאף לא אחד מהם כולל את טובת האדם הערבי ה"פלסטיני" עצמו. זו גם אחת הבעיות בלאומיות מלאכותית; כאשר ניתנת לה ההזדמנות להקים מדינה עצמאית היא מתגלה בערוותה.

כך קרה שבכל מו"מ מדיני נחשפים הרשות הפלסטינית והפת"ח כמי שאינם מסוגלים, מבחינה תיאולוגית, וכתוצאה מכך גם מעשית להכיר בקיומה של ישראל כמדינת העם היהודי ולהפסיק לנסות להשמידה. פעם אחר פעם הם מעדיפים להמשיך ולהיאבק על מה שניתן להשיג אך ורק באמצעות מלחמה.

לאומיות מלאכותית. אבו מאזן. צילום: פלאש 90
לאומיות מלאכותית. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. צילום: פלאש 90

כאשר מצרפים לכך את העובדה שכל חברי הכנסת של הרשימה הערבית המשותפת מזדהים כ"פלסטינים" ולא כישראלים, ומשלהבים את ההמון בהסתה "פלסטינית" אנטי-ישראלית, מקבלים חברה שלא מנסה להשתלב, אלא להרוס. חברה שבכל פעם שאיננה מרוצה מהחלטה היא מייצרת פרעות אלימות חסרות רסן היא חברה מאיימת, מרתיעה, מרחיקה וגורמת לעוינות כלפיה. וכשההתנהגות האלימה משולהבת באמצעות דגלי אש"ף וסיסמאות לאומניות "פלסטיניות" הדבר מהווה סדין אדום עבור הציבור הציוני, ובצדק.

בפני החברה הערבית ומנהיגיה עומדת בחירה. זוהי אותה בחירה שמציבה בפניה בכל יום מחדש המנהיגות של הפרויקט הציוני, עוד מהימים בהם היו היהודים מיעוט נחוש, אך נכון לשיתוף פעולה ועד ימינו אנו כרוב ריבוני נדיב, אולי נדיב מידי. כשהם מתלוננים על אותה "נכבה" של 1948, אותו הפסד של הצד הערבי במלחמה שהם עצמם התחילו, שלא ישכחו להתלונן גם על כך שבהפסדם במלחמה זכו לחיות בשלום ולהיות הערבים החופשיים ביותר במזרח התיכון.

הם יכולים לבחור להיאבק נגד "הישות הציונית", להמשיך להתחבר לכל הגורמים האנטי-ציוניים באזור ובעולם ולאמץ לעצמם זהות על בסיס הסיפור הפלסטיני, והם יכולים לבחור להתחבר לפרויקט המדהים של מדינת ישראל, ליהנות ממנו ולהיות חלק ממנו.

משפחתו של יו"ר 'הרשימה המשותפת', ח"כ איימן עודה עם דגלי אש"ף ב"צעדת העקורים". צילום: דוברות הרשימה המשותפת
הגיע הזמן לבחור. משפחתו של יו"ר 'הרשימה המשותפת', ח"כ איימן עודה עם דגלי אש"ף ב"צעדת העקורים". צילום: דוברות הרשימה המשותפת

אבל להשתלב ולהיות חלק במדינת ישראל פירושו, במוקדם או במאוחר, שערביי ישראל יידרשו לזנוח את הסיפור ה"פלסטיני" השקרי על לאום ריבוני שאדמתו נגזלה על ידי "הקולוניאליסטים הציונים הזרים" ולהתחבר לאמת הפשוטה – עם ישראל חזר לביתו אחרי שנות גלות שבהם הארץ הייתה עלובה למדי.

ודווקא הם, אותם שבטים, משפחות ונוודים ערבים שבנדודיהם הגיעו לארץ הקודש, זכו ליהנות מפירותיה של המדינה היחידה במזרח התיכון שמאפשרת חיים, חירות ורדיפה אחרי האושר לצד סיוע מערכתי והבטחת זכויות אדם.

הם יכולים להילחם בזה והם יכולים להתחבר לזה. לא גם וגם.

אלון מליק

אלון מליק

ראש תא הסטודנטים של 'אם תרצו' באוניברסיטת חיפה
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

Screenshot_3

החפירות חשפו: תיאטרון רומי עתיק סמוך לכותל

שמונה נדבכים מהכותל המערבי, שהיו קבורים תחת שכבת עפר בעובי של כ-8 מטרים נחשפו באחרונה בחפירות רשות העתיקות במנהרות הכותל שבירושלים