בדרך לחלום הגדול. צילום: דוד כהן, פלאש 90
בדרך לחלום הגדול. צילום: דוד כהן, פלאש 90

 

אם תשאלו זוגות טריים מה הדבר שהכי מטריד אותם או מה החלום הגדול שלהם, במרבית המקרים תיתקלו באותה התשובה –  "בית משלנו".  המרדף אחר קורת גג ויציבות, אחר חוסר התלות בבעל בית כזה או אחר – מביא צעירים בישראל 'להתאבד' על החלום, כמעט בכל מחיר. 'משבר דיור' כך הוא שגור בתודעה, הצרה הכלכלית-מוחשית הגדולה של דורנו.

נלך כמה צעדים אחורה לשנת 2015.  יו"ר מפלגת כולנו, משה כחלון, אז עוד לא שר אוצר, מחליט להיכנס לעוביו של המשבר ולפתור אותו. הוא מציג במסיבת עיתונאים את פתרונו הלוגי למשבר – ראה שיש ביקוש גדול, היצע נמוך ועודף רגוליציה, עשה אחד ועוד אחד והצהיר כי הוא יפרק את מקרקעי ישראל ויעביר קרקעות לרשויות מקומיות וליזמים. לדבריו, "מדינת ישראל צריכה לתת את כרית הביטחון ליזמים ולהבטיח תשואה". זה כחלון של 2015. תשואה ליזמים שתעודד בניה תוך שיווק קרקעות מאסיבי.

אלא שבין כחלון של 2015 לבין שר האוצר כחלון של 2018 פעורה תהום. לכחלון של 2018 אין מקום לתכנית סדורה מקיפה ומחושבת, כזאת שכוללת התייחסות לדוחות כמו דו"ח של משרד הפנים בשנת 2014 לפיו בישראל יש שטחים לבניה של יותר מחצי מליון דירות. במקום להציף את השוק בדירות (באופן מידתי כמובן), להניע את השוק לתחרות אמיתית כזאת שתוכל באמת להוריד את המחירים – בוחר שר האוצר להקפיא את השוק ולתת ליד הגורל להכתיב מדיניות. "תירשמו להגרלות" הוא קורא לצעירים, משל היה אחראי דוכן טוטו שמוכר חלומות לעוברים ושבים.

כישלון מחיר למשתכן צריך ליצור מדיניות חדשה, לא תכנית חליפית

אלא שחלומות לחוד ומציאות לחוד. בשנה שעברה חשפנו ב"כלכלי בלילה" כמות אדירה של ביטולים בפריפריה במסגרת מחיר למשתכן. השנה אנחנו שומעים על ביטולים גם בפרויקטים בהרצליה והנה אמש שר האוצר מציג את "מחיר למשתפר" – כזאת שתאפשר למשפרי דיור להירשם להגרלות על דירות שזוכי 'מחיר למשתכן' בחרו שלא לרכוש. הניסיונות הנואשים האלו מחייבים לבחון את מדיניות האוצר מחדש שכן המשבר ישנו. הזוגות ישנם. אך איה הפתרון?

כחלון בהשקת מוסד הבוררות של הצפון. צילום: פלאש 90
כחלון בהשקת מוסד הבוררות של הצפון. צילום: פלאש 90

 

כאמור הדבר העיקרי שכחלון יצר בשנה האחרונה הוא קיפאון. לא שוק תוסס תחרותי ויצרני אלא שוק קפוא מלאכותית. רוני ברק נשיא התאחדות בוני הארץ, (הקבלנים לשעבר) התייחס לאחרונה לאותו קיפאון וטען כי הוא יוביל "לקטסטרופה בשוק הדיור, לעלייה דרמטית במחירים שיגיעו בעקבות גל הביקושים של כל אלו שחיכו למימוש הבטחות הממשלה, עד שיבינו שהמתינו חינם. אם השר היה רוצה לעשות מהפך, מזמן יכל להציף את הארץ בקרקעות לבניה, להוריד מיסים, עלויות והטלים שמהווים 60% ממחיר הדירה. כל אלה בידיים שלו".

הלל גרשוני במאמר לאתר מידה היטיב לתאר השבוע את ערכו של שוק פעיל חופשי ועצמאי. לדבריו "השוק החופשי מבוסס על תיעול של תאוות הבצע האנושית והרצון של כל אחד למקסם את טובת עצמו, למערכת של שיתוף פעולה חברתית מתוך עיקרון של אי-כפייה ודרך מערכת המחירים. מדוע זה יוצר קדמה? משום שבניגוד למערכת המתבססת על כוח (פוליטי או אחר), שבה כאשר צד אחד מרוויח הצד השני מפסיד, במערכת של השוק החופשי כל פעולה כלכלית חייבת להיעשות לרווחת שני הצדדים, אחרת היא לא תקרה".

האינטרס של הקבלנים והיזמים לא בהכרח חופף לאינטרס הציבורי אך בהענקת מסגרת נכונה הוא יכול להפרות אחד את השני. הבעיה מתחילה כשהאינטרס של שר האוצר, שמעדיף למכור חלומות רגעיים כאלו שאפשר להצטלם איתם, לא בהכרח חופף לאינטרס של הציבור. זה כמו למכור כדורי הרזיה בלי מרשם, במקום להכין תכנית אימונים ארוכת טווח. אולי תרד במשקל, אבל אתה עלול לפגוע במערכת כולה.