מי לא מכיר את פירמידת מדרג הצרכים של פסיכולוג יהודי אברהם מסלאו (1908-1970)? סולם המפורסם שלו כולל 5 שלבים, מהנמוך לגבוה: מצרכים פיזיולוגיים – אוויר, אוכל, מים וכו' – דרך צרכים של בטחון פיזי, בריאותי, משפחתי וכלכלי, עבור בצרכים של שייכות ואהבה – לאהוב ולהרגיש נאהב – דרך צרכים של הערכה חברתית ועד לשלב הגבוה ביותר בסולם של מימוש עצמי. יותר מאוחר הוסיף מסלאו למדרג שלב שישי: שגב והתעלות.

ברכת כהנים בכותל, פסח 2017. צילום: יחיאל גורפיין, TPS

 

מדרג צרכים זה מלווה אותנו עוד משחר קיומנו, בקביעת סדרי עדיפויות אל מול הצרכים של הפרט, המשפחה, הקהילה, החברה והמדינה. שהרי בידוע שהמשאבים הדרושים לספק את הצרכים, מוגבלים הם. עובדה המחייבת אותנו לנהוג באחריות ובשיקול הדעת.

פרשתנו הארוכה ביותר בחמשה חומשי תורה, 176 פסוקים , מציגה לנו ארבעה מופעים בעלי משמעות למדרג הצרכים, בסדר הבא: צבא > האישה הסוטה > הנזיר > ברכת הכוהנים.

צבא – "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם: לְבֵית אֲבֹתָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם. מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, עַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם: כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא, לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד (במדבר ד', כ"א-כ"ג).

האישה הסוטה – "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל  בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה. וְעָבַר עָלָיו רוּחַ" (ה', י"א-י"ד).

נזיר – "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר, לַה'. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ: מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ" (ו', א'-ז').

ברכת הכוהנים – "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אָמוֹר, לָהֶם. יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (ו', כ"ב-כ"ו).

מהי המשמעות והעיקרון המארגן של ארבעה מופעים אלו ובסדר הופעתם בפרשה, בהקשר למדרג הצרכים בחיינו? פרשתנו מציגה לנו מודל שכולל בתוכו מדרג של צרכים וחובות ששיאו במופע האחרון של ברכת הכוהנים, אך קיים לו ייצוג כבר בשלושה המופעים האחרים, לפי סדר הופעתם בפרשתנו: צבא, סוטה ונזיר.

המופע הראשון מציג את הצורך והחובה הבסיסיים בביטחון ובהגנה על העם והמדינה: "כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא". התשתית הראשונית לצה"ל, צבא ההגנה לישראל.

המופע השני מציג את הצורך והחובה הבסיסיים, בביטחון ובהגנה על טוהר המשפחה ושלמותה, כפי שנלמד מפרשת האישה הסוטה: "תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל… וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה". זאת המחויבות של שני בני הזוג לילדיהם, לנהוג באחריות, במוסריות, ביושרה ובשקיפות, אחד כלפי השני, ולדאוג לשלמות המשפחה.

המופע השלישי של הנזיר מציג את הצורך והחובה להשתייכות, בחיבור ומעורבות בתיקון עולם בחיי החברה, כאשר הנזירות היא האנטי-תיזה לכך. כפי שרש"י מפרש: "אין נזירה אלא פרישה".

ניתן לראות בברכת הכוהנים בפרשתנו פירמידה של מדרג וסולם צרכים דומה, שבבסיסו ברכות הקיום הבסיסי של הגנה וביטחון – "יברכך ה' וישמרך". מעליו, ברכות של צרכי ההשתייכות החברתיים – "יאר  ה׳ פניו אליך ויחונך". בבחינת למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

השלב הגבוה ביותר בברכת הכוהנים הוא צרכי הצמיחה וההגשמה של האדם – "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". המימוש העצמי האולטימטיבי של היהודי המאמין, בהיותו עוסק בתיקונו של עולם בהשפעה ותרומה לחברה, לעשותה טובה יותר, זאת במרחב רוחני של "קדושים תהיו", בקרבתו של האדם לאלוקיו.

