4:03 24/11/2017
דף הבית > אקטואליה וחדשות > לאן פניה של אירופה אחרי המשבר בספרד?

לאן פניה של אירופה אחרי המשבר בספרד?

על רקע האיומים בספרד להשתלט על קטלוניה: מחוזות אחרים באיחוד האירופי מחכים בתור כדי לתבוע עצמאות - מיהם? ולמה עכשיו?

המהומות בקטלוניה. צילום: רויטרס
המהומות בקטלוניה – ביום משאל העם. צילום: רויטרס

ממשלת מדריד הודיעה אתמול (ה') כי מאחר ומנהיגיה של קטלוניה לא הבהירו את עמדתם בעניין המשך הליך ההכרזה על עצמאות, בכוונתה להפעיל סעיף בחוקה המאפשר לה להשתלט על חבל הארץ. בין אם תממש ספרד את האיום, ובין שלא – שאלת האוטונומיה של המחוזות המרכיבים את המדינות באירופה הולכת ותופסת מקום בסדר היום האירופאי.

ספרד בהחלט אינה המדינה היחידה שהמחוזות המרכיבים אותה מבקשים עצמאות, ועל רקע משאל העם האחרון בקטלוניה שתוצאותיו לימדו כי 90% מתושביה מעוניינים להיפרד ממדינת האם, מקבלות התנועות הבדלניות באירופה תשומת לב מחודשת.

נשיא קטלוניה קרלס פוג'דמון במסיבת עיתונאים. אוקטובר 2017. צילום: רויטרס
נשיא קטלוניה קרלס פוג'דמון.. צילום: רויטרס

אילו מדינות שואפות לעצמאות?

בוואריה – חבל הארץ הגרמני העשיר ביותר, שואף מזה שנים ארוכות להיפרד מן הפדרציה. המוטיבציה העיקרית לביצוע המהלך היא כלכלית ומזכירה במובנים רבים את אלה של הקטלונים. סקר שהתפרסם לאחרונה במדינה חושף כי אחד מבין שלושה בווארים תומך בעצמאות למחוז. עם זאת, עריכת משאלי רשמיים בסוגיה אסורה על ידי החוקה הגרמנית.

סקוטלנד – משאל העם על עצמאותה של סקוטלנד שנערך ב-2014 התנהל על מי מנוחות ובתמיכת הפרלמנט הבריטי – שלא כמו בקטלוניה, שם הביאה התנגדות הממשלה למשבר פוליטי ולעימותים אלימים עם המשטרה. אמנם לפני כשלוש שנים הצביעו הסקוטים נגד ההיפרדות, אך בעקבות הברקזיט, ניקולה סטרג'ון הנושאת בתפקיד השרה הראשונה של סקוטלנד, התחייבה לערוך משאל עם נוסף בסוגיה.

ניקולה סטרג'ון הנושאת בתפקיד השרה הראשונה של סקוטלנד. צילום: רויטרס
ניקולה סטרג'ון הנושאת בתפקיד השרה הראשונה של סקוטלנד. צילום: רויטרס

פלנדריה – אחת משלוש היחידות הפדרליות המרכיבות את בלגיה וביתם של הפלמים דוברי ההולנדית, בדומה לבוואריה וסקוטלנד גם היא חבל הארץ העשיר ביותר במדינה. בבלגיה באופן מסורתי שוררת מתיחות בין הקבוצות האתניות המאכלסות אותה – דוברי ההולנדית ודוברי הצרפתית, ועל רקע הקריאות לשינויים בסמכויותיו של האיחוד האירופי  – מעניין יהיה לראות מה יקרה על רקע גל נוסף של התעוררות במחוז – שבמובלעת בתוכו שוכנת בריסל בירת האיחוד.

ונטו, לומברדיה, סרדיניה, סיציליה ודרום טירול  – לאן פניה של איטליה? 

שלא כמו רוב מדינות אירופה, איטליה התגבשה לכדי מדינה אחת בתקופה מאוחרת יחסית – רק לקראת סופה של המאה ה- 19 – ולאחר מאבקים רבים. זוהי כנראה אחת הסיבות לכך ששאלת פיצולה מחדש לא מפסיקה לעמוד על הפרק. ביום ראשון הקרוב צפוי להתקיים משאל עם במחוז ונטו שבירתו היא ונציה, בשאלת האוטונומיה שהוא מבקש. אמנם מדובר במשאל עם בלתי מחייב, אך על רקע האירועים האחרונים בקטלוניה עשויות להיות לתוצאה חיובית השלכות על משא ומתן מול הממשלה האיטלקית, במסגרתו יבקש המחוז להרחיב את סמכויותיו.

