"ותכבד העבודה על האנשים". ציור: אהובה קליין
"ותכבד העבודה על האנשים". ציור: אהובה קליין

 

התקשורת בין בני האדם קיימת משחר ימי ההיסטוריה ועד ימינו אנו. הטכנולוגיה של התקשורת עברה שינויים ומהפכות מאז החלה התקשורת המילולית בין אנשים. אך דבר אחד לא השתנה מאז ימי בראשית, והוא: האדם.

האתגר הגדול הניצב בפנינו כיום הוא לגשר על הפער הגדול בין התקשורת הטכנולוגית לבין התקשורת האנושית הדועכת. מודל שאנון-ויבר (1949) מלמד אותנו כי כל אקט תקשורתי מתחלק ל-3: 1. מקור המידע – ברירת את המסרים מתוך הנושא עצמו והתאמתם והנגשתם לסיטואציה התקשורתית הנכונה של מקבל המידע. 2. היעד – לאן ולמי הוא אמור להגיע ומהי התכלית 3. כלי הממסר – אמצעי ודרך ההעברה. קשר שהוא שורש של תקשורת הוא ראשי תיבות של : קלות, שיתוף, רגש.

בפרשתנו מתרחש תהליך תקשורת עוצמתי בין משה לבני ישראל

משה, כשליחו של הקב"ה, פונה לבני ישראל הנתונים בעבדות ושעבוד 7/24, ומנסה לחבר אותם לרעיונות נשגבים, לחזון הגאולה והיעוד של בנין רוחני וגשמי של עם ישראל בארץ ישראל: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל… וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה' (ו', ח'). אבל, כגודל הציפייה – כך גודל האכזבה מתגובת בני ישראל העבדים: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (ו', ט'). התקשורת בין משה לבין בני ישראל נוחלת כישלון צורב.

האם הכישלון נעוץ בפגם טכני של כבדות הפה וערלות השפתיים של משה, או שמא היה פגם אחר?

לדעת המהר"ל מפראג בספרו 'גבורות ה" (פרק ד'), בכבדות הפה ובערלות השפתיים של משה לא היה רק פגם טכני של גמגום – "הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים?" – אלא היא נעוצה במהות, בפער התקשורת הגדול, בין המילים הגבוהות, ההבטחות הגדולות של משה, לבין היכולת להנגיש אותן לבני ישראל. נראה כי התקשורת בין משה לבני ישראל היא לא תקשורת מונגשת, בגובה העיניים.

הרב פרופ' יונתן זקס בפרשנותו לפרשתנו, מנתח את כשל התקשורת. "בני ישראל לא הקשיבו למשה מפני שמשה השמיע להם את דבר ה' לפני שהצליח לעשות ולו דבר אחד לשיפור מצבם. אם רצונכם לשפר את מצבם הרוחני של אנשים, שפרו קודם את מצבם הגשמי", הוא כותב.

גם הרמב"ם ב'מורה נבוכים' כותב כי "האדם אינו יכול לתפוש מושכל, אפילו אם הוסבר לו, כל שכן שיתעורר לזאת מעצמו, בשעה שיש לו כאב או רעב חזק או צמא או חום או קור חזק" (חלק שלישי, פרק כ"ז).

לפי מודל מדרג הצרכים המפורסם של הפסיכולוג היהודי אברהם מסלאו, סולם הצרכים של האדם מכיל 5 שלבים, מהנמוך לגבוה: צרכים פיזיולוגיים > צרכי ביטחון פיזי > צרכים של שייכות ואהבה > צרכים של הערכה חברתית > מימוש עצמי. אם נסתכל על הסיטואציה בין משה לבני ישראל לפי המודל, נמצא פער גדול בין מעביר המסר התקשורתי (משה) לבין מצב הצבירה בו נתון מקבל המסר (בני ישראל). המודל .

