2:53 24/11/2017
דף הבית > אקטואליה וחדשות > מה תהיה מורשת נתניהו? | קצת על הרבה

מה תהיה מורשת נתניהו? | קצת על הרבה

הוא הוגה דעות ברמה של ז'בוטינסקי, אך הצרכים הפוליטיים דוחקים אותו לנטוש את הזירה האידאולוגית פעם אחר פעם. מה יאמרו על נתניהו אחרי לכתו? הטור השבועי

רה"מ בנימין נתניהו. צילום: מארק ישראל סאלם, לע"מ
רה"מ בנימין נתניהו. צילום: מארק ישראל סאלם, לע"מ

בשבועות האחרונים, אנו חוזים ברנסנס אדיר בשמאל. בחירתו של אבי גבאי הזרימה דם חדש לעורקי "העבודה". אל תטעו, זה לא עובר חלק. כל התבטאות של גבאי הפוזלת ימינה מתאזנת ע"י דברי הבל של ח"כים זוטרים ובכירים ממפלגתו. כפי שחשף כאן אלירן טל, גבאי רוצה לאזן את הרשימה, עם יעלון, עם "התנועה" של ציפי לבני. בפריימריז יהיה שם מרחץ דמים.

מרצ עוברת קרב איתנים על עתידה ועל ערכיה. יו"ר המפלגה זהבה גלאון פרשה מהכנסת בניסיון לפתוח את שורות המפלגה. יריבה הוותיק אילן גילאון רוצה להחזיר את המפלגה לימים בהם עוד הייתה התלבטות אם מדובר במפלגה ציונית או לא.

מי שירצה, יוסיף לרשימה את יש עתיד. השבוע הציגו חבריה את תפיסת הביטחון של המפלגה. היא כוללת לא רק את צה"ל, אלא גם את החוסן החברתי ואת הקשר לעולם התפוצות. אפשר לבקר את תוכן הדברים שמציג לפיד, אפשר לומר שהם חסרי בשורה של ממש, אבל אי אפשר לומר שהוא לא מציע רעיונות לציבור הישראלי.

ומה קורה בליכוד תשאלו? שבוע אחרי שדנו כאן באינטנסיביות במורשת רבין, אי אפשר שלא לתהות על קנקנו של האיש שדה-פקטו החליף אותו. מזה כשמונה שנים נמצא בנימין נתניהו במשרד ראש הממשלה, ואי אפשר שלא לשאול מה תהיה המורשת שלו, מה יאמרו אחרי שיסיים את תפקידו.

מפלגת השלטון נשענת עליו כמעט לחלוטין. את יורשיו הפוטנציאליים דחק והרחיק. דני דנון נשלח לאו"ם, סער וכחלון התייאשו והלכו הביתה. כחלון חזר והקים מפלגה. ליברמן, בנט ושקד ניהלו את לשכתו בתקופה כזו או אחרת, ונכנסו לפוליטיקה דרך מפלגות אחרות. הליכוד הוא נתניהו, ונתניהו הוא הליכוד.

הקימו מפלגות אחרות. השרים ליברמן, שקד ובנט. צילום: פלאש 90
הקימו מפלגות אחרות. השרים ליברמן, שקד ובנט. צילום: פלאש 90

האזרח הדואג והפוליטיקאי המודאג

כדי להסתכל על נתניהו, צריך להפריד בין האזרח, הח"כ והשר נתניהו ובין היושב בכס ראש הממשלה. המצע האידאולוגי שלו כולל עמידה איתנה מול הקמת מדינה פלסטינית ומול הטרור והפיכת השוק הישראלי לחופשי ותחרותי ובעל מגזר ציבורי רזה. חזק בביטחון, חזק בכלכלה – אלו היסודות עליהן ניצב נתניהו.

