16:25 23/10/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > דעה: חוק ההדחה הוא בריחה מהבעיה האמיתית

דעה: חוק ההדחה הוא בריחה מהבעיה האמיתית

על מנת להציל את הדמוקרטיה הישראלית אין צורך להעניק סמכות שיפוט לכנסת, אלא לשלול את סמכות החקיקה שניכס לעצמו ביהמ"ש

חוק ההדחה שאושר בוועדת חוק, חוקה ומשפט הוא חוק בעייתי מכיוון שהוא מעניק לכנסת סמכות שלא אמורה להיות לרשות מחוקקת בדמוקרטיה – הסמכות לשפוט.

רבים מתומכי החוק משתמשים בהצדקה לפיה החוק נועד להעניש תומכי טרור, וזוהי הצדקה עליונה בחשיבותה לאור המצב הביטחוני ולאור ההשפעה ההרסנית של התבטאויות חלק מחברי הכנסת והשפעתן על הציבור הערבי.

חברי הרשימה המשותפת בערעור בבג"ץ על החלטת ועדת הבחירות לפסול את זועבי מלהתמודד לכנסת ה-20. צילום: דוד וקנין, פלאש 90
חברי הרשימה המשותפת בערעור בבג"ץ על החלטת ועדת הבחירות לפסול את זועבי מלהתמודד לכנסת ה-20. צילום: דוד וקנין, פלאש 90

אולם ברור לכל, וגם לשרי הממשלה, שגם אם יצליחו להשיג את הרוב הדרוש להעברת החוק במליאת הכנסת, לא יצליחו להשיג את הרוב הדרוש של 90 ח"כים למימוש של אותו חוק בפועל והשעייתם של חברי רשימת בל"ד הלאומנים. אם כך, מה בעצם מנסה להשיג החוק הזה?

הניסיון של הכנסת להשיג לעצמה סמכות שיפוטית הוא בסך הכול תגובת נגד לעובדה שבית המשפט העליון השיג לעצמו בתהליך מסודר ומתוכנן, בעורמה ותוך ניצול חולשתה של הכנסת בנושא, את הסמכות לחוקק.

הכוח שנטל לעצמו בית המשפט העליון בהובלת נשיא בימ"ש לשעבר אהרון ברק וממשיכת דרכו הנשיאה לשעבר דורית בייניש, מגביל באופן חריג את כוחה של הממשלה ואף את כוחה של הכנסת, לנהל את ענייני המדינה או לטפל בבעיות המטרידות את האזרחים.

המהפכה המשפטית: חשיבה לטווח ארוך

לאורך שנים מתחולל הרחק מעין הציבור תהליך של שינוי מהותי במשטר הישראלי. הוא כונה על ידי מי שנתפס כאבי התהליך, נשיא בימ"ש העליון לשעבר פרופ' אהרון ברק, "המהפכה החוקתית" אשר עיקרה הוא עיגון והרחבת האקטיביזם השיפוטי.

בספרו "הארנק והחרב" מסביר שר המשפטים לשעבר ומי שנתפס כמתנגדו העיקרי של ברק, הפרופ' דניאל פרידמן, מהו אותו אקטיביזם שיפוטי ומהי הבעיה המרכזית שבו: "אקטיביזם שיפוטי הוא הרחבת סמכויות בתי המשפט והתחומים בהם שופט יכול להפעיל שיקול דעת, על ידי פסיקת בימ"ש עצמו, תוך שהוא מצמצם עד לכדי ביטול את הכללים שנקבעו בחקיקה לגבי אותו טווח של שיקול דעת".

במילים פשוטות- השופט מתעלם ממעמדה ומתפקידה של הרשות המחוקקת ומחליט על דעת עצמו לנכס לעצמו את תפקידי המחוקק. את האקטיביזם השיפוטי ניתן להסביר היטב באמצעות חלוקת התפקידים בין הרשויות: השופט הוא שליח שתפקידו ליישם כללי משפט שקבעו אחרים.

מי שקובע את הכללים והחוקים היא הכנסת בהיותה נציגתו של הריבון, הוא הציבור. זהו למעשה הכלל החשוב והראשוני ביותר לקיומה של דמוקרטיה- יכולתי של הציבור לקבוע את הנורמות במרחב הציבורי באמצעות נציגים שהוא בוחר בעצמו למשימה זו, ושכוחם מוגבל על ידי כך שהציבור יכול להחליף אותם אחת לכמה שנים, או לתת להם מנדט מחודש לשלוט מטעמו.

בהיותו שליח, על השופט להיות נאמן למחוקק שאת חוקיו הוא אמור ליישם. אם הוא בוחר להתעלם מהחוק על ידי הענקת פירוש ששונה מכוונת המחוקק הרי שלמעשה הוא משנה את החוק ויוצר חוק חדש משלו. בכך הופך השופט על דעת עצמו למחוקק העומד מעל הכנסת.

