3:41 24/11/2017
דף הבית > מורשת > "מיין קמפף" או פו הדב? | פרשת בראשית

"מיין קמפף" או פו הדב? | פרשת בראשית

האם העולם נברא כעולם של אור או כעולם של חושך? ומדוע רק האדם נברא בחיסרון? ד"ר זאב פרידמן על הבחירה החופשית ותיקון עולם

ויסלבה שימבורסקה (1923-2012) הייתה משוררת פולנייה, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996. שירה המטלטל "כף היד" מחבר אותנו לנושא דיוננו בפרשת בראשית. כך היא כותבת: "עֶשְׂרִים וּשְׁבַע עֲצָמוֹת, שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה שְׁרִירִים, קָרוֹב לָאֲלָפִים תָּאֵי עֲצַבִּים, יֵשׁ בְּכָל כָּרִית שֶׁל אֶצְבְּעוֹתֵינוּ הֶחָמֵשׁ. הֲרֵי זֶה דַּי וְהותר, כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת "מַיין קמפף" אוֹ אֶת "פו הַדֹּב".

'מיין קמפף' או פו הדב?
'מיין קמפף' או פו הדב?

 

מאז ימי בראשית ועד ימינו, השתנה העולם, פשט ולבש צורה. מעידן האבן לעידן הטכנולוגי המואץ. רק האדם לא השתנה. האדם נשאר אותו אדם, ביצריו, בדחפיו, ברגישויותיו ובחולשות האנוש שלו. בריאת האור והחושך ביום הראשון היא גם מטאפורה לדמותו האנושית של העולם ולבחירתו של האדם, האם מכוון לעולם של אור או לעולם של חושך?

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר, כִּי טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר,יוֹם אֶחָד" (בראשית א', א'-ד').

"אמר רבי ינאי: מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים. 'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם' אלו מעשיהן של צדיקים 'וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה' אלו מעשיהן של רשעים" (מדרש רבא, בראשית, ג'). לפי תיאורו של רבי ינאי, האור והחושך הם ייצוגים למעשיהם של הצדיקים ושל הרשעים.

בחירתו של האדם להביא אור לעולם או להביא חושך באמצעות הכלים שיצר ופיתח, מקבלת ביטוי מעצים אצל הנביא ישעיהו. "הִנֵּה אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ–נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל". הבחירה מסורה בידי האדם להיות חרש ונפח תורם ומועיל, או להשתמש בכלי להשחית או לחבל. כמו בפרשתנו אודות תובל קין, אמן הנחושת והברזל הראשון: "וצילה גם היא ילדה את תובל קין לוטש כל חורש נחושת וברזל" (בראשית ד', כ"ב). גם אלפרד נובל (כימאי ומהנדס, 1833-1896), ממציא הדינמיט ויוזם המוסד היוקרתי של פרס נובל, פיתח את הדינמיט למטרות מועילות של אור ולצערנו נעשה בו שימוש על ידי האדם להשחתה ולשפיכות דמים של חושך. הקב"ה ברא את האור ואת החושך ביום הראשון, כדי להציב לאדם ולאנושות את הבחירה, האם לעולם של אור או לעולם של חושך.

"והָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ". צילום: Hans Braxmeier
"והָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ". צילום: Hans Braxmeier

 

עולם של אור, כיצד?

מערכת יחסי הגומלין בין הקב"ה, העולם והאדם בעולם האנושי של אור נשענת על יסוד מכונן מהותי והוא – התיקון. בכל יום במעשה בראשית, מסתיימת מלאכתו של הקב"ה במילים "וירא אלוקים כי טוב", המעידות על גמר מלאכה ושלמות. רק במעשה בריאתו של האדם, נזר אלוקים, לא נאמר כמו בשאר הימים "וירא אלוקים כי טוב". מדוע דווקא על בריאתו של האדם לא נאמר "וירא אלוקים כי טוב"?

תמיד בחיסרון. לוגו Apple
תמיד בחיסרון. לוגו Apple

דומה שהסיבה לכך נעוצה במהות בריאתו של האדם, אשר רק אותו ברא אלוקים בתבנית של חיסרון. להבדיל אלפי הבדלות, כדוגמת המותג של התפוח החסר מבית Apple בטלפון החכם, שנמצא תמיד בתבנית של חיסרון וכל שנה מתקן ומשדרג את גרסתו של האייפון. בכל אחד מימי היצירה במעשה בראשית, הושלמה המלאכה וניתן מעין טופס 4 (אישור על סיום בניית בית) המעיד על גמר מלאכה ויצירה, ללא חיסרון. רק בריאת האדם, נזר הבריאה, לא זכתה לגמר מלאכה כמו הבריאות האחרות.

