מנורה מפוארת ומיוחדת עשתה לאחרונה את דרכה מגרמניה לישראל. כמה סמלי שאחרי 84 שנים המנורה חזרה למשפחת פלטר וכמה מרגש האופן שבו היא נמצאה ונמסרה לגורי, בנו של קורט, שהוריו רפאל ועלמה נרצחו בידי הנאצים. לגורי שני אחים, אלדד ורפי. שלושתם טייסים לשעבר בחיל האוויר. לאחרונה הם נחשפו לראשונה לפרטים מההיסטוריה המשפחתית. "אני מקבל טלפון מגרמניה ומספרים לי שבית ששייך היה למשפחתי, יש עליו עכשיו כתבות ותחקירים", מספר גורי פלטר. "מגלים בו כל מיני דברים ומנסים ללחוץ לכיוון של שימור הבית, שהיה בית באוהאוס ברשות סבא וסבתא שלי".

העיתונאיות קורינה ברגהם וקתרין פולמן, מהעיתון "אוסנברוקר", הן שחשפו את הסיפור. זה החל כשקורינה טיילה עם בתה במרכז העיר. "היא ראתה פתאום בית שהוא מוזנח לגמרי, עם גרפיטי על הקירות, עם שמשות מנופצות, והיא התחילה להתעניין מה זה הבית הזה. ברגע שנודע השם פלטאוואר היה ברור שזה שם של יהודים וחיפשו את כל הקשרים של פלטאוואר ויש ארכיונים בעירייה, ובעקבות זה היא התחילה לחפש מי זה פלטאוואר שקשור למשפחה הזאת של הבית".

גורי לא היסס. מיד לאחר שנודע לו הדבר, טס לגרמניה עם רעייתו אביבה לעיר אוסנברוק, לראות במו עיניו את הבית של סבו וסבתו, הבית שבו גדל אביו. "הגענו וקיבלה אותנו העיתונאית שעשתה את התחקיר על הבית, היא ליוותה אותנו לבית וככל שהתקרבנו ובעיקר כשראיתי את אבני הזיכרון אני… גם עכשיו אני מתרגש מזה". הבית עומד ריק כעשרים שנה. התמונות שצילם מראות את ההזנחה והכאוס במה שנחשב בעבר לבית מפואר ומטופח.
"הבעלים הנוכחי של הבית היא אישה מבוגרת שגרה ליד אוסנברוק", מספרת קורינה ברגהם, עיתונאית בעיתון "אוסנברוקר" אשר החלה לחקור את ההיסטוריה של הבית. "היא מאד מבוגרת ואנחנו מנסים כל הזמן להשיג אותה, לדבר איתה על הבית אבל היא דוחה את כל הניסיונות. היא לא עונה לטלפון, לדואר, אני חושבת שהאישה הזאת חיה במרחב משלה, בראש שלה, בעולם הקטן שלה והבית הזה לא מעניין אותה".

"הם מנסים להגיע למצב שהבית הזה ישמר, או כמוזיאון ליהדות המקומית או כמשהו מקביל לזה, אבל שישמר להרבה דורות". משפחת פלטאוואר הייתה משפחה אמידה מאד. עמוד התווך של הקהילה היהודית באוסנברוק. "סבא וסבתא שלי היו סוחרים עשירים, אמידים, עם רכוש ענק, כלבו ענקי במרכז העיר. הם היו מצמרת עשירי העיר אוסנברוק".

כאשר הנאצים עלו לשלטון בגרמניה, החלו התנכלויות ליהודים. קורט, אביו של גורי, היה קורבן לאלימות אנטישמית. "כל החיים שלהם התחילו להשתנות ברגע שהיטלר עלה לשלטון בשנת 1933", מספר גורי. "באותה שנה גם אבי נתפס פעם אחת על ידי נאצים והכניסו בו מכות רצח שהוא כמעט נפטר. הוא היה בן 22. אז למעשה הוא החליט שהוא עולה ארצה. סבתא וסבא נשארו שם, הם אמרו 'בנו לא יגעו, אנחנו כבר זקנים, אנחנו מבוגרים, אנחנו מעורים בקהילה פה. זה לא יגיע לידי זה שיגעו בנו'."

קורט, אביו של גורי, התיישב בקיבוץ גבעת ברנר. הוריו נשארו בגרמניה. "אבי התחתן ואז סבא וסבתא באו לחתונה. לא התאים להם הקיבוץ. הם החליטו שהם לא נשארים, אין שום סיכוי והם חוזרים לגרמניה".

הסבא והסבתא של גורי מכרו את הבית המפואר שלהם לאחר ליל הבדולח, בעקבות צו של הנאצים שחייב את היהודים למכור את כל רכושם לגרמנים. "היות והגבולות נסגרו ב- 1939, 1940, כבר אי אפשר היה לצאת, המלחמה פרצה, אז הם פשוט הלכו ממקום למקום בתוך העיר, איפה שעוד הסכימו להלין אותם, ובשלב מסוים כל היהודים נאלצו להתייצב ונלקחו ברכבות לאושוויץ". רפאל ועלמה נספו באושוויץ, כמו רבים מבני משפחתם.

לפני כארבעה חודשים, זמן קצר לאחר ששבו מהביקור באוסנברוק בבית הנטוש של הסבא והסבתא, הוא מקבל מסר מפתיע: "אנחנו מקבלים הודעה על אישה שיש לה ביד מנורה שהיא קיבלה כמתנה מאבי כשהוא עזב את גרמניה, ורוצה לשלוח לנו את המנורה כי היא חושבת שזה מאד יקר לנו והרבה יותר חשוב מאשר שהמנורה תהיה אצלה, מונחת אצלה במשפחה עשרות שנים".

גורי ואביבה שוב לא היססו ונסעו שוב לאוסנברוק לפגוש את מי ששמרה כל השנים על המנורה שהעניק קורט, אביו של גורי, למשפחתה. "אני רוצה לתת לכם את המנורה חזרה, כמו שהיא", אמרה להם רוזוויטה באומייסטר במפגש המרגש. "באמת, זו הירושה שלך, אלה שורשיך. אני חושבת שזו מחווה שסבי היה עושה גם".

"זאת הייתה חוויה מטלטלת, כל שני הביקורים באוסנברוק", מספרת אביבה, רעייתו של גורי. "מהרגע שהגענו לשם לראשונה ועד הרגע שעזבנו, זו הייתה מן תפנית בחיים שלנו לכיוון אחר". "יש לנו עכשיו מזכרת חשובה", מוסיף גורי. "נשמור עליה כמו שצריך".

חדשות 20

חדשות 20