בעשורים האחרונים מזוהות עצומות עליהן חתומים אנשי רוח ואקדמיה בעיקר עם האג'נדה הקוראת לוויתור של ישראל על השליטה ביהודה ושומרון. אך ב-1967 מיד אחרי מלחמת ששת הימים נפוצו דווקא עצומות החתומות על ידי סופרים, משוררים ואישי ציבור אחרים שראו בגבולותיה המורחבים של הארץ: "ערובה לביטחון ולשלום – וגם אפקים שלא היו כמותם להתעצמות לאומית כוללת בחומר וברוח". אישים אלו שחלקם התאגדו תחת 'התנועה למען ארץ ישראל השלמה', פעלו בזירות שונות למען קידום רעיון ההחזקה בשטחים וההתיישבות בהם, ובין היתר כתבו מכתבים, מאמרים ופרסומים רבים בנושא. חלק מן הכתבים התפרסמו בשבוע שעבר, כשארכיון המדינה חשף מצבור מסמכים ענק מאותה התקופה.

עצומה למען ארץ ישראל השלמה מ-1967. צילום: ארכיון המדינה
עצומה למען ארץ ישראל השלמה מ-1967. צילום: ארכיון המדינה

תחת הכותרת: "למען ארץ ישראל השלמה", חתמו בספטמבר 67' כ-90 אנשי רוח על עצומה המצהירה כי: "ארץ ישראל השלמה היא עתה בידי העם היהודי, וכשם שאין אנו לנו רשות לוותר על מדינת ישראל כך מצווים אנו לקיים מה שקבלנו מידיה: את ארץ ישראל". בין השמות החתומים על המסמך ניתן לזהות את אלו של המשוררים נתן אלתרמן, חיים גורי ואורי צבי גירנברג, של הסופרים ש"י עגנון ויהודה בורלא, ושל הסופרת רחל ינאית בן צבי (אשת הנשיא יצחק הן צבי).

ש"י עגנון ורעייתו אסתר ב- 1966. צילום: גל אורן
ש"י עגנון ורעייתו אסתר ב- 1966. צילום: גל אורן

כמו כן נכתב בעצומה כי: "הננו חייבים בנאמנות לשלימות ארצנו – כלפי עברו של העם וכלפי עתידותיו גם יחד. ושום ממשלה בישראל אינה זכאית לוותר על שלמות זו", וכי: "העלייה ויישוב הארץ הם שני העיקרים שעליהם יכון עתידנו. עלייה גדולה מכל תפוצות העם היהודי היא תנאי יסוד לקיום שלמותה וצביונה הלאומי של ארץ ישראל".

1

באחד המכתבים שפרסם ארכיון המדינה תחת תיק "מאמרים וחוזרים מטעם "התנועה למען ארץ ישראל השלמה", כותב לאחר החתימה על העצומה הד"ר ראובן הכט, ממייסדי אוניברסיטת חיפה וממייסדיי התנועה, לרחל ינאית בן צבי: "תמים דעה אני עמך שיש לשכנע את הממשלה להצהיר רשמית לא לוותר על אף שעל מארץ ישראל". בהמשך מנמק הכט כי בתחילה חשב כי "הדבר מיותר" וכי "הדברים מובנים מאליהם". "לרוע המזל", כותב הכט כארבעה חודשים לאחר תום המלחמה, "כל יום מתערער המצב על ידי ההצהרות הבלתי ברורות והמנוגדות… מהאוחזים בהגה המדינה". עוד הוא מוסיף: "עובדה זו היא בעוכרינו גם בהקשר ליחסינו עם האוכלוסייה הערבית בשטחים המשוחררים אשר אינה בטוחה שתישאר תחת שלטון ישראל".

בנאום שנשאה בן צבי ב-72' ותמלולו התפרסם תחת תיק "קטעי עתונות – התנועה למען ארץ ישראל השלמה בפני הוועד הפועל (לא ברור אם של ההסתדרות או מפלגת העבודה, ע.ד) בשם "ויכוח על השטחים", היא קובלת בפני הקהל: "לא אוכל להשלים שמדברים אצלנו על שטחים מוחזקים, שטחים כבושים. צר לי לומר שההגדרה הזו באה מתוך חוסר יחס לאתרים ההיסטוריים שלנו תוך חוסר תחושת המולדת".

"האם זו אשמת החינוך שלנו – אשמת ההסברה של המפלגה והממשלה שאנו בעולם לא מופיעים דיינו בהדגשת זכויותינו ההיסטוריות שבמשך כל שנות גלותנו הייתה המולדת בנפשנו ולא ולא פסקנו מלשאוף לחזור אליה".

"כיום שאנו עומדים בגבולות ההיסטוריים שלנו… כאילו נשמעת מפינו סליחה שניצחנו", הוסיפה בן-צבי. ובסיכום דבריה אמרה: "יש לחדול ולדבר על החזרת שטחים… ולהרבות בהתאחזויות בכל שטח פנוי, בכל אתר היסטורי, בכל גבולותינו. עלינו ליצור עובדות, לעמוד בראש מורם ולהבליט בכל דיבור את זכותנו ההיסטורית על המולדת".

רחל ינאית בן צבי בביקור בישובי הרי ירושלים 1965. צילום: ארכיון המדינה
רחל ינאית בן צבי בביקור בישובי הרי ירושלים 1965. צילום: ארכיון המדינה

 

החברה הישראלית עברה תמורות רבות ב-50 השנה האחרונות, ולעתים נדמה כי הקיטוב והפערים בתפישות העולם של קבוצות שונות הינו מושרש ותהומי עד כדי בלתי ניתן לגישור. מעניין וחשוב להכיר ולהתעמק מדי פעם גם בהיסטוריה של העבר הלא רחוק כדי להיזכר ולהבין, שהבסיס האידאולוגי עליו קמה ונבנתה המדינה הינו רחב וכי רב המשותף על המפריד.

 

 

 

 

 

 

 

 

עדי דניאל

עדי דניאל

עורכת חדשות באתר ערוץ 20