באותו היום ממש, יצביעו במחוז לומברדיה הגובל בוונטו באותה השאלה. גם במקרה הצפון איטלקי המוטיבציה להיפרדות היא בעיקר כלכלית. "בעידן של גלובליזציה כשהתעשיות בלומברדיה מתחרות בסין והודו, היא חייבת להשקיע את המשאבים שלה בטריטוריה שלה. יש בזה היגיון כלכלי", אמר ל'ניו יורק טיימס' אפולו גרימולדי איש 'הליגה הצפונית' – מפלגה המקדמת אג'נדה לפיה על איטליה להפוך למדינה פדרלית שתעניק אוטונומיה רחבה לאזורים בצפונה.

מפה ספקולטיבית המציגה את אירופה לאחר שהבדלנים ישיגו עצמאות. צילום: Il Qathar
מפה ספקולטיבית המציגה את אירופה לאחר שהבדלנים ישיגו עצמאות. צילום: Il Qathar

אינטרסים כלכליים אמנם עומדים ברובם בסופו של דבר מאחורי הרצון להיפרד ממדינות האם אך גם סיבות תרבותיות ולאומיות ואחרות. כך למשל סרדיניה וסיציליה שני האיים האיטלקים הדרומיים, שסובלים לאורך השנים מקשיים כלכליים מכילים גם הם קבוצות בדלניות, לעתים קולניות ואקטיביות מאוד.

"באיטליה ישנה התעוררות של אנרגיות בדלניות", אמר ל'טיימס' העיתונאי אנטוניו רפיסרדה המסקר מקרוב את הנושא: "מדרום טירול לסיציליה, דרך רומא, ישנן קבוצות בדלניות בכל איטליה, ושורשיהן נטועים עמוק באנשים שחיים שם".

פורמט חדש לרעיון המדינה

נוסף על האיטלקים, הגרמנים והסקוטים, נטיות בדלניות ישנות-חדשות מתעוררות גם בצרפת, בדנמרק, בחבל הבאסקים בספרד – שכבר ידע אלימות רבה בגלל דרישתו לעצמאות – ובמדינות אחרות.

על רקע הדיונים המתחדשים באירופה בסוגיית הגבולות הפתוחים, וההתמודדות עם אוכלוסיות המהגרים והפליטים הגדולות בתוכה, העניין המחודש בשיבה לטריטוריות ברורות ומצומצמות אינו מפתיע. קולן של התנועות והמפלגות היורו-סקפטיות (המתנגדות למעורבות האיחוד האירופי בניהול ענייני הפנים של החברות) הפך בשנים האחרונות דומיננטי יותר ברוב מדינות היבשת. השינויים מלווים בהתחזקותו של הימין הקיצוני בחלק מהמדינות, ובחילופי דורות בפוליטיקה האירופאית, שמביאים אל השלטון דור חדש וצעיר יותר. פחות מחויב לערכים ולמוסכמות של אלה שקדמו לו.

בניין מועצת האיחוד האירופי בבריסל. צילום: JLogan
בניין מועצת האיחוד האירופי בבריסל. צילום: JLogan

האם יש בכוחם של תהליכים אלו להשיב את מפת אירופה לטרום עידן הלאומיות? להביא לחלוקתה מחדש לממלכות, נסיכויות ורוזניות? אמנם התמורות מערערות על מושגים כמו גבולותיה של הדמוקרטיה, ועל הגדרת האירופאיות עצמה. אך קשה להאמין שגם בטווח הרחוק יתפרקו המדינות לשטחים כה מצומצמים.

אם היו אלו הצרכים הכלכליים והאסטרטגיים של העידן המודרני שהולידו מלכתחילה את הצורך להתאחד תחת מסגרות לאומיות, הצרכים הכלכליים והאסטרטגיים החדשים ודאי יחייבו את יצירתן של מסגרות מדיניות מקוריות. פורמטים כאלה שיאפשרו חופש כלכלי והשקעה חוזרת של מסים ומשאבים באזורים מצומצמים יותר, אך גם התאחדות תחת גופים צבאיים ודיפלומטיים רחבים.

עדי דניאל

עדי דניאל

עורכת חדשות באתר ערוץ 20
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

היום-ישי

"בניית מתקני השהייה למסתננים – זכות גדולה"

שר הפנים לשעבר אלי ישי התראיין להיום הזה והתייחס לביקורת על מתקני השהייה: "שמח על הזכות שנפלה בחלקי להציל את מדינת ישראל מפני מליון מסתננים"