מבט מפוכח במדיניות ממשלות נתניהו החל מ-2009 מובילה את ההתיישבות לאבדון, ולא תאפשר לממשיכו אפשרות אחרת זולת הקמת מדינה פלסטינית. פעם כתב נתניהו כי "הקפאת הבנייה ביישובים פירושה מניעת חיזוקם וצמיחתם הטבעית, שתדון אותם למוות אטי ובטוח". השבוע נאלצו משפחות שכולות שיקיריהן נרצחו במוות מהיר ולא מחויב המציאות להתלונן בפניו על חוסר התקצוב. בסופו של דבר, נתניהו הודיע כי האישור שנתן בשבוע שעבר –תקצוב לכבישים העוקפים ע"ס 800 אלף ש"ח יחולק לשניים. רבע בתקציב השנה הקרובה והשאר בשנה הבאה.

פעם חשבתי שעיקר העניין בכל הקשור מעבר לקו הירוק וליישוב הארץ הוא בנייה, אבל עכשיו אני מבין שהתשתיות חשובות עוד יותר. נתניהו עצמו שכנע אותי בכך. בנאום שנשא במגדל העמק, שם חתם על הסכם גג לבניית אלפי יחידות דיור.

"תגידו בניית הארץ, אני רוצה להגיד לכם משהו על הארץ, אני מאוד אוהב אותה דרך הרגליים", אמר נתניהו. "לפני חמישים שנה – פחות או יותר בזמן הזה – אני הלכתי כאן בשדות… ואני אז חלמתי חלום, ואמרתי: מדוע שהמקום היפהפה הזה, הגליל, כמו גם הנגב, אותו חלום שצעדתי שם, מדוע שלא יהיו פה כבישים ורכבות? במדינה הקטנה שלנו – היא לא גדולה – מדוע שלא נבטל את מושג הפריפריה? ולכן אנחנו פועלים לבטל את מושג הפריפריה. אין עיירות פיתוח, כולן מפותחות, ומה שיש פה זו הזנקה לעתיד בהווה – זה מה שיש".

בזמן שאת הפריפריה הוא מנסה לבטל ולהצמיח, את הפריפריה שמעבר לקו הירוק הוא מטפח ומעצים. מוריה תעסן מיכאלי, פקידה במשרד התרבות והספורט, כתבה השבוע בעמוד הפייסבוק שלה כי בעקבות היעדר התשתיות היא שוקלת לעזוב את היישוב בו גרה בבנימין. "חישבתי השבוע, החל מימי השירות הלאומי ועד היום, אני כבר ארבע עשרה שנים עושה את הדרך מבנימין לירושלים. ישנן שנים שמדי יום, וישנן שנים ריקות ונוחות יותר. ונחשו מה? כלום לא השתנה. המצב רק הלך והחמיר. הפקקים שהיו שם לפני ארבע עשרה שנה עודם איתנו".

איך נתניהו כתב? "מוות איטי ובטוח". את הפריפריה הוא מבטל, לטענתו, דרך סלילת כבישים. איפה שתעשיית הדכדוך רואה פקקים, הוא רואה מחלפים. אפשר לעמוד בפקקים לפעמים, אבל אי אפשר להתמודד איתם כל הזמן. כשאתה רואה את הייאוש הזה, אתה מבין שהוא לא נעשה יותר נוח. הוא מתקרב לפיצוץ.

הדס מזרחי, אדל ביטון ורותי חסנו, שאיבדו את יקיריהן באותם הכבישים, אינן בנות המשפחות השכולות היחידות שמיואשות מנתניהו. גם משפחות גולדין ושאול, שפועלות בעוז ובענווה כדי להניע את הממשלה להיות חזקה מול חמאס, מאוכזבות. במקרה, נפלו לידיו של צה"ל כפרי בשל גופותיהם של חמישה מחבלים, שאולי ישמשו כקלף מיקוח בעתיד. הסיוע ההומניטרי המתמשך ומעבר החשמל לרצועה נמשכים בינתיים כרגיל.

