2:38 20/10/2017
דף הבית > אקטואליה וחדשות > למי קראתם גיבור?

למי קראתם גיבור?

התמיכה האוטומטית לה זוכה החייל היורה בקרב הימין לא מעידה דווקא על אנשי השמאל שמתנערים ממנו, אלא על חוסר הביקורת בימין ובעיקר על המחנאות הפוליטית המסוכנת בה נמדדים כל ארועי היום יום בישראל.

מפגן תמיכה בחייל מחברון. צילום: פלאש 90.
מפגן תמיכה בחייל מחברון. צילום: פלאש 90.

שבוע וקצת חלפו מאז האירוע בחברון, בו חייל צה"ל ירה במחבל שדקר ופצע את חברו, כעשר דקות לאחר שהמחבל כבר נוטרל ושכב על הכביש. במהלך השבוע הפך האירוע הזה ממקרה פרטי שביצע חייל פרטי, לאבן בוחן על פיה מתחלקת ההשקפה הפוליטית בישראל, ובפרט הצד הימני במפה. החייל היורה אומץ באופן גורף על ידי תנועות ואנשי הימין בישראל- החל מעצומות והפגנות בעד שחרורו שנערכו בכל רחבי הארץ, דרך מאות פוסטים תומכים ברשת הפייסבוק, וכלה בהסתערות רבתי והצמדת כינוי הגנאי "שמאלני" כלפי כל מי שלא הביע תמיכה בחייל, כולל שר הביטחון ובכירים אחרים בצה"ל.

יש לציין בהגינות כי תמיכת הימין הגיעה כתגובת נגד להשמצות האוטומטיות של ארגוני השמאל הקיצוני. אותם ארגונים ופעילים "למען זכויות אדם" לא רגילים לראות מצב מורכב בו הפלשתיני המתועד בסרטוני הוידאו הקבועים שלהם הוא גם ה"קרבן" עליו הם מבקשים להגן מפני הישראלים הרעים, אך גם מחבל אכזר שביצע פיגוע דקירה רק עשר דקות לפני צילום הסרטון, וחוסל בשל אותו פיגוע.

כדי לגשר על הדיסוננס הזה, התעלמו אותם ארגונים מכל האירועים שקדמו לאותן שניות מצולמות. החייל שנפצע בפיגוע הושכח לגמרי מהציבור הישראלי, והמחבל הפך באזכורי התקשורת והארגונים ל"אזרח פלשתיני". לאחר ימים בודדים כבר השתרש השיח הקיצוני הזה גם בתקשורת המיינסטרים הישראלית, עד שהגענו למצב מופרך בו זכינו לשמוע ראיונות עם משפחתו של המחבל, ובו הם, האנשים שגידלו אדם שבחר לדקור ככה סתם חייל ישראלי, קובלים על כך שאין להם אמון במדינת ישראל וש"הצדק עם רוצח בנם בוודאי לא יצא לאור". אל מול הזיה קיצונית זאת קל להבין את הצורך של הימין בתמיכה גורפת לחייל, אך תמיכה אוטומטית זאת גוררת עמה סכנות גדולות אף יותר, הן למחנה הימין והן לכלל החברה הישראלית:

המפגע הראשון הנוצר מתמיכת הימין הוא ההתעלמות מעובדות ועיוות האמת. מתחקור האירוע הראשוני שנעשה כבר באותו יום, עולים ממצאים רבים ומטרידים – החייל עצמו הגיע לאזור רק חמש דקות לאחר שהאירוע כבר הסתיים, וביצע את הירי כעבור עוד שש דקות, בהן הספיק להוריד בנוחות את קסדתו כדי להיטיב את אחיזתו בנשק לקראת ביצוע הירי.

גם החשש להמצאות חגורת נפץ על גופת המחבל, טענה אשר נשמעה לראשונה רק בשלבי החקירה, נשלל כאשר מפקדי החייל ניגשו למחבל עוד לפני שאותו חייל הגיע לאירוע, בדקו את גופו ואף הרחיקו ממנו סכין שנמצא מתחת לבטנו. אותם מפקדים, אגב, הופתעו מהירי שביצע החייל והיו הראשונים לחקור את "החריגה החמורה מנהלי הצבא", מספר שעות לפני פרסום הסרטון. באופן אירוני, דווקא אנשי הימין שהאשימו אחרים בשפיטת החייל במשפט שדה ללא חקירה, הם אלה שמבצעים בחייל משפט שדה, כאשר הם מבקשים לשחררו ולזכותו תוך התעלמות מוחלטת מאותן עובדות מטרידות.

העוול השני הוא הזניית ערך הגבורה. מתסכל לחשוב שגם במדינה כמו שלנו, שידעה מאות ואולי אף אלפי גיבורי אמת, עדיין יש צורך לחדד ולהבהיר שהחייל במקרה הנוכחי אינו גיבור. מביש לחשוב שיש אנשים המסוגלים לקשור לראשו את הכתרים השמורים לאנשים כמו רועי קליין, נתן אלבז ואביגדור קהלני.

מקומם עוד יותר לראות איך אנשים מפארים את החייל על ידי השמצת מפקד הגדוד שלו שבחר לחקור אותו, אחד בשם דוד שפירא שפעל באומץ לב וחיסל את המחבל בפיגוע במרכז הרב. גם אלה הבוחרים להזכיר מקרי עבר דומים של חיילים ואזרחים שנפצעו או נהרגו כתוצאה ממחבל שפוצץ רימון או מטען חבלה לאחר נטרולו, חוטאים לאמת ולזכר ההרוגים בהשוואתם לחייל שבחר לירות על אף שלא נמצא בסכנה כלשהי ולא לשנייה אחת.

