סוף חודש מארס, 2007. ראש המוסד, מאיר דגן, מגיע לפגישה בהולה בלשכת שר הביטחון, עמיר פרץ. דגן, מצויד במפות ובתמונות לווין, ניגש ישר לעניין, כפי שמספר לנו ח"כ פרץ בראיון לערוץ 20: "על פי המידע שנמצא אצל דגן בחווה חקלאית לכאורה תמימה בדיר א-זור נמצאים פועלים מצפון קוריאה וההערכה היא שבסבירות גבוהה מדובר בכור גרעיני שהסורים מצליחים להסתיר היטב מישראל ומהעולם כולו."

במערכת הביטחונית מבינים שיש כאן אירוע שעלול לשנות לחלוטין את פני המזרח התיכון ולבטל את היתרון הצבאי שיש לישראל אל מול אויבותיה. פרץ: "החלטנו להתרכז בשלושה מאמצים: הראשון, מאמץ מודיעיני שכלל פעולות מורכבות שביצעו הכוחות המיוחדים שלנו כדי להשיג תמיכה נוספת שמדובר בכור גרעיני וכמובן להביא פרטים נוספים עליו, המאמץ השני הוא צבאי, להכין אופציות לתקיפה והשמדה של הכור, והמאמץ השלישי במישור המדיני."

הכור הגרעיני בסוריה לפני תקיפת חיל האוויר

 

בישראל הבינו שההפצצה חייבת לקרות לפני שהכור יהפוך מקר לחם. פרץ מסביר: "ברגע שהכור הופך חם, הרבה יותר קשה לתקוף אותו כי אז התפזורת הרדיואקטיבית כתוצאה מהפגיעה בו תגיע למקומות מרוחקים וברגע שילדים שיוולדו במדינות סמוכות לסוריה עם מום פיזי או פיגור שכלי ישר יפנו אצבע מאשימה לישראל והנזק למדינה יהיה עצום."

חודש אחר כך מתכנס הפורום המצומצם שכולל את ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ וכמה קציני צבא בכירים. בפורום הזה מתחילות להתקבל החלטות אופרטיביות. פרץ: "התלבטנו אם לתקוף אווירית, ואם כן האם בהפצצה רועשת או בהפצצה שקטה ומוסווית. היתרון בתקיפה אווירית הוא שרמת סיכון הכוחות נמוכה אך החיסרון הוא שרק כעבור כמה ימים או שבועות ניתן לדעת האם הפעולה השיגה את יעדיה. האופציה השנייה הייתה פעולה קרקעית שהיא בסיכון גבוה לכוחות אבל התוצאות מובטחות".

החשש: הקהילה הבינ"ל תעכב את הפצצת הכור

בסופו של דבר מחליטים חברי הפורום על הפצצה אווירית רועשת. עוד קודם לתקיפה, עדכן הדרג המדיני את ארצות הברית. התזמון שנבחר היה מועד ביקורו של מזכיר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס, בישראל. אולמרט ופרץ החליטו שהנשיא, ג'ורג' בוש, וגייטס יעודכנו באותה שעה. כך, בעוד אולמרט שולח את נציגיו לבית הלבן, שר הביטחון פרץ וראש אמ"ן עשו דרכם לבית המלון בתל אביב שבו שהה באותה שעה מזכיר ההגנה. פרץ: "הצגנו בפני גייטס את המידע, יחד עם התמונות והמפות. הוא שאל שאלות וקיבל תשובות. אתה חש היטב את הדרמה הגדולה בחדר, אם כי מזכיר ההגנה שמר על איפוק לפחות כלפי חוץ".

החשש הגדול בירושלים היה שהקמת הכור הסודי תודלף לאחד מכלי התקשורת בעולם. פרץ: "ידענו שאם הסיפור הזה יתפרסם הקהילה הבינ"ל באופן אוטומטי הייתה מעכבת אותנו, מונעת מישראל פעולה צבאית ולוקחת את המושכות לידיה." כשנודע בישראל שאחד העיתונים הגדולים בארצות הברית מעוניין לפרסם כתבה על הכור הנבנה התקבלה ההחלטה לתקוף, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי.

פרץ: "מלחמת לבנון השנייה, שהסתיימה פחות משנה לפני הפצצת הכור, הייתה באוויר כל הזמן. היה חשש ממלחמה נוספת בצפון, הפעם של צבא סוריה וחיזבאללה נגדנו. חלק מהערכות המודיעין העריכו שסוריה תגיב, אבל ההערכה הרווחת הייתה שאסד יכיל את האירוע משתי סיבות: האחת, אם הוא מודה שהוא בנה כור גרעיני הוא יצטרך לספק תשובות לקהילה הבינ"ל. הסיבה השנייה – אסד עצמו מידר את פרויקט הגרעין ולמעט כמה שותפי סוד רוב מקורביו, כולל הרמטכ"ל הסורי, לא ידעו בכלל על הבנייה בדיר א-זור וזה היה מסבך אותו בצמרת השלטון."

ברק התקשר: "טביעות האצבע שלך על המבצע הזה"

כמה חודשים לפני ההפצצה, כשכל התכניות כבר מוכנות, פרץ מודח מתפקידו כיו"ר מפלגת העבודה ובפריימריז נבחר אהוד ברק, שמחליף אותו גם בתפקיד הבכיר סביב שולחן הממשלה.

זה שיצא וזה שנכנס. ברק ופרץ. צילום: אוראל כהן, פלאש 90

 

ברק לוקח את המושכות לידיים, ובניגוד לפרץ, מהסס אם לממש את תכניות התקיפה. למה? ייתכן שרצה להמתין כמה חודשים נוספים כדי שהקרדיט על התקיפה ייזקף רק לזכותו. אחרים אומרים שהוא סבר שאולמרט יודח מתפקידו או יתפטר כתוצאה ממסקנות ועדת וינוגרד ואז ברק ימונה לתפקיד ראש הממשלה ויוביל מהכיסא הזה את המבצע.

כך או כך, עמיר פרץ היה בליל התקיפה בביתו בשדרות. פרץ: " לא ישנתי כל הלילה. ידעתי על מועד התקיפה וצרב לי שלא הייתי בבור בקריה. הייתי במתח וחיכיתי לשמוע שהמבצע עבר בשלום. נרגעתי רק בשעות הבוקר כשברק התקשר אליי, מסר לי את הפרטים ואמר לי שטביעות האצבע שלי נמצאות על המבצע המורכב הזה ".



אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20