לאחרונה מבינה שאני עדה להתחדשות השפה מצד עמינו המוכשר. שמעו סיפור, הלילה כשחזרתי מהסטודיו בו אני מלמדת, גיליתי ממש כמו קולומבוס שבטעות גילה את אמריקה, שיש שבט חדש בעם ישראל. תלמידתי, אשת עסקים נחשבת, חזרה נרגשת מהקרנה של "ביבי קינג" נרגשת משום שהיא, והיא מי שהיא, מצליחה להתרשם מדמותו של נתניהו ומה שהכי הדהים אותה הוא כמה הוא אהוד ע"י "העם הנמוך".

מי? מה? שאלתי, עד לאותו רגע לא שמעתי על העם הנמוך. 'האלה שמצביעים לביבי' מילמלה ואז הוסיפה 'מהדרום' 'משדרות' . ביני לביני התפלאתי, בטוחה שהיה זה דימוי ספונטני לשיחה סתמית. שבועות לאחר מכן הייתי בבית קפה באיזור רמת השרון ובשולחן לידי היה מן פרלמנט מהסוג המשובח, הרבה בירות על השולחן ופינוקים של צהריים. ארבעה אנשים מודאגים מהמצב ואחד שלקח אחראיות ודיבר בגעש על הפתרון היחידי האפשרי: להחזיר לזירה את האביר, המתחפש הסדרתי אהוד ברק, הפעם בתחפושת של מושיע. להזכירכם בפעם הראשונה התחפש לאישה ובפעם השניה כיסה את פניו ולא גילה לאיזו מסיבה מיועדת התחפושת. בפרלמנט של הקפה קבע האיש שרק ברק ידע לסחוף ורק הוא יכול על "העם הנמוך". שוב? היי, שמעתי את זה, ואם שמעתי את זה במרווח כל כך קטן משני אנשים לא קשורים, אולי עליתי כאן על משהו. על מסורת עתיקת יומין, ציווי ממש של קריאה בשם. והאליטות דבקות בה אחרי הצ'חצ'חים, הפריחות ומנשקי הקמעות, יש שידרוג לעם ממש: העם הנמוך.

אז מיהם העם הנמוך? מה הופך את האנשים לנמוכים, האם כולם מטר וחצי? דווקא אבא ואמא שלי לא נמוכים. האם נמוך הוא העובדה שמשכורתנו היא של שכירים, או אולי שאין לנו גינה ובריכה? מה עשינו שזכינו לתואר העם הנמוך, האם היינו כגמדי גינה מקפצים לפניכם? חדרנו אליכם בלילות? בחשנו בכם שיקויי פלא? מה בעצם אתם אומרים בזה ומה רציתם לומר, שהתקדמנו מזורקי כיסאות? יאללה כפיים!
האם להעלב? האם ללכת בתחושה מסומנת, 'ההיא מהעם הנמוך', האם לעלוב בחזרה? הרי בהתבוננות על תופעת הקוראים בשמות, קל לראות שאין אלו אלא מקהלה שמזמרת את אותו מזמור נושן, אסטרטגיה ממש, של דה-הומאניזציה ויש בה הרבה סילסולי שמאלץ. (שמאלץ אגב, הוא שומן של בשר עוף מהמטבח האשכנזי).

הרי כשתלמידתי סיפרה לי על העם הנמוך, היא לא שיערה בנפשה שאני שייכת, מבחינתה, לאלו שהם מעבר לערי החושך. וכשגיששתי במילותיי, לומר שבכל זאת, לאיש בו אנו תומכים יש כמה נקודות זכות וביקשתי להביע עמדה לגיטימית מבלי לומר את שמו (ששש נתניהו) הופנו אלי מבטים מטולטלים בזעזוע עמוק, ממהרים לומר את שמו של המותר לומר, והעיקר שהוא לא ביבי והרי הנה הוא חדש, מרענן, גבוה עם עיניים כחולות.
וראו איזה פלא, מרגע שאומרים את שמו, נעשה החדר עולץ וקליל, ההצבעה לכחול לבן מיד מכניסה אתכם למועדון החברים החושבים נכון. ברגע אחד אתם ברמה אחרת לגמרי ממני, אתם אניני טעם והרמה המוסרית והאינטלקטואלית שלכם שונה לגמרי מאנשים כמוני ש-אל להם לומר דעתם. אנשי הבסדר לעומת אני הלא-בסדר.

אז אפשר לשאול אתכם שאלות? לא. פשוט לא. מילת הקסם "גנץ" אומרת הכל וכשנאמרת, מרימה אתכם אל פסגה ממנה אינכם נצרכים לשום חקירה פנימית . עכשיו, מילא היה מדובר בנפוליאון, מילא באיזה פטון רב השראה, אלא ככל שעובר הזמן, מתגלה גנץ כמי שממש מדגים לנו כיצד העיקרון הפיטרי פועל. הוא מתקדם משלב לשלב בכח אינרציה חסר היגיון לפסגה נוספת בה הבינוניות שלו מתפוגגת באפרוריות. כשהוא מדבר, האדם הסביר מליט ידיו בפניו ממבוכה. הרי ברור לכם שאם בני גנץ היה בני אמסלם, מטר שבעים עם עיניים שחורות, אז אחרי שירו הנשגב 'אם בארזים נפלה שלכת מה יגידו אגוזי הקיר…אבנים גדולות ואבנים קטנות' היינו שואלים כולם 'מי זה האהבל הזה עם היומרות המגוחכות לנהל את המדינה המסובכת ביקום'. אבל חברי המועדון הולכים בחושך ומתפעלים ממלכם ואין ביניהם אף ילד שיצעק 'המלך הוא עירום'. מילת הקסם גנץ בכל זאת תובעת לעצור ולשאול מה מאחוריה, ועד שלא תעשו זאת, אתאר בפניכם במילת קסם משלי את מצבכם העגום, ולא אסביר עוד אלא רק אומר "גנץ – שמאלץ" אמנם נשמע טעים מאוד, אבל תפל, חסר ערך תזונתי, תועפות של שומן סותם עורקים.
שהרי דבר מהותי עוד לא שמענו ממנו ואתם הקוראים לעצמכם העם הגבוה נוהים אחריו כעדר שמרגיש עצמו פריווילגי, בעלי השומן הנוטף מהבשר אותו שיבח עבורכם רק אדם אחד ושמו נתניהו.



:עוד באותו נושא