צילום: פלאש 90

הזמן הוא קיץ 2007, אהוד ברק גובר על עמיר פרץ, אז שר הביטחון, בפריימריז של מפלגת העבודה. כביכול אירוע שולי, הרי לא היה מדובר אז במפלגת השלטון, אבל האירוע הזה עלול היה להשפיע על אחת ההחלטות הביטחוניות הגורליות ביותר שהתקבלו בישראל מאז הקמתה: הפצצת הכור בסוריה.

מי שהובילו את תכנון המבצע הצבאי המורכב היו ראשי הצבא, המוסד וכמובן ראש הממשלה אולמרט והשר פרץ. כל התוכניות אושרו, הסיכונים נלקחו בחשבון ורגע האמת התקרב בקצב מסחרר. לברק נודע על קיומו של הכור בחודש מאי, כחודשיים לפני שכבש את ראשות המפלגה. עם היבחרו אצה לו הדרך לדרוש מפרץ לפנות את מקומו במשרד הביטחון. ברק נכנס לעניינים, ולפחות לפי כמה גורמים פוליטיים יחד אתו נכנסו גם שיקולים זרים בנוגע לתקיפת הכור.

"ברק הציע להמתין. לא לתקוף במועד שתוכנן." אומר לערוץ 20 גורם פוליטי בכיר שהיה בסוד העניינים. "באוגוסט ביקש ברק מכל הנוגעים בדבר לעכב את המבצע אבל חודש אחר כך הבנו שאין ברירה. עיתונאי זר התכוון לפרסם את דבר קיומו של הכור והשעון תיקתק לרעתנו. דד ליין עיתונאי אל מול צורך מבצעי דחוף."

"צורך מבצעי דחוף". הכור הגרעיני בסוריה לאחר תקיפת חיל האוויר.

אבל ברק היה בשלו וטען שתוכנית התקיפה חסרה בפרטים משמעותיים ושיש צורך בהמתנה נוספת. מאחורי הקלעים יש מי שטוענים ששיקוליו היו זרים. למי ששכח, תזכורת: באותם ימים – שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה – פעלה ועדת וינוגרד שהוקמה לבדוק את כשלי המלחמה, וכאלה היו לא מעט. ברק, אומרים גורמים פוליטיים, האמין או לכל הפחות קיווה שאולמרט ייאלץ להתפטר בעקבות ממצאי הועדה. הוא תיכנן לכבוש את תפקידו, ולהוביל את התקיפה כראש ממשלה. מלחמות קרדיט, בקיצור. גם בספרו של אולמרט, שיוצא היום לחנויות, יש פרק נרחב שעוסק בניסיונות של ברק לעכב את המבצע. ברק, מצידו, מכחיש, וטוען שפעל מתוך ניסיון צבאי של עשרות שנים. תחליטו אתם למי להאמין. לברק, או לכל צמרת המדינה והביטחון שסברה ההיפך ממנו.

אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20