סיפור לא שגרתי אירע לעו"ד נורית אילון הירש המתגוררת עם משפחתה בשכונת נווה צדק בתל אביב, שם היא ובעלה רוני מנהלים את המרכז לתרבות יהודית ולקירוב "שמים-אשירה".
נורית חובבת ז'אנר הבריאות עשתה את דרכה כהרגלה אל חנות הטבע הסמוכה לביתה.
בעודה עוברת בין המדפים היא מרגישה, שאחת הלקוחות, אשה מרשימה ואצילית למראה, סוקרת אותה, יהיה יותר נכון לומר, ממש הולכת אחריה. אילון הירש שייכה זאת לעובדת היותה שונה בנוף השינקינאי עם מטפחת צבעונית לראשה והמשיכה את מסע הקניות כאשר היא מבחינה שאותה אשה ממש מנסה להצליב מבטים איתה ואף מחייכת אליה. אילון הירש חייכה חזרה וכך החלה לה שיחה ידידותית ונעימה אשר בסופה האשה מישירה אליה מבט מלא חשיבות ואומרת: "היום זה יום הפטירה של הבן שלי שנפטר בטרם עת, ואין לי איך לעשות לו אזכרה או מה שעושים, גם אביו נפטר בעודו ילד, יש לך רעיון מה עושים?"

תוך כמה שעות אילון הירש מגייסת את בעלה רוני והם מוצאים עצמם בבית העלמין מקוששים אנשים למנין ועורכים אזכרה מכובדת על קברו של הילד.
וכך נפרדו דרכיהן באהבה, כשאילון הירש משאירה את הפרטים שלה אצל אותה אשה בתקווה לשמור על קשר אך זה לא קרה.

שלוש שנים אחרי אותו מקרה אילון הירש מחפשת אחר פריט מסוים ומוצאת שהוא אזל בחנות. בחיפוש קצר ברשת היא מגלה שהפריט נמצא ממש בחנות הסמוכה לביתה בשינקין. היא יוצאת לעבר החנות והנה בפתח עומדת מולה אותה אשה יפת תואר ובליבה חומה.

"שמחנו והתחבקנו", מתארת אילון הירש את ההתרגשות שאחזה בה.
"המשכנו פחות או יותר מאיפה שהפסקנו", אומרת אילון הירש. אותה אשה מספרת לי לתומה שהחליטה לכתוב ספר תורה לעילוי נשמת בנה לפני כשנה והיא אף תרמה אותו לבית הכנסת בשכונת נווה צדק בתל אביב שהיה נראה לה מאוד זורם וכייפי, פתוח ומזמין.

נורית מקשיבה ברוב קשב, הרי רק לפני כמה חודשים היא ובעלה רוני פרסמו מודעה ובה הם מבקשים בתרומה ספר תורה עבור בית הכנסת שאותו הם מפעילים בשכונת נווה צדק. צירוף המקרים היה בהחלט מעניין..
עוד היא מפליגה במחשבותיה והאשה עימה היא משוחחת מספרת לה בפנים עצובות שבשבת עולה אשה חשופת כתפיים לתיבה וקוראת בספר התורה שתרמה וליבה נצבט. משהו מרגיש לה לא שייך ולא נכון אע"פ שהיא איננה שומרת תורה ומצוות

אילון הירש לא יודעת להסביר את מה שקרה לאחר מכן, "זה ממש לא אופייני לי, לפתע נמלטה מפי קריאה – הרי אנחנו כל כך זקוקים לספר תורה…!"
הסוף כמובן כבר ברור, לבקשת האם ספר התורה הועבר מבית הכנסת הרפורמי אל בית הכנסת האורתודוקסי באותה שכונה בחג סוכות האחרון וביום האזכרה לרבי נחמן מברסלב זצ"ל.

בשיחה עם עו"ד נורית אילון הירש הועלו כמה שאלות שהיינו חייבים לתת לכם תשובות עליהם.

האם לא היה מסובך להוציא את הספר ולהעבירו מהקהילה הרפורמית לקהילה האורתודוקסית?
האמת שאנחנו תמיד משתדלים שהכל יעשה בצורה מאוד נעימה ומכבדת וגם כאן דאגנו שכך יהיה. מעבר לעובדה שזו כמובן היתה הבקשה של האמא ולא שלנו.

ובכל זאת איך הם הגיבו לבקשה הלא שגרתית?
האמת שהם אמרו שהם רק רוצים לבדוק אם זה בסדר מבחינה הלכתית כי בעצם הספר נתרם להם במתנה ואכן לאחר הבדיקות הם אישרו להעביר את הספר ואמרו שהם מוחלים.

האם היו להם תנאים או דרישות כלשהן?
היתה רק בקשה אחת שלא להוציא את הספר בקול תרועה והמון אדם ואכן הבקשה כובדה ורק חודש לאחר שהספר עבר אלינו ערכנו הכנסת ספר תורה מכובדת ומרגשת ברוב עם.

האם התייעצתם עם רב כלשהו בכל המהלך הזה?
בוודאי התייעצנו עם הרב קוק מטבריה שהסביר כמה חשוב לעשות את כל המאמצים להוציא את ספר התורה הזה בהקדם והגדיר את זה "פדיון שבויים" של ממש.

אז בעצם התנועה ליהדות מתקדמת (תנועה רפורמית ד.ש) פועלת ממש יחד איתכם באותה שכונה. איך אתם מתמודדים עם זה?

האמת שהם בהחלט פועלים עם מימון מאוד גדול ועושים פעילויות אטרקטיביות לתושבים באיזור וזה לא קל לפעול באותה זירה אבל רוני בעלי משמש כמוהל ומוזמן גם לבריתות אצלם כך שהם מכירים אותנו והדברים נעשים באווירה טובה.

 

ועם זאת, אילון הירש מוסיפה שזו רק ההתחלה מבחינתם. היעד הוא להמשיך ולהציל בתי כנסת נוספים, חלקם עוד מראשית הקמתה של העיר תל אביב. "רשם ההקדשות הסב בעבר את המבנים האלו לנדל"ן בטענה שאין תורה בתל אביב, אנחנו בעלי התשובה מוכיחים שהתורה מחזרת אחרינו גם בתל אביב ובתי הכנסת מתעוררים לחיים שיש בהם". מסכמת לנו אילון הירש את המהפיכה השקטה שעוברת על תל אביב בשנים האחרונות לא מעט בזכות מרכז "אשירה שמים" שקבע את משכנו בלב הבועה והוכיח שהבועה היא רק אשליה.
יש אבנים עם לב אדם…