יום הסְגְד מבטא כמה ערכי יסוד של המסורת היהודית, בקרב עדת 'ביתא ישראל' באתיופיה ובקרב עדות אחרות, בהם: געגועים לציון, הקניית זהות יהודית עמוקה, חזרה מתמדת בתשובה וסולידריות בחברה היהודית.

תפילת הקייסים בחג הסְגְד, הבוקר (ד') ארמון הנציב, ירושלים. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

מדובר בנקודות המרכזיות אשר שמרו על יהדות אתיופיה לאורך השנים, וגם כיום, בארץ ישראל, אלה ערכים חשובים מאד להמשך קיומה של הקהילה בישראל. למעשה, ערכים אלה הם הם יסודות היהדות באופן כללי.

הגעגועים לציון

היהדות היא מיוחדת בכך שהיא קושרת עם, דת וארץ. לעם יש מקום, לדת יש מקום, ואין הם יכולים להיות במקומות אחרים.

לנצרות יש מקומות קדושים כמו הוותיקן, מושב האפיפיור, וכן בית לחם, נצרת ואף ירושלים. אבל אדם יכול להיות נוצרי נאמן ולא לחיות במקומות הקדושים לנצרות. גם לאסלאם יש מקומות קדושים, ויש אפילו חובה על המוסלמי להגיע לשם, שכן כל מוסלמי חייב להיות לפחות פעם אחת בחייו בעיר מכה, מרכז האסלאם. אבל אדם יכול להיות מוסלמי נאמן ולא לגור במכה או בארץ ערבית.

לעומת זאת, מקומו של היהודי הוא בארץ ישראל. נכון, הייתה גלות, ויהודים רבים עדיין חיים במקומות שונים בעולם. אבל החיים מחוץ לארץ ישראל הם תוצאה של עונש, של חטא. היהדות רואה את ארץ ישראל כמקומו הטבעי של עם ישראל. חובה על כל יהודי לעלות לארץ ולחיות בה.

אלפים משתתפים בתפילת חג הסְגְד הבוקר (ד') בארמון הנציב בירושלים. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

בפרשת דברים נאמרת הבטחת ארץ ישראל לעם ישראל: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם" (דברים, א, ח).

תוך כדי התבוננות בסיפור הבריאה שבחומש בראשית, שואל רש"י את השאלה הבאה: התורה הייתה צריכה להתחיל דווקא עם המצווה הראשונה שנצטוו עם ישראל – "החודש הזה לכם", שהרי עיקר התורה היא מצוותיה. מדוע, אם כן, פותחת התורה בסיפור הבריאה תחילה?

על כך עונה רש"י: משום שהקב"ה, שברא את העולם, הוא אשר נתן לעם ישראל את נחלתו, כמו שנאמר: "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" (תהלים קי"א, ו'). שאם יבואו אומות העולם ויאמרו לישראל: "ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים". התשובה תהיה: "כי הקב"ה הוא שברא את העולם – והוא שנותן את הארץ למי שישר בעיניו.

ואכן, אחד החוקים המשמעותיים ביותר של כנסת ישראל בראשית הקמתה הוא "חוק השבות", המבטא בצורה העמוקה ביותר את התפיסה שהשורשים שלנו קשורים לארץ הזו.

ארץ ישראל היא מקומו הטבעי של עם ישראל. המסע לארץ ישראל מאתיופיה

 

הקניית זהות יהודית עמוקה

מקור הזהות הוא הקשר לתורה, ומחויבות דתית עמוקה לקיום מצוותיהּ, כפי שהנחילו לנו אותה אבותינו. עלינו ללמוד את המסורת לעומק, לדעת, להבין את שורשי המסורת איתה באנו ארצה. הזהות היהודית בגלות נקנתה בעיקר על ידי מסורת חיה, על ידי הסתכלות והתבונות בהורים, במנהגים ובזקני העדה.

המסורת הייתה הבסיס האיתן לזהות כל יהודי באתיופיה. אבל בארץ הזהות היהודית נקנית בעיקר על ידי לימוד מעמיק מספרים, מסיפורים וכמובן גם בכלים שהזכרנו לעיל.

חזרה מתמדת בתשובה

יש לבדוק את עצמנו כל הזמן כדי לתקן ולשפר את חיי החברה מכל הבחינות – החברתית, הדתית ועוד. רגישות למעידות שלנו, קטנות כגדולות, ותיקוניהן השוטפים והמידיים נחוצים כדי לאפשר לנו לחיות חיים נכונים לפי דרך התורה והמצוות.

סולידריות בחברה היהודית

עלינו להתחזק באהבת הזולת באשר הוא. להשתדל לא לקטלג לזרמים, לעדות ועוד. רק באופן זה נוכל לבנות חברה בריאה עם זהות יהודית משמעותית, אשר ביכולתה להיות מלוכדת בכל תחומי החיים, "יחד שבטי ישראל" (דברים לג,ה).

חברי קהילת עולי אתיופיה בטקס נטיעת עצים ליד רמת רחל, לזכרם של היהודים שמתו בטרם עלייתם לישראל. צילום: נתי הרניק, לשכת העיתונות הממשלתית

 

פסוק זה הוא לא סיסמה. עלינו לתרגם את משמעותו לחיים ממשיים, כמו שהיה באתיופיה בין כל היהודים. אחד ממנהגי היום הוא השכנת שלום בין קהילה אחת לחברתה. כידוע, היו עולים ביום זה להר שנמצא קרוב למגורי היהודים. בירידה מההר, כולם היו יורדים כשהם מחובקים, אוהבים ושמחים, עם תפילה בלב וצפייה גדולה לשנה הבאה בירושלים.

לשנה הבאה – בירושלים הבנויה. אמן.

הרב מברהטו סולומון

הרב מברהטו סולומון

נציג רבני קהילת יהודי אתיופיה בארץ. הקים ועמד בראש המחלקה האתיופית של מערך הגיור במשרד ראש הממשלה