"ביום בו יפתח השער אפרוש כפיי לאל עליון, וכאשר יונף התער אומר לו אנה זכור אדון"

בט"ו בסיוון תשע"ד, 12 ביוני 2014 נחטפו ונרצחו גלעד שאער, אייל יפרח ונפתלי פרנקל. את נפתלי הכרתי באופן אישי. 18 הימים שלא ידענו מה עלה בגורלם היו ימים ששינו לי את החיים ועיצבו מחדש את תפיסת העולם והבנת המציאות שלי. באותם ימים יצא לי לראות את הפנים האמיתיות , כך אני מאמין, של עם ישראל. אלו 18 הימים מזווית הראייה שלי.

נפתלי פרנקל, גלעד שאער ואייל יפרח ז"ל
נפתלי פרנקל, גלעד שאער ואייל יפרח ז"ל

"אוחילה לאל" – מתעורר ביום שישי בבוקר. שבת בירושלים, קם, מניח תפילין, מתארגן ויוצא לשוק. בינתיים פותח ווטסאפ "חסר ילד מטלמון". טוב, בטח הגיע הביתה מאוחר, לא מצא מפתח והלך לישון אצל חבר. עוד שעה-שעתיים הוא יתעורר, יגלה שכולם חיפשו אותו והכל יסתדר. באוטובוס פוגש את נ': "מה קורה קלר? שמעת שנפתלי נעדר?". האדמה מתחילה לרעוד ואני מרגיש איך אני מאבד שיווי משקל.

"אחלה פניו"- שבת בדרך, צריכים להמשיך להתארגן. שעתיים לפני שבת מקבל הודעות בווטסאפ, "מצאו את הנעדרים". בינתיים מצטרף אליהם אייל שעוד לא ידענו שגם הוא נעדר. הרגשת שחרור חזקה ופתאום אני קולט שלא אכלתי כלום מאז הבוקר.

"אשאלה ממנו, מענה לשון"- מתקשר הביתה, תחושה של הקלה. מספר שהגיעו דיווחים שמצאו את הנערים. אמא שלי אומרת שעכשיו שלחו במייל של הישוב שצריך להמשיך להתפלל כי עוד לא מצאו כלום.

"אשר בקהל עם"- קבלת שבת, תפילת ערבית. לפני שהתפילה נגמרת אני ניגש לגבאי, מבקש ממנו שיגידו פרק תהילים. בזמנים קשים כל תפילה עוזרת.

"אשירה עוזו"- עם ישראל כולו מתגייס, צה"ל יוצא למבצע שובו אחים. תפילות המוניות ברחבי ישראל. אני עומד שומר מחוץ לבית של משפחת פרנקל, מנסה לשמור שהתקשורת לא תיכנס פנימה. מנסים לשמור על קצת פרטיות.

"אביעה רננות, בעד מפעליו"- מגיעים המוני אנשים, מכל הארץ ומכל מיני מקומות בעולם. חבר'ה צעירים מכפר בן-נון (חלק מהמועצה האזורית שלנו) עם ארגזי שתייה ואוכל דואגים שלא יחסר דבר. שליח מטעם רשת צרכנות גדולה בארץ, פורק כמויות של סחורה. שליח מטעם חברת משקאות גדולה מגיע ומוציא ארגזים.

עם ישראל כולו התגייס למען משפחות שלושת הנערים. צילום: פלאש90
עם ישראל כולו התגייס למען משפחות שלושת הנערים. צילום: פלאש90

מוודאים שלא יחסר כלום, מנסים להקל במעט. שני נערים חרדים, האחד הקליט שיר על הנושא, צרב על דיסק וביקש להעביר למשפחה. שייח מבוגר מרהט שבא לדבר איתם. היועץ המשפטי לממשלה חברי כנסת ושרים. רבנים ואנשים רגילים (לא כולם נכנסים). חבורת רצים שרצו כל הדרך מירושלים לישוב כדי לתמוך ולעודד (בדרכם) – כולם רוצים לשבת ולנסות לעודד את המשפחה.

"לאדם מערכי לב"- יום שני, 18 יום אחרי החטיפה, לקראת השעה 6 בערב מתחילים לזרום עדכונים שקרה משהו. אני נוסע חזרה לישוב, רץ לכיוון השכונה של פרנקל, מקבל התראה מאפלקציית החדשות. זה הם, מצאו שלוש גופות. מתיישב על האבן ליד בית הכנסת ולא מצליח לעצור את הדמעות.

"ומה' מענה לשון"- כל הנוער של הישוב מתרכז במועדון הנוער. הרב של הישוב מתחיל לדבר, כולם עדיין בהלם, לא מסוגלים לעכל. אני בכוונה מקדימה, לא רוצה שיראו שאני מתפרק. מחשבה של "למה זה קורה" עוברת בראש ומושתקת כשאני שומע בראש "אלוקים לא עובד אצלנו". "אם אמא שלו אמרה ככה, לך אין זכות לצפצף" אני משתיק את עצמי.

הרב מסיים לדבר ואחד הנוכחים מתחיל לשיר שירי נשמה. מהמקום בו אני עומד, אני צופה על הנקודה האחרונה בה ראיתי את נפתלי שבת לפני החטיפה והזיכרון הזה כל כך מוחשי בעיניי. אם אמרתי או לא אמרתי לו "שבת שלום" אני כבר לא זוכר. נשארתי לדבר שם עם בן הדוד שלו ,גם הוא תושב הישוב, שאיתו אני יותר בקשר. והנוער ממשיכים ושרים שירי נשמה, בוכים ושרים.

"ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך"- ילדים שלפני כמה דקות גילו שרצחו את אחד החברים שלהם, עומדים פה ושרים שירי קודש. ומה הם שרים בשירי קודש האלה? לא למה הכל ככה, אלא דבר אחד- ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך.

אוחילה לאל.

יום שלישי, ה23 בספטמבר, יוצא מבית הכנסת אחרי תפילת שחרית, מקבל הודעה "חוסלו רוצחי שלושת הנערים".
באבוד רשעים רינה.

*הפיוט "אוחילה לאל" נמצא בנוסח התפילה לפני תפילת מוסף של ראש השנה



20 News

20 News