דף הבית > אקטואליה וחדשות > ללא חומרים משמרים | קצת על הרבה

ללא חומרים משמרים | קצת על הרבה

רק שלא ישכחו את ירושלים: דברי נתניהו בפתיחת מושב החורף מספרים על השינוי שעברה הממשלה הכי ימנית בישראל: פחות ימין, יותר משילות. הטור השבועי

על אף מזג האוויר הקיצי שהתעקש להמשיך גם השבוע, פתיחת מושב החורף של הכנסת הייתה סוערת. ההמלצה הקולינרית של ראש הממשלה תישאר איתנו עוד זמן רב, אבל מי שצריך להחמיץ פנים הוא לא השמאל, אלא דווקא הימין. זה היה נאום של ראש ממשלה עתיר ניסיון. כך וכך עשינו, אמר, וכך וכך נעשה. למרות ההישגים אותם מנה נתניהו, כולם יזכרו את הצקצוק שהפנה ליריביו משמאל.

הוא שילח בהם את מיטב החיצים הרטוריים שלו. "לאחרונה תעשיית הדכדוך אפילו הצמיחה ענף חדש. היא הצמיחה: ענף החמוצים. פעם טיפחו אתרוגים. היום הם עברו לחמוצים", עקץ. אלא שבחודשים האחרונים, מי שמטפח אתרוגים מגיע דווקא ממפלגתו של נתניהו עצמו.

האתרוג הוא נתניהו, הגנן הוא יו"ר הקואליציה דוד ביטן. למעט ראש הממשלה, חבר הכנסת החדש (רק שנתיים בפוליטיקה הארצית) הוא פניה של מפלגת הליכוד. מאולפן לאולפן הוא מדלג, ומטיל אימים על פני חברי הקואליציה, בתקווה להעמיד אותם בשורות. אחרי ש'כולנו' הביעה הסתייגות מהחוק הצרפתי, איים: "אם צריך פירוק קואליציה — זה מה שיקרה. אני אומר את זה על דעתי, הליכוד לא יוותר על החוק". גם ב'בית היהודי' ספגו אש מביטן: "לא נוותר על החוק הזה, הם צריכים להבין שלא נוותר על החוק הזה".

ח"כ דוד ביטן ורה"מ בנימין נתניהו בכנס התמיכה בגני התערוכה. צילום: תומר נויברג, פלאש 90
ח"כ דוד ביטן ורה"מ בנימין נתניהו בכנס התמיכה בגני התערוכה. צילום: תומר נויברג, פלאש 90

אחרי שהבין שהעדר כבר ברח מהדיר, ביטן נשמע מפויס מעט יותר. "החוק של חקירות ראש הממשלה לא יירד מסדר היום ויעלה בעוד חודש לסדר היום של וועדת השרים לחקיקה. הוא יעבור תיקונים", הבהיר.

החוק הצרפתי אינו היוזמה הראשונה מבית הליכוד שביטן מתאבד עליה. כזו הייתה גם יוזמת סגירת תאגיד השידור הציבורי ואז פיצולו, אחרי שהסיכומים כבר יצאו לדרך הזהיר: "אם יימשך המצב שינסו לכפות עלינו עמדות שאנחנו לא רוצים, יכול להיות שנלך לבחירות". מאז עברו מספר חודשים והתאגיד עוד איתנו.

אי אפשר להסתכל על יוזמות החקיקה של הליכוד ולתהות מה קרה לממשלה הימנית ביותר אי פעם. חוק הלאום לא זכה ליחס כה מלטף מביטן, אך דווקא כן משר החינוך ויו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. גם חוק ירושלים רבתי לא, או ירושלים המאוחדת, או חוק המואזין. גם לא חוק ההסדרה.

רה"מ נתניהו וראש עיריית מעלה אדומים בני כשריאל. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
רה"מ נתניהו וראש עיריית מעלה אדומים בני כשריאל. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

כשיאיר נתניהו בירך את ראש הממשלה ליום הולדתו, הוא ציין את ההקרבה של אביו לטובת העם והארץ. אלו אכן מוערכים, אבל כל התייחסות לארץ ישראל נפקדה מנאום החמוצים, אלא אם היא נועדה לנגח את השמאל: "מבחינתם כל עוד לא מפנים יישובים יהודיים –זה דשדוש, ולא חשובים כל ההישגים שלנו. אני שמח שהדאגה לישובים חלחלה גם לאופוזיציה, זאת התקדמות", אמר לח"כ חיליק בר (המחנה הציוני) שהתפרץ לנאומו.

ומה הימין חושב על זה? לא ברור.

בשבוע שעבר חשף קלמן ליבסקינד ב"מעריב" את המספרים האמיתיים מאחורי אישורי הבנייה של "הממשלה הימנית ביותר" ביהודה ושומרון. ליבסקינד עלה על דפוס מדהים: למעט 46 יחידות דיור במעלה אדומים, שנכנסו לתכנית 'מחיר למשתכן', כל הכרזות הבנייה לא מומשו. אלו שמגיעים לשלב השיווק לקבלנים, נדחים ימים ספורים לפני שהמכרז מסתיים. טראמפ, אובמה, זה לא משנה: אין בנייה ביו"ש. העיקר שאבי גבאי אומר שאסור לפנות יישובים.

