כלי התקשורת הסתערו בשבועות האחרונים על הרב שמואל רבינוביץ' הממונה על המקומות הקדושים והכותל המערבי, בטענה כי מינויו לתפקיד איננו ראוי. במבט ראשוני, מוזר הדבר – מדוע דווקא עכשיו מתעוררת התקשורת לגלות לציבור הרחב כי הרב רבינוביץ' לא נבחן במבחני ההסמכה לרבנות, למרות שהתחייב לרב הראשי הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל שלא ישמש בתפקיד רבני עד שיעבור את הבחינות לרבנות.
הביקורת אמנם צודקת, ראוי היה שמי שמתמנה לתפקיד כה רם יעמוד בתנאי סף בסיסיים של הבחינות לרבנות, אך מדוע דווקא עכשיו? התמיה גדולה, כי כבר לפני חמש שנים בשנת תשע"ו פורסם בגל"צ תחקיר דומה שחשף את אי בחינתו של הרב רבינוביץ' לרבנות. אז מדוע מתעוררת התקשורת ומכבסת את הידיעה הישנה?
ברור כשמש שיש כוונת מכוון, ההסבר ההגיוני ביותר לכך הוא שמשהו מתבשל בעניין מתווה הכותל.
ראיה לכך היא דבריו של הח"כ הקונסרבטיבי אלון טל בוועדת הכנסת שדנה ברפורמת הכשרות כי הוא מסיר את הסתייגויותיו מחוק הכשרות כדי לא לפגוע ביציבות הממשלתית על מנת לאפשר ליישום בקרוב של מתווה הכותל "..בקרוב נראה יישום בקווי יסוד הממשלה בתחום הזה ופתיחת הרחבה השוויונית בכותל". הצהיר.
הרב רבינוביץ' כנראה מפריע ליישום המתווה וצריך לסלק אותו מתפקידו או לחלופין לגרום לו לא להתנגד למהלך המסוכן כדי לשמור על כסאו. סברה נוספת שעולה היא לגרום על ידי ההכפשות בתקשורת לתמיכה רבנית בהמשך כהונתו, וכך גם להנמיך את יכולת המחאה בעתיד כנגד פשרות כואבות שנאלץ לעשות מי שאמור לשמור על המקומות הקדושים.
המינוי של הרב רבינוביץ' היה ע"י השמאל, שני שרי דתות מטעם מפלגת העבודה מינו וקידמו אותו -מאיר שטרית ויוסי ביילין. באותם ימים מינוי זה התאים לשמאל שעוד היה מחובר למסורת, וחיפש רב מתון שאינו מזוהה עם הימין, השתייכותו לחסידות חב"ד, והידידות בין אביו לראשי מפלגת העבודה תרמו לרוגעם של הממנים, יהיה מי שישמור על הכותל בהתאם להשקפת עולמם.
אלא שהיום מפלגת העבודה כבר לא נמצאת באותו מצב, מנהיגיה נטועים עמוק בתפיסת הטשטוש השוויוני של כל אזרחיה. ראשת המפלגה מייבאת ילד מחו"ל, ונציג התנועה הרפורמית עושה פרובוקציה ברחבת הכותל. עכשיו זה כבר לא מספיק רב שאינו "ימני", עכשיו צריך רב שהוא לא "רבני".
תפיסת העולם של מפלגת העבודה קרובה יותר לרפורמים מאשר לאורתודקסים, בכלל ממשלת השינוי מאוחדת בתפיסה שצריך לנתץ את הסטטוס קוו, בממשלת הכלאיים הזו ימין שמאל וערבים, אין דבק אמיתי, והדבר היחיד שכמעט כולם מזדהים עמו ומוכנים לסחור בו הוא נושא הרפורמה בזהות היהודית.
הגיע הזמן להתעורר ולצאת לרחובות. אם נידום, בעוד עשור יתנו אותותיהם השינויים הרדיקלים והמסוכנים בפניה של המדינה היהודית. לא נוכל לאכול אחד עם השני בשל ניפוץ הכשרות, ננהל ספרי יוחסין בשל רפורמת הגיור, לא נוכל לבוא לבר מצווה בכותל עם ילדנו ונכדנו. הממשלה והתקשורת מנסים להרדים ולהסיח את הדעת, אך למען ציון לא נחשה!