משפחת גולדין במסיבת עיתונאים. צילום: פלאש 90
משפחת גולדין במסיבת עיתונאים. צילום: פלאש 90

האפשרות היחידה: נסיגה וחלוקת ירושלים

אם יש יוזמה אידאולוגית כלשהי בליכוד, היא נוגעת בירושלים. העיר שחוברה לה יחדיו עומדת כיום בפני יוזמות חלוקה שאינן תוצרת חיים רמון. השר זאב אלקין וח"כ ענת ברקו מציעים שניהם להיפרד מהשכונות הערביות כדי להציל את הרוב היהודי בירושלים. ח"כ יואב קיש, בשיתוף עם השר ישראל כץ, יזמו את חוק ירושלים רבתי, שיכופף את היישובים היהודיים מסביב לבירה אליה.

אבל ירושלים לא זקוקה לחיזוק מלאכותי בדמות חוק שישרטט את הגבולות מחדש. היא זקוקה לערים חזקות בפני עצמן שיוכלו להפרות אותה. כפי שתל אביב הפכה למה שהיא כיום בזכות הערים השכנות לה – מבת-ים וחולון, דרך גבעתיים ורמת גן ועד לרמת השרון. מה יש לירושלים? את מוריה תעסן מיכאלי ושכניה, שתוהים מתי מפת הפקקים תשתנה.

כשירושלים נחנקת, אין ברירה אלא לנסות להחיות אותה באופן מלאכותי דרך חקיקה. המטרה זהה למטרה שהייתה מרגע שדרכה פה התנועה הציונית: כמה שיותר יהודים, כמה שפחות ערבים. זו מטרה ראויה, אך ההתדרדרות המתמשכת במעמדה של העיר מביאה לפתרונות פלסטר. אחרי פארסת המגנומטרים נתניהו הבטיח כי יתמוך בחוק של קיש וכץ, אך בינתיים אחת לשבוע הדיון עליו נדחה ונדחה – ממש כמו חוק הלאום.

אם יש פעולה ממשלתית אחת שיכולה לסייע לירושלים, היא אכיפת החלטת הממשלה מ-2007 כי יחידות הממשלה הארציות יעברו לעיר הבירה. מאז המשרדים השונים גוררים רגליים וב-2014 הבינה הממשלה שהיעד אינו צפוי להתממש – ודחתה את יישום ההחלטה עד לשנה הבאה. כשמשרדי הממשלה לא פועלים מירושלים, איך אפשר להאמין לראש הממשלה שהוא מאמין כי מדובר בבירת ישראל הנצחית?

כך מגיעים למצב בו אחד הפוליטיקאים הבכירים בימין הישראלי נאלץ להסביר מדוע יש לוותר על שכונות ערביות בירושלים. לאור המציאות בשטח, נסיגה ישראלית מירושלים נראית ככורח ההיגיון. המדיניות ההססנית של נתניהו מול הפלסטינים עוד תגבה מאיתנו מחיר כבד שיעלה לנו לא רק בירושלים.

איך יסתכלו ערביי ישראל על נסיגה ישראלית מעיר הבירה? המאבק הלאומני הפלסטיני יזכה לפרס עצום מידיה של ישראל. הוא יקבל פיסה מירושלים אפילו בלי להניף את דגל המאבק, אלא רק בשל הנפת דגל לבן בצד הישראלי.

העיר העתיקה בירושלים. צילום: פלאש 90
העיר העתיקה בירושלים. צילום: פלאש 90

השמן משמין והרזה לא סוחב

בזירה הכלכלית המצב אינו טוב יותר. ישראל יכולה אמנם להתגאות בחברות היי טק גוזרות אקזיטים, אך המדינה רחוקה מלהיות זו שמסייעת להם. במדד קלות העסקים של הבנק הבינלאומי האחרון שפורסם, ירדה ישראל למקום ה-54 ובכך השלימה צניחה של 25 מקומות מאז חזר נתניהו למשרד ראש הממשלה.