בפראפרזה למימרה שמייחס נתניהו לשמאל, לא פינית לא עשית, אין בימין מי שיאמר לו "לא בנית – לא עשית". אם בעבר ביקרו את הליכוד על "הקיצוניים" שהשתלטו עליו, הרוח השלטת של ממשלת הליכוד היא "לשלטון בחרתנו". אחרי כל כך הרבה שנות כהונה ריקות ממשילות, הימין דורש לספח את מוסדות המדינה לידיו. אך אם ישכח ימינו בדרך, הוא עלול לאבד את ירושלים. תרתי משמע.

זהב ריק מתוכן

ברביעי בנובמבר 1796 נחתמו הסכמי טריפולי בין ארצות הברית של אמריקה ומדינות צפון אפריקה. סעיף 11 בהסכם השלום מדגיש כי "ארצות הברית של אמריקה לא הוקמה, בשום מובן שהוא, על בסיס הדת הנוצרית", וכי אין לה סיבה לעוינות מסוימת כלפי מוסלמים. למנהיגי המדינה הצעירה דאז לא הייתה בעיה עם הדרישה הזו, שכן הם תמכו בהפרדת דת ממדינה ממילא.

אך הם פספסו את נקודת המבט של מנהיגי טריפולי, שלמעשה ערערה על זהותה של אמריקה. הם היו מוכנים לוותר על שדה הקרב רק אחרי שידעו שהכניעו את האמריקאים במערכה החשובה יותר.

מי שעוד ניצח השבוע בקרב, אך לא שמר על עמוד השדרה שלו הם אנשי איגוד הג'ודו הישראלי, שהובילו את נציגינו להשפלה לאומית בתחרות הבינלאומית באבו-דאבי. ביום חמישי זכו שני ג'ודוקא ישראלים במדליות בתחרות הגראנד סלאם. בדרך כלל, הלב מתחמם למראה ישראלים זוכים בתחרות ספורט בינלאומית, אך הוא מתכווץ למראה הפליטות העלובה בה התעטפו נציגנו. בלא דגל, ללא המנון, בלי ישראל.

למרבה האירוניה, לולא היה זוכה טל פליקר במדליית זהב, ככל הנראה לא היינו נחשפים לגודל ההשפלה. בסרטון (למעלה) מטקס הענקת המדליות, מוצגים הזוכים במדליות על פי שם ועל פי לאום, למעט אחד: ראשית יוענקו מדליות הארד. הזאמן גוזשוולי מגיאורגיה,ואז לעבדול עבדול ג'ללילוב מרוסיה,  מדלית הכסף הולכת לג'ורג' היגליזדוב מאז'רבייג'ן, מדליית הזהב הולכת לטל פליקר – איגוד הג'ודו העולמי".

טל פליקר. צילום: פייסבוק
טל פליקר. צילום: פייסבוק

פליקר ניסה לתקן את המבוכה, אך רק העצים את ההשפלה. בזמן שהמנוני מדינות שאר הזוכים הושמעו, "התקווה" הושתקה. הג'ודוקא הישראלי, שרגיל בקרבות, ניסה להציל את המולדת ושר לעצמו ובעצמו את ההמנון הלאומי. היו שראו בשירה הפרטית הזו של פליקר רגע יהודי עוצמתי, אך אני רואה בו ביזיון גדול. במקום לייצג את ישראל, כמדינה ככל העמים, עלו נציגיה כפליטים חסרי בית, כיהודים המושפלים שחיפשו מוצא מגזירות הפורענות והשמד בעידן בו לא היינו יכולים להשיב מכה ניצחת לשונאינו.

כעת אנו יכולים. יכולים – אך מוותרים. ההתבזות הזו נועדה כדי לאפשר למתחרים הזדמנות לצבור נקודות יקרות בדרך לאולימפיאדה, בה ייצגו את ישראל. או אולי את איגוד הג'ודו העולמי, איני יודע. כמו האמריקאים שרצו גישה מסחרית למזרח התיכון, כך באיגוד הג'ודו שאפו לצבור ניקוד לקראת האולימפיאדה. בזמן שבאיחוד האמירויות חגגו את הצלחת החרם על ישראל, כאן השיבו "העיקר ההשתתפות". הישג שדורש ממך לוותר על עצמך אינו הישג. זה נכון לגבי האולימפיאדה, זה נכון גם לגבי הסכמי שלום.

אולי יעניין אותך גם

המשטרה מבקשת את עזרת הציבור בחיפוש אחר נער מהשומרון

משטרת מחוז ש"י מחפשת אחר חן דוד אלפסי, כבן 14, שיצא אתמול מקרני שומרון ונעלם מאז. חן נראה לאחרונה בכיכר הכינור בקרני שומרון, כשהוא מנסה לעצור טרמפ