בזמן האחרון הולך ומתגבר השיח אודות הנכבה היהודית. מאות אלפי יהודים ממדינות האסלאם חוו פוגרומים, נושלו מרכושם והגיעו רובם ככולם למדינת ישראל הצעירה. מדינת ישראל קלטה את אותם פליטים וצאצאיהם אף שכחו את הפליטות של אבותיהם.

במסגרת יוזמת ז'נבה, זכורה ביותר אמרתו של אברהם בורג שאמר לנציגים הפלשתינים שיוותרו על עיקרון זכות שיבת הפליטים הפלשתינים בתמורה למסירת הר הבית לידיהם. דבריו של בורג מביעים כשל בהכרות עם ההיסטוריה היהודית . בימינו, בכל פעם שמוזכר עניין זה בהקשר של הסכסוך היהודי-ערבי נשמעות טענות רבות מהצד שכנגד שמסלפות או מתרצות את אותם מאורעות קשים. מאמר זה, אנסה לנפץ את הבועה על גן העדן בו חיו יהודי ארצות ערב.

עד תופעת הציונות היחסים בין יהודים ומוסלמים היו מצוינים

שקר! גם טרם הציונות, החל מכיבושי האסלאם, היו היהודים נתונים לגחמותיהם של השליטים המקומיים. זה החל כבר בנביא האסלאם מוחמד, שחיסל שבטים יהודים שסירבו לקבל את תורתו. בתקופות השליטה הערבית היו מפעם לפעם פרעות ביהודים, שחיו כאמור באזורים אלה הרבה לפני בוא האסלאם.

האסלאם במהותו מאפשר ליהודים לחיות בשלום תחת חסותו כ"אהל אל-ד'מה" – בני חסות (أهل الذمة) תמורת תשלום ג'יזיה – מס גולגולת (جزية) והגבלות נוספות. אולם היחס כלפיהם היה תלוי בחסדיהם של שליטים אלה ואחרים. דוגמאות לכך ניתן למצוא בכל מדינה ומדינה.

כשהערבים שלטו לא היו יהודים ש'סירבו להיות אויבים'. צילום: חד"ש
כשהערבים שלטו לא היו יהודים ש'סירבו להיות אויבים'. צילום: חד"ש

 

במרוקו למשל נדרשה הקהילה היהודית לספק למלך אידריס הראשון 24 בתולות יהודיות מידי שנה, שלא לדבר על טבח של כ-6000 יהודים בעיר פס בשנת 1033. בלוב נאלצו יהודים רבים להמיר את דתם ואלו שסירבו נשרפו בעודם בחיים בסוף המאה ה-18. יש לציין גם את אנוסי משהד מאמצע המאה ה-19 – יהודים שאולצו להתאסלם ושמרו על היהדות בסתר במשך שנים רבות. יהדות תימן אולי היתה המדוכאת ביותר וסבלה מעשי גירוש וטבח רבים כמו גם גזירת איסלום על ילדים יתומים.

היו יהודים שהגיעו למשרות רמות בחצרות השלטון, אולם אלה רק גררו את קנאתם של המוסלמים שפגעו בקהילות יהודיות בשל כך. גם ימי תור הזהב בספרד, בו פרחה היהדות, אינה אלא פרט שאינו מעיד על הכלל. כך שהטענה בדבר היחסים המצוינים של ימים אלה אינה נכונה. כמו כן, אין להאשים את הציונות או הפעילות הפוליטית הציונית במעשי הטבח – שהרי נהרסו מבני קהילה רבים – ובניהם מוסדות דת יהודיים. המטרה הזו מציגה את הכוונה – "מוות ליהודים" באשר הם ולא לחימה בציונים.

אין קשר בין הפליטות היהודית מארצות ערב לנכבה הפלשתינית

טענה זו הינה חטא חמור להיסטוריה. שהרי עוד טרם מלחמת העצמאות, עם החלטת האומות המאוחדות על הסכם החלוקה – אז גם החלה מלחמת העצמאות, החל למעשה גם גל עכור של פוגרומים בכל רחבי ארצות ערב. ניצחונה של מדינת ישראל הצעירה הפתיע את העולם, והשליטים הערבים שחשו מושפלים כילו את זעמם בקהילות היהודיות בקרבן – שאולצו כמובן לשלם מכיסם עבור המלחמה בציונים. כך שהמאורעות הללו התרחשו בו זמנית. מה גם שרכושם של היהודים בארצות ערב, הובטח לאותם פליטים פלשתינים. האם קיבלו את הרכוש? מרביתם לא. אולם אונר"א דאג לספק לאותם פליטים ולצאצאיהם סכומי כסף רבים יותר.

