כנסו רגע לנעליים של יאיר לפיד. מידה 43. אתם נורא רוצים לכבוש את ראשות הממשלה, לספק נחת לאמא שלומית ולאבא המנוח טומי, שלימד אתכם כמעט כל מה שאת יודעים על פוליטיקה ותקשורת. יש לכם מפלגה מבוססת, צעירה, תוססת, עם לא מעט פעילים ומתנדבים שיתאבדו בשביל הצלחה בקלפי. אבל יש שני מכשולים בדרך לבלפור.

לאחד קוראים בנימין נתניהו. הוא ראש הממשלה המכהן, ולמרות עננת מנדלבליט הוא עדיין המועמד המוביל לנצח את הבחירות. המכשול השני שקט יותר, חסר ניסיון פוליטי וגם נוטה לשתיקות לא ברורות אבל משום מה הוא זוכה לפופולאריות בציבור. בני גנץ שמו. על אף שהוא טירון פוליטי, וכנראה שגם כישוריו התקשורתיים לוקים בחסר, התקשורת והסקרים גרמו לו להתאהב ברעיון של ראשות הממשלה.

ח"כ יאיר לפיד. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

לכם, כיאיר לפיד לרגע, יש כאמור מנגנון מיומן ומשומן, לגנץ יש בעיקר עיניים כחולות ואת הילת הרמטכ"ל לשעבר, ואתם יודעים שביחד אתו הדרך לכיבוש היעד קרובה מתמיד. אבל גנץ רוצה להוביל, ולפיד עונה: זה כמו הסיכוי שאלבש טי שירט לבנה. ויש כמה גורמים בתווך שמנסים לייעץ ולתווך, ויש קמפיין שקורא לאחד את השורות במרכז ובשמאל ומנגד יש גם איזו תקווה שאולי מנדלבליט יעשה לכולם את העבודה ויצליח היכן שכולם נכשלו.

טוב, צאו רגע מהנעליים של לפיד. קחו אוויר. כבר הבנתם, נכון? לפיד רוצה להוביל, אבל גם גנץ. היה מי שיציע שהפור ייפול בסקר מקיף שיקבע מי יכול לגרוף יותר מנדטים כמספר אחת. מבחינת לפיד זה לא על הפרק. הוא יעדיף לרוץ לבד, לגרוף 12 מנדטים ולהתייבש עוד כמה שנים בספסלי האופוזיציה ובלבד שלא לוותר על הבכורה וההובלה.

שר האוצר משה כחלון בישיבת הסיעה, מרץ 2018. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

לפיד רוצה את ראשות הממשלה. הוא מזהה כאן מומנטום. מפלגת העבודה כבר לא רלוונטית, וגנץ כבר הגיע לשיא כוחו. מכאן הוא יכול רק לרדת, אלא אם כן יצליח לאחד סביבו עוד מפלגות בולטות. לפיד שקל לצרף את לבני, שמשוועת לבית פוליטי חדש, אבל הבין שהיא תגרום לו בעיקר נזק. היא נתפסת כשמאלנית מדיי. האם גנץ יאמץ אותה לחיקו?

לפיד מאוד ירצה לראות את כחלון חובר אליו. "כולנו" מקרטעת בסקרים, לכחלון אין כרגע שאיפות פוליטיות מרחיקות לכת אלא רק רצון לשרוד עוד קדנציה ולכן חבירה של כחלון החברתי ללפיד ריאלית ויכולה לחזק את יש עתיד המאוחדת. שר האוצר לשעבר ושר האוצר בהווה ילכו יחדיו? זה בהחלט על הפרק.

גבי אשכנזי עדיין מתלבט אם להיכנס ובאיזו פלטפורמה. הוא מחוזר מאוד על ידי כולם, ונהנה מכל רגע. לא מן הנמנע שבסופו של דבר הוא יוותר על החוויה הזאת, בטח אם לא יהיה איחוד משמעותי במרכז.

ויש גם את שנוא נפשו של אשכנזי הלא הוא אהוד ברק, שכרגע אורב בעיקר לאבי גבאי. עוד סקר או שניים שיצביעו על מספר חד ספרתי של מנדטים למפלגת העבודה והאדמה שם תרעד הרבה יותר מאשר בחודש האחרון.

אני לא רואה איך גבאי ישרוד את קרב הסכינאות שיתחולל מתחת לאפו, בטח ביום שאחרי הפריימריז המפלגתיים. כרגע, גם סבב הראיונות שנתן, גם הביוגרפיה שהוציא וגם קמפיין החוצות העצום שלו לא מצליחים לשנות את דעת הקהל בעניינו. הוא מחוץ למשחק. ברק פועל מאחורי גבו של גבאי ומחכה לרגע שבו ייקרא לדגל. זה כנראה יקרה בקרוב. גבאי מצידו חושק בחיבורים אבל גם גנץ וגם לפיד לא רואים בו גורם משמעותי, אם כבר ההיפך. הוא יכול להרחיק מצביעים מגוש המרכז והימין המתון.

אה, כמעט שכחנו את בוגי יעלון. הוא כל כך רוצה להיות גורם דומיננטי באיחודים אבל בינתיים קולו לא ממש משמעותי. מצבו בסקרים יעיד על כך. כנ"ל לגבי ביטחוניסט נוסף – יום טוב סמיה.
בשורה התחתונה, רק איחוד בין לפיד וגנץ יצליח לשנות את תמונת הסקרים הברורה והחד כיוונית. אם זה יקרה – יבואו גם האחרים ויתכבדו בשאריות. הימור שלי – הסיכוי שזה יקרה גבוה מאוד. ההכרזה הרשמית בפברואר. ואם זה יקרה, הרי לכם כאב ראש נוסף לנתניהו. לא רק היועמ"ש אלא גם הצמד לפיד את גנץ ופתאום תהיה לנו מערכת בחירות סוערת, צמודה ומעניינת הרבה יותר.
אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20