אז מה הם יאמרו עכשיו? שוב הם יאשימו את שרת התרבות שהיא רודפת אותם? שוב הם יאמרו שמדובר באירוע תרבותי, התבטאות לגיטימית של אומן, שחקן ובמאי שמדבר בשם חופש  הביטוי והיצירה? מה הם יעשו עכשיו עם המושגים היפים  האלה  של "חופש ביטוי" ו"יצירה" כאשר פניו של מוחמד בכרי מרוחות על שער העיתון המזוהה עם חיזבאללה, חיזבאללה. ולא רק פניו, זה גם שפיו נוטף שנאה: "הניסיונות לנורמליזציה עם האויב הציוני שקולים לבגידה. מדובר במעשה מביש ובלתי מתקבל על הדעת. ממשלת היישות הציונית נוהגת בגזענות ומדכאת כל ניסיון של אמנים פלשתינים המתגוררים בתחומה". אז מה הם יאמרו עכשיו על דבריו אלה של השחקן והבמאי. מה תאמר אחינועם ניני? האם תכתוב שיר נוסף על מירי מירי שהתבלבלה? הימים ימים של מבוכה.

רגב ובכרי. צילום: פלאש90
רגב ובכרי. צילום: פלאש 90

בית נוסף מהשיר בהמשך.  את היצירה הזאת ניפקה אחינועם ניני כמענה לאירועי השבוע שעבר סביב טקס פרסי האקדמיה לקולנוע – בבחינת כך יעשה לשרת תרבות שלא מבינה. אולי לא מבינה גם שהאויב הציוני, כדברי בכרי, זה חלק מתרבות, ראיון לעיתון שמזוהה עם חיזבאללה? אין יותר תרבותי מזה. אבל מדוע להרחיק עד לביירות שאת קולו של הנרטיב הפלסטיני אפשר להשמיע פה, על במה באשדוד, בטקס שמומן במאות אלפי שקלים ע"י משלם המיסים הישראלי. ולא סתם נרטיב פלסטיני – נרטיב כזה שמוכנים ללכת לכלא בגללו. הנה.

דארין טאטור עומדת לדין בימים האלה בגין הסתה ותמיכה בארגון טרור. זו המשוררת שבגלל ערב התמיכה שנערך לכבודה בתיאטרון יפו – נפתח נגד התאטרון הליך של שלילת תקציב התמיכה מהמדינה. זו המשוררת שכתבה "התקומם עמי ולך בשיירת השהידים". אז זו השחקנית וזו המשוררת שזכו למחיאות כפיים בטקס באשדוד – לא בביירות. והבעיה, כמו ששמעתם היא לא רק של שרת התרבות, הבעיה היא הגזענות של הקהל שמסרב להבין ששהידים, כלא, נרטיב פלסטיני – החומרים שמהם עשויה התרבות הישראלית החדשה. ואם זה לא מספיק גרוע אז עכשיו גם אסור להשמיע ביקורת נגד כל זה, כי כל ביקורת היא תעמולה, שקר, הסתה שיובילו למשהו רע. הנה מה שכותב שמוליק מעוז במאי הסרט "פוקסטרוט".

אחינועם ניני. צילום תומר נויברג, פלאש 90
אחינועם ניני. צילום תומר נויברג, פלאש 90

קיבלתי החלטה לשמור על איפוק ולא לדרדר את עצמי לשיח הזול, הנמוך, התעמולתי והשקרי שמירי רגב מנצחת עליו. אמרתי לעצמי שאני לא צריך להגן על הסרט שלי כי הוא עושה את זה יותר טוב ממני. אבל המצב הולך ומתדרדר. מאיימים על השחקן שלי ועל הילדה הקטנה שלו. מה לה ולכל הסיפור ההזוי הזה? התפקיד של השרה הוא לרסן את המתלהמים… אבל במקום להרגיע ולמתן היא ממשיכה להסית ולתדלק. וההיסטוריה כבר הוכיחה לנו יותר מפעם אחת שמספיק פסיכופט אחד כדי שמשהו רע יקרה ואחר כך נגיד שהכתובת הייתה על הקיר. גברת רגב, אם משהו רע יקרה האחריות היא שלך. אז אחרי הדברים האלה, זה הזמן לקצת בריאות, קצת אהבה.

ביקורת, שליחות, בריאות אהבה. ניני קוראת לזה שלום, בכרי קורא לזה בגידה, באשדוד קוראים לזה נרטיב. ואתם מתעקשים שנקרא לדבר הזה תרבות?



אמיר איבגי

אמיר איבגי