הפגיעה השלישית, וכנראה המסוכנת מכולן, היא ההסתכלות על האירוע הזה כעוד מחלוקת בין הימין והשמאל המדיני בישראל.

הסתכלות זאת היא השורש גם לבעיות הקודמות, וגם לריקון מתוכן של מושגי הימין והשמאל בישראל. החייל לא ביצע את הירי בשם ערכי ימין כלשהם, ואלה המבקשים לחקור אותו לא עושים זאת בשם ערכי השמאל.

בניגוד למה שרבים מעוניינים שנחשוב, הימין עדיין לא ניכס לעצמו את הדאגה והגיבוי לחיילי צה"ל, והשמאל עדיין לא ניכס לעצמו את השמירה על ערכי המוסר הבסיסיים. התגובות האוטומטיות לאירוע, משני צדי המפה הפוליטית, ממשיכות את הסחרור המסוכן בו אנחנו נמצאים מדי כמה שנים, את העובדה שלא נותרו לנו כמעט גבולות ערכיים והגדרות עצמיות מלבד החלוקה לימין ושמאל מדיני, שגם היא כמעט והפכה לחלוקה שבטית בין מחנות ותו לא.

התפיסה המעוותת הזאת התפשטה כאש במדינתנו, וגרמה לרבים וטובים במדינה לאבד את מחשבתם העצמאית ואת ערכיהם הבסיסים למען המטרה הנעלה של "ניצחון המחנה שלנו". אנשים נבונים רבים גיבשו את עמדתם בנושא הרה חשיבות כמו מתווה הגז רק על סמך עמדתם בנושא הפלסטינים, או גרוע מכך – על סמך עמדתם הפוליטית של של אחרים המתנגדים או תומכים במתווה.

חיילים מפנים את גופת המחבל בחברון. פלאש90
חיילים מפנים את גופת המחבל בחברון. פלאש90

שיח רדוד של מחנאות

אנשים עדינים וישרים בחרו לזעוק בקול כנגד פושעי מין אך להתעלם לחלוטין ממעשיהם של פושעי מין אחרים, בהתאם למחנה הפוליטי אליו משתייך כל מטרידן ומטרידן. כמעט כל המדינה בוחרת במובהק לשמור על זכויות האדם של אנשי דת מסוימת הגרים ביו"ש, ולעצום עיניים מול פגיעה בזכויות הבסיסיות של אנשי דת אחרת הגרים באותו אזור בדיוק, רק בשם דעתם הפוליטית על השליטה באותו אזור.

חלוקה זאת בין מחנות הימין והשמאל גרמה לנו גם במקרה הזה לתפוס צד תוך שניות מרגע פרסום האירוע, ולא להרפות מעמדתנו גם לאחר פרסום העובדות והממצאים מהשטח. אין קוים אדומים במאבק הזה, ושני הצדדים לא יעצרו עד לסוף ההתכתשות, גם לא במחיר פגיעה בערכים שבעבר היו חשובים להם. מתן במה אוהדת למשפחתו של מחבל בזמן שקרבנו עדיין מתאושש מהדקירה היתה בעבר דבר שלא יעלה על הדעת במרבית כלי התקשורת בארץ. השבוע גם תקשורת המיינסטרים פרצה את כל גבולותיה והכשירה את התועבה המוסרית הזאת במטרה לנגח באמצעותה את החייל הסורר ותומכיו הרבים.

מנגד, ערך האמת שעמד מול עיניהם של אנשי הימין במשך שנים רבות, הורד כעת לדרגת כלי משחק פוליטי. ברצותם מנגחים את אנשי 'שוברים שתיקה' שנמנעים משיתוף פעולה עם חוקרי צה"ל ומכפישים את ישראל ללא חקירה פנימית, וברצותם מנאצים את מפקדי וחוקרי צה"ל שאמונים על תחקור החייל היורה, ומתעלמים או אף מלכלכים בקריאות "שמאלני" כל אדם שמנסה להזכיר את הממצאים מהשטח.

במציאות רדודה ומסוכנת זאת, אנו צריכים להודות על כך שנשארו עוד מספר פוליטיקאים בכירים שלא נכוו באש המחנאות, וממשיכים להתייחס לכל מקרה לעומקו, במבודד מהלחץ האוטומטי המופעל בידי הבוחרים שבוחנים הכל במשקפי ימין-שמאל. כמובן שחוסר התאמה זה בין העם ונבחריו אינו אידאלי בלשון המעטה, אך לצערי עוד נכונה לנו דרך ארוכה עד שנחזור למצב המתוקן בו הציבור הוא זה שמאלץ את הנבחרים לפעול בכל מקרה ומקרה על פרטיו בלבד.

עד שנחזור למצב בו כל אדם, קל וחומר נבחר ציבור, יוכל לשפוט ולהביע את דעתו על בסיס כלל הערכים המובילים אותו. עד שנגיע למצב בו ציבור מצביעי השמאל לא יתנער מח"כ שמולי "הפאשיסט" רק משום שהוא בביע תמיכה בחיילי צה"ל. עד שנחזור למצב בו לא יתבייש אדם להגיד "אני מצביע ימין, ובלי שום קשר לכך – החייל היורה מחברון אינו הגיבור שלי".

לתגובות

אולי יעניין אותך גם

המהומות בקטלוניה. צילום: רויטרס

לאן פניה של אירופה אחרי המשבר בספרד?

על רקע האיומים בספרד להשתלט על קטלוניה: מחוזות אחרים באיחוד האירופי מחכים בתור כדי לתבוע עצמאות - מיהם? ולמה עכשיו?