עותק המגילה השמור בקיבוץ. צילום: דוברות המועצה האזורית עמק הירדן

 

מי אמר ששום דבר חיובי לא יוצא ממזג האוויר הזה? אתמול (ב') נמצאה מגילת המדינה בין שורשי עץ ברוש שקרס במהלך סופה שהתרחשה בשבוע שעבר בעמק הירדן. המגילה, שככל הנראה נטמנה בתוך מבחנה אטומה בין שורשי ברוש המדינה בדגניה א', נמצאה הבוקר על ידי שניים מחברי הקיבוץ. השניים – אבנר עבאדי וחגי אילן, ניקו בעזרת זרנוק מים את שורשי העץ כשלפתע הבחינו במשהו עגול שבצבץ מבין גושי העפר.

המגילה, שככל הנראה נטמנה בשנת 1948, נשמרה במצב מצוין בזכות העובדה שהייתה סגורה בתוך אחת מהצנצנות שהיו נוהגים לשמר בהן בעבר פוחלצים במוזיאון "בית גורדון", ונכון לרגע זה אין כל כוונה לפתוח אותה מכיוון שיש עותק נוסף של המגילה ששמור בארכיון הקיבוץ. כעת, מחכים לנטוע ברוש חדש ולהטמין את המגילה בין שורשיו.

הברוש שקרס. צילום: שני הרשקוביץ', דגניה א'

 

שני העצים המיתולוגיים בעמק הירדן קרסו עקב רוחות חזקות שנשבו באזור הכנרת, יחד עם מטחי גשם כבדים. בעקבות הרוחות העזות, עצים רבים נפלו ברחבי העמק וגרמו לחסימת כבישים, נזקים לחוטי חשמל ולבתי הקברות של דגניה א' ושל כנרת.

בט"ו בשבט תש"ח קק"ל ביקש לנטוע "ברוש המדינה", באותו זמן התנהלה מלחמת יום העצמאות, בין הקרבות ניטע עץ בינואר שנת 1948. בתקופה שלפני החלטת האו"ם על חלוקת המדינה להכרזתה, הברוש ניטע בחלקה הצפוני של אם הקבוצות והקיבוצים, מול מוצא הירדן מכנרת, לזכרו של הברוש שנטע הרצל בהיותו בארץ. טקס הנטיעה נתפח בשירת "התקווה", יעקב פלמוני נשא דברים על נטיעת העץ והחדיר בכל הנוכחים את האחריות לגורל "הנטע החדש"

המגילה שנמצא בין שורשי העץ. צילום: דגניה א'

 

במגילה נכתב נוסח חגיגי לכבוד המאורע. "היום הזה, חמשה עשר בחודש שבט, הוא ראש השנה לאילנות, חמשת אלפים ושבע מאות ושמונה ליצירה, אלף ושמונה מאות ושבעים ושמונה שנים לגלות ישראל, במלאת היובל להסתדרות הציונית, שנת שלשים ושמונה להווסד קבוצת דגניה, חמשים ושבעה ימים למשפט עצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינת היהודים מחדש והשבת שבות ישראל אל חלק ממכורתו".

המגילה שאותרה לאחר הסופה. צילום: דגניה א'

"בימי עברה וזדון, בהקדיר עלינו משנאינו את שחר חרותנו, בעמוד בנינו בגבורה ובכבוד מול אויבים, הקמים עלינו סביב להצמית את אחרית תוחלת גאולתנו – היום הזה אנו נוטעים על אדמתנו, אדמת הלאום על גדות הירדן והכנרת, את הברוש הזה, אשר יכונה עץ המדינה".

"והיה העץ הזה לאות אמוץ הברית בינינו ובין ארצנו ולהשרשת אמונתנו אומן, כי קום תקום עתה המדינה העברית, אשר אך צדק וחסד ישרו בה תמיד, וקבצה לתוכה את שארית עמנו, והשיבה לו את כל כחו והדרו, והיתה למשגב-עז לגאון ישראל ותפארתו עדי-עד".