אתמול בבוקר ראיין אפי טריגר בגלצ מקורב לאבו מאזן בשם לטיף דורי, שיסביר את פשר ה'איבן כלב' העסיסי שהטיח הראיס בשגריר האמריקני פרידמן וזהו. עברו הלאה.

המרואיין עשה את המוטל עליו, אין ספק, אבל מה עם המראיין? 

הייתם מצפים מטריגר שבמקום להניח למרואיין לחרטט כך את המאזינים, לפחות יגחך על הקשקוש הזה?

אולי שיזכיר לו שכלב נחשב באסלאם לחיה מאוסה וטמאה שבכלל אסור לגדל בבית?

שיעיר משהו על שלטי ה"אין כניסה ליהודים ולכלבים" שמתנוססים ברחבי העולם הערבי?

או שישמיע לו גרסה עדכנית של הלהיט הפלסטיני בן מאה השנים "פלסטין ארצנו והיהודים כלבינו"?

לפחות שישאל אותו אם גם להוריו, או לילדיו, הוא קורא בני כלבים?

אז ציפיתם. לא קרה.

תגידו לי, עזוב, אולי טריגר לא ידע, אולי העדיף להיות מנומס,

יכול להיות. אבל טריגר אחד שבהחלט יודע.

וגם נכון שהוא מנומס ונעים.

אבל תארו שלמשל הרב דוב ליאור היה אומר על השגריר של אובמה שהוא בן כלב, ועכשיו טריגר מראיין  למשל את ברוך מרזל, מסביר ברדיו בחלקת לשון שכלב זו בכלל חיית מחמד מבחינת הרב.

גם היה מחליק לו?

שאלה טובה, הא?

מזכיר לי מגיש אחר בגלצ, רזי ברקאי, וה'אהלן ריבחי' הפמיליארי הזה שלו, בכל פעם שהוא מעלה את המחבל ריבחי רנטיסי, דובר ארגון הטרור המתועב חמאס.

לא כל אחד ולא בכל מצב צריך לראיין בכזה נימוס מופלג.

ואם כבר נימוס, לפחות שיהיה לכל הכיוונים.

הפטריוטים

הפטריוטים