2:37 20/10/2017

לשחרר את א"א

התקשורת גועשת ורועשת סביב עניינו של החייל שירה במחבל בחברון- דין פלילי, דין משמעתי, לשחרר או לתת לו צל"ש - אני אומרת לשחרר מיד

בדיעבד, הכל פרוש לנגד עינינו, כולנו יכולים לראות את הפרטים הקטנים. החייל היורה במחבל מגיע לזירה בחברון לאחר שחברו ליחידה נדקר. הוא נכנס אל סיטואציה בעייתית: אנשי ההצלה קראו בקול כי המחבל  כנראה נושא חגורת נפץ. הקצין האחראי על הזירה הבהיר במהלך המשפט כי הוא ידע שלא הייתה חגורת נפץ, אך הקריאות של אנשי ההצלה מבהירות כי הידע הזה לא חלחל לשטח.

החייל הצעיר ראה את המחבל שוכב כשאזור החזה שלו מכוסה. האם היה לו משהו מתחת לחולצה? האם זה היה מטען או מגן מירי? התשובה לשאלה הזו תלויה בזוית הראייה. כאן עולה שאלת השאלות מה אם אכן הוא היה חוגר חגורת נפץ, במיוחד לאור ההתראות שעלו באותו יום לגבי אפשרות כזו?

בין אם התשובה היא חיובית ובין אם לא, המחלוקת האמתית היא על שווי חיי המחבל. האם הם שווים לחייו של החייל? מאמרו המעולה באנגלית של טד לפקין סגן העורך של ה"ריוויו" מגזין רבעוני למזה"ת היוצא באוסטרליה דן בשאלה "האם החוקים בנוגע לזכויות אדם ואמנת ג'נבה חלים על טרוריסטים?" ותשובתו הארוכה גורסת שלא. כל המדינות אשר תפשו טרוריסטים הגדירו אותם כ"לוחמי אויב" אשר אינם זכאים לכל הזכויות הניתנות לחיילי אויב או לזכויות אשר האמנות השונות מעניקות לשבויי מלחמה.

 

חיילים מפנים את גופת המחבל בחברון. להרתיע את המחבל. צילום: פלאש 90
חיילים מפנים את גופת המחבל בחברון. קל לשפוט במבט לאחור. צילום: פלאש 90

 

ההתקפה על חייל צה"ל ופציעתו קודם לירי הפכה את המחבל לטרוריסט. החשש להימצאותה של חגורת נפץ ולסכנת חיי החיילים ואנשי ההצלה באזור קיבלה עליונות על פני חייו של המחבל, בייחוד משום שהידיעה כי הוא הוא אינו נפיץ לא ירדה מרמת הקצינים לרמת החיילים בשטח.

העיבוי הברור סביב חזהו של המחבל וההתראות על מחבלים מתאבדים, כל אלו ביחד עם אי העברת המסר כי המחבל אינו מסוכן מספיקים בכדי להביא למצב בו תזוזה של המחבל מהווה איום גדול מדי הדורש פעולה מהירה.

רצוי גם לזכור כי לא מדובר ב"אמא תרזה" השוכבת על הקרקע וכי דקות ספורות קודם לכן הוא ניסה להרוג חייל ולא הצליח. הוא יצא לדרכו באותו בוקר בכדי להרוג ודאג ללבוש מגן קוולאר מיוחד. הייתה הכנה ברורה שלו לסיים כ"שאהיד". הוא רצה את הפרסום, הכסף, הנשים, האפשרות ללמוד בכלא וכל הנדבנות שבאה מחובבי הטרור של קטאר.

הפגיעות שספג לגופו עבד אל-פתאח א-שריף, מלבד לפגיעה הממיתה לראשו יתכן והיו מאפשרות לו לקום ולנסות לפגוע בחיילים המתרוצצים במקום או אנשי ההצלה אשר משום מה לא העניקו תשומת לב מרובה לו ולמעשיו, מלבד לחייל.

נכון או לא נכון? קל לומר בדיעבד "לא נכון", כי אנו יודעים שלא הייתה לו חגורת נפץ. אבל מה אם הייתה?

ההחלטה לצאת ולומר מראש כי הוא אשם לפני שכל המצב נבחן לעומק, מבלי להעניק לו יכולת להגן על עצמו כיאות ובדיסקרטיות פוגעת במורל של חיילי צה"ל אשר מעתה עומדים בפני עוד מדרגת קושי לתפקוד בסיטואציות אשר כבר עוברות את גבול הנורמה החיילית האפשרית יום יום ושעה שעה.

אם זה הגיבוי שמקבלים חיילי צה"ל, יהיו אשר יחליטו בעקבות פרשה זו שמסוכן מדי לשרת בתפקיד קרבי. קשה יהיה להאשים אותם.

הפגנה למען החייל בבת-ים. צילום: אודי אבידן

 

דרורה קלמנט קצב

דרורה קלמנט קצב

מנהלת 613 מדיה גרופ לייעוץ תקשורתי חדשותי, ניהול פרויקטים, תחקירים, פרשנות פוליטית, ארגון אירועים וקידום נושאים חברתיים בכנסת. גישור לשוני משפטי וניהול סכסוכים בינלאומיים באמצעות תרגום סימולטני, סיוע מגוון לחברות היי-טק פרטיות, ציבוריות, ועמותות.
דרורה קלמנט קצב
דרורה קלמנט קצב
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

המהומות בקטלוניה. צילום: רויטרס

לאן פניה של אירופה אחרי המשבר בספרד?

על רקע האיומים בספרד להשתלט על קטלוניה: מחוזות אחרים באיחוד האירופי מחכים בתור כדי לתבוע עצמאות - מיהם? ולמה עכשיו?