מדוע רק האדם נברא בחיסרון? משום שלאדם שנברא בצלם אלוקים נועד תפקיד ושליחות לעסוק בתיקונו של עולם. כלומר, על האדם שנברא בתבנית החיסרון ה-Built in שבתוכו, מוטלת המשימה התמידית לפעול ללא לאות למלא את חסרונו בתיקון עולם על מנת שעולמנו יהיה עולם של אור ולא עולם של חושך. על האדם, כמו התפוח החסר של האייפון, לשדרג את העולם שבו הוא חי ולעשותו טוב יותר. הבחירה של התיקון היא בידי האדם. "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב', ז'), ותרגם אונקלוס (רומאי שהתגייר והיה לתנא ותלמידו של רבי עקיבא במאה ה-1): "לרוח ממללא" (א', כו'-כז'). דהיינו, הקב"ה נתן בנשמתו של האדם כוח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה. תפקידו של האדם למלא ברוח את החיסרון שבו נברא.

כלי התיקון של האדם הוא האור: "צריך שכל אדם ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש יידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאירו לעולם כולו, וכל עוד הנר דולק, אפשר לתקן", כותב הראי"ה קוק ב'אורות הקודש'. "לאדם נועד תפקיד להשתתף בשמירה על יצירתו של הקב"ה, העולם שהוא טוב מאד, ולעסוק בתיקונו של העולם. מי שאינו נוטל חלק בשמירתו, בתיקונו של עולם, בשיפור עולמו של הזולת ובהטבתו, הרי הוא פוגע בייעודו כצלם אלוקים", מוסיפה נחמה ליבוביץ' (עיונים לפרשת קדושים).

עולם של חושך, כיצד?

לקראת סופה של פרשתנו, אנו ניצבים בפני עולם של חושך שמתחוללת בו דרמה וטרגדיה – הרצח הבראשיתי עלי אדמות. קין רוצח את אחיו הבל. לידתה של האלימות במשפחה במלוא עוצמתה. קדושת החיים מתחלפת בזילות החיים. "וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (ד', ח'). אלימות = אל-מילים. היכן שנגמרות המילים, מתחילה האלימות הפיזית שסופה לא אחת – רצח.

על מה היה הרצח? על טריטוריה ומשאבים, על רכוש ואמונות, דעות ודת, על מין, אישה ורומנטיקה. במדרש בראשית רבה נכתב: "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה – על מה היו מדיינים? אמרו: בואו ונחלוק את העולם… זה אומר: 'הארץ אשר אתה עומד עליה שלי היא', וזה אומר: 'מה שאתה לובש שלי הוא'… ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: על מה היו מדיינין? אלא זה אומר: 'בתחומי בית המקדש יבנה' וזה אומר: 'בתחומי בית המקדש יבנה'… יהודה בר' אמי אמר: על חוה הראשונה היו מדיינין" (כ"ב, ט"ז).

הנה לנו תמונת מראה למציאות חיינו העכשווית על אלימות מילולית, בה כאשר נגמרות המילים, עוברים לאלימות פיזית שלא אחת מסתיימת ברצח, על טריטוריה, על רכוש ועל האישה. מציאות של עולם חשוך שלצערנו מאד מוכרת. המילים מקבלות מקום של בכורה ועליונות במעשה הבריאה של הקב"ה את העולם. בכל אחד מששת ימי בראשית נאמר "ויאמר אלוקים" לפני המעשה. למשל, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר" (א', ג'). קודם נבראו המילים ורק אחר כך המעשה. כלומר, ההגעה למחוז חפץ מתחילה קודם במילים. המסר הוא: קודם לא- לאלימות. כן- למילים. המשורר הסקנדינבי רולף יאקובסן כתב בשירו "בשנתנו": "כֻּלָּנוּ יְלָדִים בִּשְׁנָתֵנוּ, רַק אָז אֵין בָּנוּ עוֹד מִלְחָמָה… וְאֵד כְּמוֹ כלָּה נִפְרָשׂ מֵעַל, לְפֶסֶק זְמַן קָצַר, בּוֹ אִישׁ אֵינֶנּוּ קָם עוֹד עַל רעהו. לוּ רַק יָכֹלְנוּ לְדַבֵּר אָז, זֶה עִם זֶה, כְּשֶׁלִּבֵּנוּ פֶּרַח שֶׁזֶּה עַתָּה פָּתַח אֶת כותרתו. מִלִּים זהובות כִּדְבוֹרִים, הָיוּ אָז חופזות מִתּוֹכוֹ. אֱלֹהִים, למדני אֶת שֶׁפַּת הַשֵּׁנָה".

הרצח הראשון. ציור: Gustave Doré
הרצח הראשון. ציור: Gustave Doré

 

האם קיים מימד חינוכי-פסיכולוגי-נפשי לביצוע אלימות בכלל ורצח בפרט?

פרשתנו מציגה זאת בשיח של הקב"ה עם קין: "וַיֹּאמֶר ה', אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (ד', ז'). הכול תלוי בך קין, האם תחזיק המשילות בידיך. האם אתה תשלוט, או שמא תהיה נתון לשליטה של אחרים. "אֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ": של חטאת – יצר הרע – תמיד שוקק ומתאווה להכשילך. "וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ": אם תרצה – תתגבר עליו (רש"י, ד', ז').