ניתן אפוא לראות כיצד ברכת הכוהנים במדרג הצרכים והחובות, מיוצגת בשלושה המופעים בפרשתנו: צב – צרכי ביטחון והגנה, סוטה – המחויבות לשייכות למשפחה ולצרכיה ונזיר – המחויבות לחברה במימוש עצמי, בהשפעה ותרומה לחברה ובתיקון עולם.

ברכת כוהנים בפרשתנו לוקחת אותנו בדיוק לאותו מקום נשגב של רום סולם האהבה, של מערכת יחסים בין המברך הכהן למתברכים. יש כאן מרחב אהבה קולקטיבי ציבורי שמחייבת קיומה של הדדיות בין הכהן המברך לבין עם ישראל המתברכים על ידו. זוהי אהבה דו-צדדית קולקטיבית, המבטאת הדדיות אמיתית של שליח ציבור לציבור אותו הוא מברך ומשרת. זאת היא הסיטואציה היחידה בקודקס ברכות ומצוות שמצוינת המילה אהבה, שהיא תנאי הכרחי לקיומה של הברכה "וציונו לברך את עמו ישראל באהבה".

עדות לכך היא הסיפור על אותו כהן שהציבור אינו אוהבו. קרה מקרה בכהן אחד שקם ונשא כפיו, ועד שלא הספיק להשלים ברכתו, מת ונעשה גל עצמות. רק מי שעינו טובה והוא אוהב אמיתית את הבריות והם אוהבים אותו, יכול לברכם. זהו השלב הגבוה ביותר בברכת הכוהנים: "ישא ה' פניו  אליך וישם לך שלום".

דומה שהמושג "שלום" בברכה מבטא את המצב ההגשמתי האידיאלי, של שלום הדדי ולא רק שלום חד צדדי. שלום שאותו עושים בני אדם. שלום של הדדיות אמיתית ולא שלום מזויף. שלום שיש בתוכו הגשמה של "למצוא חן בעיני אלוקים ואדם".

דומה שלא ניתן לקפוץ מיד לשלב הגבוה של סולם האהבה ולהגיע לאהבה אמיתית של הדדיות, בין אדם לרעהו ובין מנהיג ושליח ציבור לאנשים, ללא שמכירים וחווים את קיומם של שלבי האהבה המוקדמים בסולם. דהיינו, האהבה הבסיסית התלויה בדבר, ומעליה האהבה שאינה תלויה בדבר ומעליה האהבה שמקלקלת את השורה ומעליה, האהבה הדו צדדית ההדדית, האמיתית והאולטימטיבית. אהבה בין בני זוג, בין אדם לחברו, בין אדם לקהילתו ולחברתו, בין מנהיג לציבור – היא השקעה מתמדת. אין כאן קיצורי דרך, אי אפשר לדלג על שלבים. יש להשקיע בהתמדה ולנוע קדימה במעלות האהבה, עקב בצד אגודל.

ראוי בהקשר לכך לימודו של הרב אליהו דסלר מתנועת המוסר (1892-1953) על האהבה והנתינה – מה קודם למה: האהבה לנתינה או הנתינה לאהבה? הרב דסלר מלמדנו שהנתינה קודמת לאהבה. דהיינו, אם תעסוק ותשקיע בנתינה, אז יותר תעניק אהבה לזולתך ובאותה מידה, יעניקו גם לך אהבה.

פרשתנו מאירה זרקור של אור במדרג הצרכים וסיפוקם במבחן האהבה, במחויבות להגנה ולביטחון, במופע הצבא "כָּל-הַבָּא לִצְבֹא צָבָא", בהמשך המחויבות למשפחה במבחן הסוטה ולאחריו המחויבות לחברה במבחן הנזיר. מבחן האהבה, שה-DNA שלו בא לידי ביטוי עוצמתי באהבה הדו-צדדית של הדדיות, בין הכהן המברך, לבין הציבור אותו הוא מברך: "לברך את עמו ישראל באהבה".

ד"ר זאב ווה פרידמן

ד"ר זאב ווה פרידמן

מנכ"ל מלב"ב למען חולי האלצהיימר ומשפחותיהם. לשעבר מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב-יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות