מעשה שלא היה כך היה. ביום שני ה – 9.7.2012  עליתי לאוטובוס מוקדם בבוקר כדי לא לאחר, ונסעתי לבקו"ם. הייתי נרגש מאוד מהצו הראשון שקיבלתי. התעכבתי שעות בין פקידה לפקידה, בין הרופא לקצין מיון, ובין הפסקות האוכל של החיילים לסיגריות שלי. בסוף הוחלט בגלל הפרופיל הנמוך שלי, שאתגייס לחיל החינוך. חברי הטוב לכיתה דוד, הגיע איתי באותו היום. הוא גויס דווקא להיות לוחם, זה היה החלום שלו.

יום הגיוס שלי הגיע ועליתי לאוטובוס כשמשפחתי מסתכלת עלי בהערצה. מי ישמע נשלחתי עכשיו להילחם בסיירת מטכ"ל. הגעתי לבסיס שם המפקדת צרחה עלינו לעמוד בשלוש שורות. כאן קרתה הפדיחה הרגילה, לא היינו במספר המתאים ובסוף נשארו רק שני אנשים. לא ידענו איפה לתת להם לעמוד וכשהמפקדת אמרה שיעמדו אחד מאחורי השני, זה ממש התסיס לי את ה – OCD. אבל ככה זה בצבא, כמו שאמר ביבי לתושבי הדרום "היה תקופה קשה, אבל עברתם חוויה".

חיילים ביום הגיוס. אילוסטרציה. צילום:פלאש90
חיילים ביום הגיוס. אילוסטרציה. צילום:פלאש90

חודש לאחר שסיימנו טירונות, קיבלתי את הבום הראשון שלי ונשלחתי לדרום תל אביב. בהתחלה חשבתי שהוצבנו שם לעזור כדי לעזור לנוער בסיכון או לפחות לילדי המשפחות העניות, אבל מהר מאוד הסתבר לי שלא. אני נשלחתי להסתובב ברחובות עם ילדי המסתננים שזה מדהים, כי מסתבר שכשלפיד אמר "שוויון בנטל" הוא התכוון כנראה ליותר מורים למסתננים. אבל היי! לראשונה פגשתי שוב את חברי דוד שהתגייס להיות לוחם. במסגרת יום עיון של היחידה שלו הם הגיעו לסיור שבו הם עזרו לנו עם הילדים ולימדו אותם על הצבא שלנו.

עכשיו קחו נשימה, כמו שאמרתי הסיפור לא קרה לי. לשמחתי הרבה הגשמתי את חלומי, הייתי לוחם בצה"ל וסיימתי שירות בכבוד, אבל מסתבר שיש כאלו שכך נראה השירות שלהם. מידי יום אני רואה בדף הפייסבוק שלי עוד ועוד תמונות של חיילי חינוך מסתובבים עם המסתננים, בניהם גם חיילים לוחמים. בזמן שאנחנו דנים על משאבים קלים, כמו מזכיר צבאי לקבינט, הם מבזבזים את כספי המיסים שלנו על חינוך מסיגי גבול שנמצאים פה על חשבוננו, ועושים בביתנו כביתם.

צילום:פלאש90
צילום:פלאש90

עכשיו קחו את המיליונים שמשקיע צה"ל בפרויקט המיותר הזה ונסו לדמיין מה יכולים לעשות עם זה במקום. למשל יותר תשמ"ש לחיילים ממשפחות מתפרקות או אולי יותר כסף לחיילים בודדים? מה עם פצועי צה"ל שיכולים לקבל טיפול טוב יותר בכסף הזה? ואולי אמל"ח טוב יותר? נגיד, נמרים במקום הנגמ"שים שבהם נהרגו טובי בנינו? ובינתיים, כשכל אם עבריה יודעת שהפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך, הילדים של גנבי הגבולות יודעים כמה זה נכון, בשבילם.

20 News

20 News