פעם נתניהו, אז שר האוצר, בישר על הדרך בה המשק הישראלי יוכל לחזור לצמיחה: "בכל כלכלה קיים איזון בין הסקטור הפרטי והסקטור הציבורי. הסקטור הציבורי עושה תפקידים חשוב ביותר… אבל יש דבר אחד שמאחד את כולם – הם לא מייצרים כסף, הם צורכים כסף. מי שמייצר את הכסף בכל הכלכלות, בוודאי בכל כלכלה בריאה, זה  הסקטור היצרני. בישראל הגענו למצב שהסקטור הציבורי מהווה 55% אחוז מהתוצר והסקטור היצרני 45% מהתוצר".

מכאן, נתניהו המשיך למשל "השמן והרזה": "דמיינו אדם ששוקל 45 קילו שסוחב על גבו אדם ששוקל 55 קילו. וזה ששוקל 55 ק"ג כל שנה מוסיף עוד ק"ג. הוא מתרחב וזה שלמטה, שנאנק לסחוב אותו מתכווץ ועוד מעט נגיע לשישים קילו שיושבים על הגב של 40 קילו. מה קורה במצב כזה? הרזה צריך לסחוב את השמן, בשלב מסוים הוא לא יכול. קודם כל הוא מעט, אח"כ הוא נעצר, וכשהמשקל כבד מנשוא הוא פשוט קורס".

לפי בנק ישראל, נכון לסוף 2016 אחוז המועסקים בשירות הציבורי הוא 35% מהמועסקים במשק, כשמאז 2009 צמחו המגזר הפרטי והציבורי כל אחד בכמעט חצי מיליון מועסקים. אמנם אנחנו לא במספרים המטורפים אליהם הגיעה ישראל ב-2003, אך המגמה מדאיגה.

ובמה עוסקים בליכוד? חקיקה פרסונלית למען ראש הממשלה. חוק ההמלצות – נועד לדחות את הקץ עבור נתניהו. החוק הצרפתי? נתפר למידותיו של נתניהו. הסקרים אמנם לא קובעים את תוצאת הבחירות, בוודאי לא אחרי הבחירות האחרונות, אבל הם מלמדים על מגמה.

חקיקה פרסונלית. חברי הכנסת דוד אמסלם ודוד ביטן. צילום: פלאש 90
חקיקה פרסונלית. חברי הכנסת דוד אמסלם ודוד ביטן. צילום: פלאש 90

המחנה הולך ודועך

בזמן שבשמאל עוסקים בבנייה מחדש, בימין הרוח נחלשת. ביקורת על דרכו של נתניהו נתפסת כאיום על השלטון, איום על הליכוד, איום על הימין. באווירה כזו אי אפשר לתהות מה קורה למגזר הציבורי או לתשתיות והבנייה בהתיישבות. מה באמת רוצה הממשלה לעשות עם העסקה שטראמפ מנסה לקדם, והאם באמת הפתרון לבעיה האיראנית עובר דרך רמאללה? על המדיניות הזו איש אינו מערער, ונתניהו חופשי לעסוק בשלו.

נתניהו מותיר את המחנה הלאומי ככלי ריק: תחת משל השמן והרזה, המגזר הציבורי גדל כ"כ עד שצמצם את האבטלה באופן מלאכותי. במקום לפרק את הרגולציה, ישראל דורכת במקום והתדרדרה 25 מקומות במדד חופש העסקים. נתניהו אולי היה הראשון לזהות את האיום האיראני, אך תחת הנהגתו טהרן הולכת וסוגרת עלינו מכל עבר. הסוגיה הפלסטינית הולכת ונעשית קשה יותר –בגלל ההקפאה. במקום לעסוק בכל אלו – ח"כים בליכוד מתעסקים בחוקים סמי-פרסונליים שנועדו להציל את המנהיג, בלי לראות איך המחנה הולך ומתפורר אידיאולוגית.

לתגובות

אולי יעניין אותך גם

היום-ישי

"בניית מתקני השהייה למסתננים – זכות גדולה"

שר הפנים לשעבר אלי ישי התראיין להיום הזה והתייחס לביקורת על מתקני השהייה: "שמח על הזכות שנפלה בחלקי להציל את מדינת ישראל מפני מליון מסתננים"