הפרעות פרצו בשל פעילות טרור של ציונים בבגדד

בשנת 1951 הושלך רימון יד לחצר בית הכנסת מסעודה שם-טוב בבגדד. שלטונות עיראק האשימו שני פעילים ציונים והוציאו אותם להורג. לטענתם השלכת הפצצה נועדה ליצור פאניקה בקרב הקהילה היהודית ולעודדם לעלות למדינת ישראל. גם אם טענה זו נכונה וגם אם לאו, הרי שאין היא מסבירה את שלל הפוגרומים והדיכוי שחוו יהודי ארצות ערב במשך השנים. אין זה מצדיק את אירועי הדמים של הפרהוד שהתרחש כ-10 שנים קודם לכן. אין זה מצדיק את כל מעשי העוולה שהתרחשו מלבד בעיראק אלא בכל מדינות האיסלאם. ובכלל, גם אם אירוע זה נכון – אין זה מצדיק פגיעה בחפים מפשע בקהילה – ממש כמו שפיגוע שמבצע ערבי-ישראלי אינו מצדיק ביצוע טבח בערביי מדינת ישראל, שהרי יהודי ארצות ערב מעולם לא הכריזו מלחמה – לעומת ערביי פלשתינה. כמו כן, היחס המשפיל בארצות ערב למיעוטים שונים כמו הקופטים, היזידים, הכורדים, הנוצרים, הדרוזים ועוד – רק מעיד על כך שהסיבה להשפלות הללו אינה תחושת לאומיות כי אם ניכור של הרוב מן השונה.

דאעש. לא הגיעו בגלל היהודים
דאעש. לא הגיעו בגלל היהודים

האירועים היו ספונטניים וללא יד מכוונת

האירועים היו לחלוטין לא מזעריים. שהרי קהילות יהודיות בנות 880,000 איש חוסלו תוך כמה עשרות שנים. העיתוי מפתיע בדייקנותו ובחוסר הספונטניות שלו: 1947 לאחר הסכם החלוקה, 1949 לאחר התבוסה במלחמת העצמאות מול ישראל, 1957 (במצרים) לאחר התבוסה במבצע קדש מול ישראל, בריטניה וצרפת ו-1967 לאחר התבוסה במלחמת ששת הימים מול ישראל.

כמו כן, טווח האזורים בהם בוצעו הפרעות והפוגרומים הינו רחב בהיקפו פי כמה מאות משטחיה של מדינת ישראל כולה – עניין שמעיד על תיאום בעידודה של הליגה הערבית. מאות ההרוגים בשנים אלה והפרעות בכל מדינה ומדינה מעידים כי לא היה זה אירוע ספונטני.

למעשה לכל קהילה יהודית היה למעשה את ליל או לילות הבדולח שלה – וכשבוחנים אירועים אלה אל מול מראות האימה מאירופה – הרי שצפוי היה שהיהודים יחששו וימלטו ברובם מהמדינה. די בכך שאציין את דבריו של יוסף הייכל פאשה, נציג מצרים באומות המאוחדות: "מיליון יהודים חיים בשלום במצרים (וביתר ארצות האסלאם)… בהחלט אין הם רוצים להגר לפלשתינה.

המופתי מצדיע לנאצים. קידם את הפתרון הסופי
המופתי מצדיע לנאצים. קידם את הפתרון הסופי

אולם אם מדינה יהודית תיווצר אף אחד לא יוכל למנוע צרות. פרעות תפרוצנה בפלשתינה, תתפשטנה על כל ארצות ערב ותובלנה אולי למלחמה בין הגזעים… אם יחליטו האומות המאוחדות על חלוקת פלשתינה הן תשאנה באחריות לצרות חמורות ביותר ולטבח של מספר רב של יהודים". די בציטוט זה בכדי להציג את העובדה כי הפרעות לא נבעו מפעילות ציונית או תוקפנות ציונית – אלא מהחלטה של האומות המאוחדות, וכן שהמנהיגים של מדינות ערב אלה הם שדחפו לכך. בתחילת שנת 1948, בעיצומם של הקרבות גובשה הצעת החוק של הליגה הערבית הקוראת לנישול כלכלי של היהודים החיים בתוכם.

היהודים כציונים רצו להגר לישראל – אז על מה הטענות?

גם אם יהודי זה או אחר מעוניין להגר מהמדינה, האם זוהי הצדקה לפגיעה כוללת בקהילה שלו? האם זו מהווה הצדקה להרס מבני דת. לא סוד הדבר כי לא כל היהודים שחיו במדינות ערב היו ציונים. אני יכול להעיד מסיפורים של משפחתי שהיהודים פעלו רבות כדי שאפילו לא יחשדו בהם כציונים. רבים מהם הסכימו לחיות כבני חסות תחת האסלאם במקומות בהם חיו בעיקר משום שהקהילה שלהם חיה שם כבר אלפי שנים. הגעתם של אלה לישראל, למרות תחושת ההשתייכות לעם ולדת המשותפת גררה חבלי לידה קשים ביותר, בעיקר בשל החילוניות המוצהרת של הצבר הישראלי לעומת היהודי המסורתי מארצות ערב.

לסיכמו של עניין. הנכבה היהודית אינה ניסיון לחבל במאמצי השלום עם מדינות ערב. אולם היא דורשת הכרה הן מצד מדינות ערב, וחשוב לא פחות – מצד מדינת ישראל. ולכל אלה שמנסים לגמד את אירועיה ולתרץ אותן בסיבות שונות ולו רק על מנת לא להכיר בה או במטרה להנציח את הפליטות הפלשתינית, כאן אני מצהיר: אתם מסלפים את ההיסטוריה.



איתמר צור

איתמר צור

תחקירן פורום קדם למזרחנות והסברה, פובליציסט ועובד חברת הייטק