הנשיא ראובן ריבלין צדק כשטען נגד הצעת חוק ההדחה באומרו "אסור לתת לכנסת כרשות מחוקקת להפוך לגוף חוקר, שופט ומעניש. מצב זה יחטא לתפקידה והנפגעת העיקרית מכך תהיה מדינת ישראל".

דבריו אלו של הנשיא ריבלין החזירו אותי לדברים שנשא שלוש עשרה שנים מוקדם יותר, כאשר כיהן כיו"ר הכנסת והגיע לנאום בפני ציבור משפטנים בתקופה בה בימ"ש ניצל את מעמדו כדי לפסול מספר חוקים שעברו בכנסת: "בית המשפט לקח על עצמו סמכויות שאין הדעת הדמוקרטית יכולה לסבול או להכיל" אמר ריבלין.

"דור שלם של סטודנטים למשפטים מתחנך על ברכיה של תפיסה שאינני יכול להגדיר אלא כפוסט – דמוקרטית לפיה את מקומו של המחוקק בראש הפירמידה תופס השופט" הוסיף.

ריבלין. סלד מהסמכות שנטל לעאצמו ביהמ"ש עוד בהיותו יו"ר הכנסת. צילום: מארק ניימן, לע"מ
ריבלין. סלד מהסמכות שנטל לעאצמו ביהמ"ש עוד בהיותו יו"ר הכנסת. צילום: מארק ניימן, לע"מ

התנועה הלאומית הפלשתינית בכנסת ישראל

מזה שנים שמתנהל מאבק איתנים במטרה להגביל את כהונתם של לאומנים פלשתינים בכנסת, שהם ככל הנראה חברי הפרלמנט המכהנים העוינים ביותר למדינתם שניתן למצוא בעולם הדמוקרטי. נראה כי ישנו קונצנזוס רחב לגבי העובדה שכמה מחברי הכנסת של בל"ד חצו את כל הגבולות והקווים האדומים והציבור דורש מהממשלה, במידה רבה של צדק, לפתור את הבעיה הזו.

וזה לא שלא ניסו, נעשו ניסיונות רבים בעבר. נחקקו ואף תוקנו חוקים שהבהירו מעבר לכל ספק שהכוונה היא להגביל את האפשרות של תומכי טרור מלכהן בכנסת. סעיף 7א' לחוק יסוד: הכנסת נוסף בשנת 1985 לאחר שלא הצליחה ועדת הבחירות המרכזית למנוע את השתתפותה של רשימת "אל-ערד" בבחירות. הסעיף תוקן לאחר שבימ"ש פירש את החוק בצורה שעיקרה אותו מתוכנו ומתפקידו.

בנוסף, הושעו חברי כנסת באמצעות תרגיל פוליטי שמשמש בוועדת האתיקה להשעיית חברי כנסת ואפילו הופעלה מספר פעמים הסמכות מרחיקת הלכת ביותר שמצויה בידי הכנסת בתחום זה והיא פסילת מועמדים מהתמודדות על יסוד אותו סעיף תמיכה בטרור.

כל אלו לא הספיקו והבעיה לא נפתרה. זאת בעיקר משום שבימ"ש העליון באמצעות פרשנות עצמאית של אותם חוקים, הגן פעם אחר פעם על הח"כים העוינים והכשיר את כהונתם בכנסת.

עכשיו, משקצה סבלנותו של הציבור והוא מפעיל לחצים של ממש על הממשלה והעומד בראשה לטפל בבעיה, ובמידה לא פחותה של ניצול הזדמנות ציבורית, החליט ראש הממשלה שאם בימ"ש ניכס לעצמו את הסמכות לחוקק ובכך ביטל את יכולתה של הכנסת להתמודד עם בעיות שדורשות מענה, אז המחוקק ינכס לעצמו את הסמכות לשפוט ובכך כביכול, יתקן את האיזון שהופר.

ובכן, זהו פתרון מסוכן. הוא מסוכן כי הוא מעוות לחלוטין את עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי ושל הפרדת הרשויות, אבל יותר מכך הוא מסוכן מכיוון שהוא מנציח את החלק הראשון של העיוות על ידי יצירת חלק שמשלים אותו, במקום פשוט לתקן את העמדה שניכס לעצמו ביהמ"ש לשמש כמחוקק. לא מתקנים עוול בעוול.

על מנת להציל את הדמוקרטיה הישראלית מהידרדרותה אין צורך לקחת סמכות שיפוט נקודתית ולהעניק אותה לכנסת, יש צורך לקחת סמכות חקיקה כללית ולשלול אותה מבית המשפט.

אלון מליק

אלון מליק

ראש תא הסטודנטים של 'אם תרצו' באוניברסיטת חיפה
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

הפתרון פוליטי, לא משפטי. מליאת הכנסת. צילום: פלאש 90

ישיר: משדר מיוחד מפתיחת מושב החורף של הכנסת

הכנסת פותחת את מושב החורף עם נאומיהם של הנשיא ריבלין, רה"מ נתניהו, היו"ר אדלשטיין ויו"ר הקואליציה הרצוג