תמונה כואבת

אושרית אברג'יל היא צלמת מוכשרת. כעת היא החליטה לצאת מאחורי המצלמה ולספר איך זה לחיות בתוך תמונה כואבת במשך 17 שנה עד שיום אחד צריך להתמודד בפעם אחת עם כל האכזבה והציפייה של שנים. שיעור באמונה וביטחון מעוררי השראה

היום אין לי בשבילכם תמונה פוטוגנית במיוחד. אין לי סלפי מחייך. או שקיעה עוצרת נשימה.

יש לי תמונה כואבת שמקפלת בתוכה שבועות של הכנה, ציפייה, זריקות, תפילה, כאבים, תקווה, סימנים כחולים, הורמונים, הרדמה, כאבים, שוב תקווה, ציפייה, המתנה, כאבי ראש, מצבי רוח, דמעות! ו-תשובה שלילית אחת וכואבת.

אושרית אברג'יל. צילום: אישי, מתוך פייסבוק
אושרית אברג'יל. צילום: אישי, מתוך פייסבוק

אז איך מקפלים תקופה שלמה ליום אחד כואב? אחרי שנים של ציפייה מתונה, אתמול זו הפעם הראשונה שחוויתי את הכאב הזה מעומק הלב. מי שמכירה אותי יודעת עד כמה אני אדישה לנושא, שמחה במה שיש לי, אף פעם לא התלוננתי למה לי אין, תמיד באמונה ש״כשיגיע הזמן זה יקרה״ ומדברת על זה הכי פתוח שיש. אנחנו נשואים 17 שנה ואף פעם לא עשינו צעד משמעותי, תמיד שרצינו להתחיל משהו צץ ואני לא הרגשתי מוכנה לזה נפשית.

נכנסתי לרוטינה של אדישות: אין ילדים אבל יש כל כך הרבה טוב שצריך להגיד תודה על מה שיש.

באיזשהו שלב התרגלתי. כבר לא כל כך הפריע לי, לא חשבתי על זה בכלל. לא הרגשתי שחסר לי משהו בחיים. עמוק בתוך הלב ידעתי שעם הטיפולים והזריקות מגיעות התקוות, הציפיות והאכזבות. לא ממש רציתי להרגיש את זה, לא רציתי להיות במקום הזה, רציתי להמשיך ב״אופוריה״ שבה חייתי. בת יענה תקראו לי, לא אכפת לי. אבל גם לאדישות יש קצה והלב כבר מרגיש שהוא מוכן, וחוץ מזה צריך לעשות השתדלות, לא? אולי מגיע לי אבל הדרך לזה צריכה להיות כואבת?

אז נכנסתי לזה, אופטימית מתמיד. מאמינה שהפעם הראשונה זו הפעם היחידה שאצטרך לעבור את זה. מזריקה לעצמי בידיים רועדות ומקבלת את הכאב בשמחה.

 

צילום אושרית אברגיל
צילום: אושרית אברג'יל

 

זו רק תקופה קצרה, אני אומרת לעצמי, זה רק הכנה לחלומות שלך, זה יעבור. כל אחד עובר משהו בחיים. תגידי תודה שזה מה שכתוב לך מלמעלה. ואמרתי תודה, וקיוויתי, והתפללתי. הכנתי את עצמי שאולי זה לא יעבוד ואמרתי לעצמי שזה בסדר אבל עמוק בלב הייתי כל כך בטוחה שזה יצליח.

רצית תאומים? הנה, החזירו לך 2 עוברים יפים. כואבת לך הבטן? זה סימן טוב. בחילות? סחרחורות? עוד יותר טוב. מצבי רוח? לא נורא, זה יעבור.

אבל הציפייה והתקווה הפכו לאכזבה .

שעות של בכי ודמעות (הן לא נגמרות מתישהו?) וכאב עמוק שצובט את כל הגוף.

אתמול היה מבחן אמונה גדול בשבילי, אני שתמיד אומרת שהכל לטובה והכל משמיים ויגיע בזמן, מה יש לי להגיד עכשיו? 17 שנה אף פעם לא שאלתי את השאלה: למה? ולמרות שכמעט חשבתי על זה, לא הייתי מסוגלת לשאול למה?

מה זאת אומרת למה. מישהו חייב לך משהו? מותר לאבא להגיד גם לא לפעמים. על כל כך הרבה דברים הוא אומר לך כן אז תעצרי ותגידי תודה על ה-לא כי את יודעת בתוך הלב שזה רק לטובתך.

ואני באמת יודעת, כואבת אבל יודעת בוודאות שזה לטובה ועדיין לא הגיע הזמן.

צילומי משפחה וניו בורן
מתמחה בצילומי ניו בורן ומשפחה. צילום: אושרית אברג'יל

ה׳ הטוב יודע מה טוב בשבילי, בשבילנו. וכל מה שנשאר לי זה לקום, לחייך ולהבין שזה לטובה, הכל לטובה! ואם תראו אותי במשך היום מחייכת ושמחה, תדעו שזה מהלב. כי הבוקר קמתי ליום חדש עם תקוות חדשות ואמונה אמיתית.

לפעמים אנחנו מנסים לחשוב למה זה קרה ומה אני יכולה ללמוד מזה? הדבר הראשון שעלה לי בראש זה, שבמשך 17 שנה אף פעם לא הגעתי למצב שאני מרגישה כאב כזה גדול. אף פעם לא התייפחתי בגלל שאין לי ילדים, לפעמים מהתרגשות היו יורדות דמעות אבל זהו.

תמיד התפללתי, תמיד קיוויתי אבל הפעם הרגשתי שהלא הזה הגיע לי ולו רק בשביל שארגיש מה זה הכאב האמיתי הזה

20 News

20 News

אולי יעניין אותך גם

לקראת יום הפסטה: כל הגאדג'טים שאתם צריכים כדי לעשות זאת בעצמכם

ב-25 באוקטובר מדי שנה, מעריצי פסטה ברחבי העולם מתאגדים כדי לחגוג את יום הפסטה הבינלאומי. אז לקראת היום המיוחד "סולתם" מציגה את כלי הפסטה המתקדמים ביותר - ואפילו עם הנחה משתלמת