לרגל שבוע המודעות לחטיפת ילדי תימן המזרח והבלקן אני רוצה לשתף אתכם בסיפור האישי של משפחתי. לסבא וסבתא שלי, רבי יעקב ופני עמר ממרוקו, נחטפה תינוקת בת שנה וחצי. זהו סיפורם: כשסבא וסבתא שלי גרו במעברת שמעון ליד נהלל היתה להם תינוקת בת שנה וחצי. בת יחידה. מושא להערצתם, ילדה של ארץ ישראל. את כל החלומות שלהם וכל החיים שלהם היא מימשה עם לידתה – תינוקת של ארץ הקודש.

לסבתי היו אלו נישואים שניים אחרי שבעלה הראשון נרצח במרוקו ע"י ערבים. ממשפחתו של סבא, שהתייתם משני הוריו ומכל משפחתו שמתו במגפה, נותרו רק הוא – יעקב בן ה-10, אחיו בנימין בן ה-9 ואחיינית בת שנה וחצי.
סבא היה המבוגר האחראי שצריך לפרנס אותם ולדאוג להם. לאחר תלאות רבות ועם חלום אחד גדול לעלות לארץ הקודש, עלה סבא בגיל 19 יחד עם אחיו ואחייניתו לארץ ישראל.

13340059_10206858108912557_315084002026967815_o
דליה עמר בת שנה וחצי כשבוע לפני חטיפתה

בארץ שיכנו אותם במעברה, שם הכיר את סבתי ונשא אותה לאשה. לאחר 9 חודשים של ציפייה והתרגשות נולדה להם תינוקת יפהפייה עם עיניים כחולות גדולות כמו שתי מרגליות וקראו לה דליה. דליה היתה תינוקת רגועה ושלווה אשר הכניסה אור ושמחה לבית.

"תבואי מחר"

ההורים אהבו אותה אהבת נפש. עבדו יום ולילה לפרנס אותה. בזמנה הפנוי היתה סבתא סורגת לה שמלות ובגדים מיוחדים. כולם במעברה התפעלו מהתינוקת היפה והמטופחת. גם הרופא של המעברה שם עליה עין. בגיל שנה וחצי שלח הרופא את סבתא שלי עם התינוקת לבית חולים העמק בעפולה בתואנה של בדיקה שגרתית. בבית החולים הרופא בדק את התינוקת ובפרצוף רציני אמר שהיא צריכה להשאירה להשגחה למשך יומיים.

סבתא לא הבינה למה. התינוקת בריאה ושמנמנה ושמחה. אבל אם הרופא אומר אז זה מה שעושים. הפרידה הייתה קשה על סבתי אך האחיות אמרו לה אל דאגה אנחנו נשמור עליה תחזרי בעוד יומיים. יום למחרת, מרוב געגועים, הגיעה לבקר את התינוקת. כעסו עליה האחיות: למה באת היום? את לא רואה שיש לנו מלא עבודה? תבואי מחר.

סבתא אמרה: "רק להציץ ולנשק אותה אני רוצה ומיד אלך ולא אפריע לעבודתכן". לאחר תחנונים רבים נתנו לה להיכנס לחדר שהתינוקת היתה בו. התינוקת היתה בריאה ומתוקה ושמחה לקראת אמה. אך זו שוב נאלצה להיפרד ממנה. "תבואי מחר" אמרו לה האחיות.

למחרת מוקדם בבוקר הגיעה לקחת את התינוקת. האחיות כעסו עליה: למה הגעת כל כך מוקדם? שאלו, חכי בחוץ עד שנגיד לך להיכנס. כמה דקות אח"כ יצאה אחות מחזיקה תינוקת מכוסה בסדין בכל הגוף והפנים, כאילו מנסה להחביא משהו וברחה איתה למחלקה אחרת תוך כדי שהיא מסתכלת על סבתא שוב ושוב בחשדנות.

סבתי לא הבינה מה קורה ולאחר עוד כמה דק' האחיות קראו לה לחדר, הראו לה מיטה ריקה ויבשרו לה בפנים חתומות: "התינוקת חלתה בלילה ומתה".

"איך היא מתה? אתמול היתה בריאה עם לחיים אדומות ושפתים מבריקות מחייכת ושמחה?" שאלה סבתי.

ענו האחיות: היא נדבקה מהתינוק ששכב במיטה הסמוכה ונפטרה.

סבתא: "איפה הגופה שלה? אני רוצה להיפרד ממנה לחבק אותה. צריך לעשות הלוויה".

האחיות אמרו: אין גופה .קברנו אותה מהר אתמול שלא תדביק חולים אחרים. אין לנו מקום לשמור גופות.

חזרה סבתא בוכה ועצובה למעברה ואמרה: "יצאתי עם תינוקת בריאה וחזרתי בידיים ריקות".

סבא יעקב וסבתא פני {פירחה} צילום: דסי אדרעי
סבתא פני (פירחה) וסבא יעקב. צילום: דסי אדרעי

סבא שלי לא האמין לסיפור. "איך יכול להיות? תינוקת בריאה שאף פעם לא היתה חולה? פתאום מתה? ואיפה הגופה? ואיפה הקבר? אנחנו יהודים צריך לעשות הלוויה!", קבע. נסע סבא לבית החולים ביקש את מקום קבורת התינוקת.

נתנו לו כתובת של בית קברות ונסע לשם. בבית הקברות אמרו לו: "לא קברנו תינוקת בימים האחרונים".

חזר סבא כועס ונסער לבית החולים, נכנס לחדר המנהל וצעק: "איפה התינוקת שלי? אם לא תחזירו לי אותה אני הופך לך את השולחן".

אמר לו המנהל: "אין תינוקת. מתה. לך לבית. אתם הדתיים בטח יהיו עוד הרבה ילדים".

אמר סבא: "אני לא יוצא מבית החולים עד שתחזירו לי את הילדה או לפחות תתנו לי את הגופה. אני רוצה לקבור אותה. אני רוצה קבר לעלות אליו" והתיישב על הרצפה בוכה ומתייפח.

קראו למשטרה, באו השוטרים והעיפו את סבא כאילו היה איזה מטרידן. סבא וסבתא נשבר לבם. את האמון ברופאים ובמדינה איבדו הם באותו היום. הם לא ישבו עליה שבעה כי לא האמינו לרופאים. אך מה קרה לה? לא ידעו.

סבא שלי עד סוף ימיו בכה והצטער על התינוקת האבודה, וסבתא שלי שכיום חולת אלצהיימר כמעט לא זוכרת כלום, אבל את דליה בתה שנעלמה היא לא שוכחת ועדין בוכה עליה.

הסיפור הזה לא נגמר רק בחטיפת התינוקת. הם אח"כ לא המשיכו את החיים כרגיל. כל חייהם הושפעו מהיעלמות התינוקת. הם הפכו לחשדנים כלפי הרופאים ומוסדות הרווחה.

כשסבא שלי היה הולך ברחוב עם 3 ילדיו הקטנים שנולדו אח"כ, היה צועק עליהם : "איזה ילדים רעים אתם, איך אתם מתנהגים לא יפה. אין לנו נחת מכם". בבית כשהיו בוכים ושואלים אותו: "למה אתה צועק עלינו סתם ברחוב?".

היה אומר להם: "אני אוהב אתכם. אתם ילדים טובים ויפים אך אני מפחד שייקחו לי גם אתכם. לכן אני רוצה שכולם יחשבו שאתם ילדים רעים ואף אחד לא ירצה לקחת אתכם ממני".

דליה נולדה בשנת 1956 ונחטפה בגיל שנה וחצי .

20 News

20 News