"היצר משתוקק אליך להחטיאך ולהורידך מטה. שבצד השני, אתה יש בידך העוז והמשרה למשול בו… אם ימשול על בהמתו, לא אם בהמתו מושלת עליו", כותב המלבי"ם (רבי מאיר לייבוש, 1809-1879) בפירושו לפסוק. הכול ענין של בחירה אישית, משילות עצמית ושליטה עצמית. מי ישלוט על מי – האדם על יצרו הרע או להפך? היהדות לא קוראת לסגפנות ולדיכוי יצרים, אך מניחה גבולות וגדרות של שושנים אל מול מרחב פרוץ ללא גבולות, שכולו קוץ ודרדר.

הרש"ר הירש (1808-1888) מאיר לנו את נתיב הבחירה האישית, המשילות העצמית והשליטה עצמית של האדם, על סמך הפסוקים בפרשתנו: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. וַיְצַו ה' אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (ב', ט"ו-י"ז). מפרש הרש"ר: "משמעות 'ויניחהו' איננה הנחה גרידא. שכן, יש בכל הנחה משום שילוח, שחרור ומתן רשות. ה' יצר את האדם וגם אחרי שהוא נוצר, היה עדיין ברשות ה'. אך הקב"ה הניחו ושחררו, מסרו לרשות עצמו בפעם הראשונה ונתן לו את גן עדן לעבדה ולשמרה… העבודה והשמירה האמורות כאן אינן מתייחסות רק לעבודות הקרקע, אלא הן כוללות את כל התנהגותו המוסרית של האדם, במעשהו ובמחדלו… מצווה זו פותחת את חינוך האדם לקראת ייעודו המוסרי. היא הפותחת את ההיסטוריה האנושית והיא מורה לדורות הבאים את הדרך ילכו בה… והמצווה ניתנה לדעת טוב ורע… אך אין האדם יכול לחטוא, אלא אם כן חושיו נמשכים אחרי הרע וסולדים מפני הטוב. שאם לא כן, היה גם האדם פועל רק על פי האינסטינקטים, שעה שהוא בוחר בטוב וסר מן הרע וכך היה האדם חדל להיות אדם. שליטת האדם על פיתויי חושיו והכנעת טבעו לרצון ה' – היא היא כל מעלת האדם. וזו היא ראשית כל חינוך האדם, ומחנך האנושות קבע במצוותו הראשונה את העיקרון של החינוך. הדברים לא נשתנו עד היום הזה. כולנו עומדים מול עץ הדעת כאדם וחוה בשעתם".

אדם וחוה. תמונה: Lucas Cranach the Elder
"כולנו עומדים מול עץ הדעת כאדם וחוה בשעתם". תמונה: Lucas Cranach the Elder

 

הרב פרופ' יונתן זקס בפרשנותו לפרשתנו חולק איתנו את תובנותיו בהקשר לשואה: "הפשע המחושב והמאורגן הגדול ביותר של בני אדם נגד בני אדם אירע לא באיזו מדינת עולם שלישי נחשלת וחשוכה, אלא בלב אירופה, בארץ שנתנה לעולם את קאנט ואת הגל, את באך ואת בטהובן, את גטה ואת שילר… אלוהים מורה לנו את הדרך הנכונה, אך הוא אינו מציל אותנו מפני עצמנו… השאלה המציקה לי אחרי השואה, וגם כיום בעידן חדש זה של כאוס, היא – היכן האדם?".

סופה של פרשתנו הוא דרמטי בדיאלקטיקה של הקב"ה ובבחירתו שלו ולא של האדם, האם ייגזר לעולם של חושך או לעולם של אור: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה', כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה', אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (ו' ,ה'- ח'). הכרעתו של הקב"ה להפקיד בידי נֹח את השליחות לתיקון העולם לנתיב של אור ולא של חושך, מובילה לנתיב עולם האור של "פו הדב" ולא לנתיב עולם החושך של "מיין קמפף".

בניסיונות של "בני חושך" לפגוע "בבני אור", נתפלל אך גם נפעל לתיקון עולם, לגרש החושך באור, על רקע מילות "בראשית" בשירה של נעמי שמר: "את עולמך בבוקר תמיד לברוא האדמה, העשב וכל המאורות ואז מן העפר בצלם אלוקים, לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית".

שבת שלום ומבורך וחורף בריא.

ד"ר זאב ווה פרידמן

ד"ר זאב ווה פרידמן

מנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו. בשנת 2008 נבחר ד"ר זאב פרידמן כמנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. ד"ר פרידמן בוגר תואר ראשון במינהל חינוכי ופסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן; תואר מוסמך (M.S.W) בעבודה סוציאלית, מינהל ותכנון חברתי מטעם אוניברסיטת בר-אילן. תואר שלישי Ph.D במדעי החברה, באוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בפיתוח מודל תיאורטי ויישומי של הגורמים המקדמים והמעכבים תהליך יישומו של מיזוג ארגוני במגזר הציבורי בכלל ובשירותים החברתיים בפרט.
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

הדלקת נרות שבת. צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

זמני כניסת ויציאת השבת פרשת "ויצא"

זמני כניסת ויציאת שבת פרשת ויצא, ז' בכסלו תשע"ח, 24-25.11.2017 למניינם