בני ישראל העבדים והמשועבדים, נמצאים במצב של מלחמת קיום והישרדות, שהם השלבים הראשונים של סולם הצרכים של מסלאו. הם אינם יכולים ומסוגלים לשמוע, לקלוט ולהפנים מסר תקשורתי כה גבוה של הגשמה ומימוש נשגבים, שממוקם במעלה הסולם. אינך יכול לדבר גבוהה-גבוהה אם בעיניי מקבל המסר, אתה נתפס כמרוחק ומנותק, כמי שאינו מבין או התנסה בסיטואציה דומה.

דוגמא נוספת לתהליך תקשורתי בעייתי אנחנו מוצאים בדיאלוג בין רבן גמליאל לבין רבי יהושע, במסכת ברכות, שם מסופר על רבן גמליאל שהודח מתפקידו כנשיא לאחר שהתעמת באופן כוחני עם רבי יהושע. התלמוד מספר שהוא הלך להתנצל בפני רבי יהושע. רבן גמליאל שהיה עשיר גדול, הופתע למראה כותלי ביתו השחורים של רבי יהושע: "אמר רבן גמליאל: 'הואיל וכך, אלך ואפייסו לרבי יהושע'. כשהגיע לביתו, ראה את קירות ביתו שמושחרים הם. אמר לו: 'אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאין אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים, במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים'" (כ"ח ע"א). הדיאלוג בניהם מצביע על פער, על ניתוקו של הנשיא וראש בית המדרש מתלמידי החכמים. "קשה לאדם השבע להבין את האדם הרעב".

גם משה בפרשתנו נתפס על ידי העם כאדם שהוא "לא משלנו", הוא לא גדל איתנו, הוא גדל בבית המלוכה של פרעה, הגיע אלינו ממדין, הוא לא מבין אותנו, לא מדבר אלינו "בגובה העיניים", מרוחק ומנותק מהמקום בו אנו נמצאים. בחיים, קשה מאד לקיים תקשורת בריאה ואפקטיבית, או לשווק מסר כל שהוא, אם בין מעביר המסר למקבלו יש מרחק של ת"ק פרסה. תמיד יש להבין ולאבחן נכונה את יכולתו ומסוגלותו של המקבל לקלוט ולהפנים המסר, ובהתאם לכך, לדעת איך לתקשר ולשווק המסר.

כשמדובר בהעברת מסרים על מוצר תקשורתי, היא אפקטיבית בהיותה עושה שימוש באלמנטים חוויתיים, בשפה של תמונות וסיפורים ולא בשפה מופשטת, גבוהה ומנוכרת. על כך כבר נדרש הנביא ישעיהו, כ"ח, י"א: "כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה, וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת, יְדַבֵּר, אֶל-הָעָם הַזֶּה". שפתו של הנביא אינה מובנת לעם: "כי דברי הנביא בעיניהם כאלו ידבר אליהם, בלעגי שפה ובלשון אחרת שאינם מכירים בו" (פירוש 'מצודת דוד', שם).

כמו שמתאר ביאליק (1873-1934) במסתו החשובה 'הלכה ואגדה', "בהלכה העברית אין כמעט מקום למופשטות וכמעט כולה ציורית ומוחשית. שנים אוחזין בטלית, הקדר שהכניס קדרותיו, המניח את הכד – זהו הסגנון התדירי של ההלכה העברית. כמעט כולה, מראשה ועד סופה, מנומרת ציורים ציורים, קטנים וגדולים של החיים העבריים הממשיים במשך אלף שנה ויותר".

גם בתחום הניהול, אם אתה רוצה להנחיל רעיון, להוביל שינוי ארגוני, או להסביר לאחר על הארגון אותו אתה מייצג, רצוי להשתמש תמיד בסיפורים המייצגים את ניחוח עבודת השדה. לתקשורת שיש בה סיפורים, אנשים מתחברים ביתר קלות. גם אם תשתמש בדוגמאות ובמטאפורות, תוכל ביתר קלות לקיים תקשורת שיווקית בעלת ערך אמיתי של העברת מסר. סיפור מרגש ונוגע ללב מסוגל להשפיע ולשנות.

ד"ר זאב ווה פרידמן

ד"ר זאב ווה פרידמן

מנכ"ל מלב"ב למען חולי האלצהיימר ומשפחותיהם. לשעבר מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב-יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות