יוסי בניון. צילום: ליאת אבשלומי/בית"ר ירושלים
יוסי בניון. צילום: ליאת אבשלומי/בית"ר ירושלים

 

אצל אוהדי בית״ר ירושלים יוסי בניון נחשב לשחקן חשוב ולדמות האהודה במועדון. בקרב חובבי הכדורגל הישראלי, המחלוקות הרבות לאחרונה סביב דקות המשחק של יוסי בניון בבית״ר ירושלים מתחלקות בין אלה התומכים בבניון ומבקרים את המאמן בני בן זקן והבעלים אלי טביב לבין אלה הטוענים כי בניון מתבכיין ודורש לשחק הרבה יותר גם אם המאמן/ מנהל מקצועי, חושבים אחרת. בימים הקרובים תיפול ההחלטה האם בניון יישאר עד לסיום העונה בבית וגן או יעזוב.

בניון בראי התקשורת

במציאות בה לתקשורת חלק משמעותי מאוד בהשפעה על דעת הקהל וגורמים אינטרסנטים מנהלים מלחמת ספינים באמצעות עיתונאים ופרשנים במטרה לפגוע בצד השני, במקרה של בניון, דעת הקהל נוטה להיות בצד של בית״ר ירושלים. בתקשורת מוצג בניון כאחד שלא מפסיק להתלונן על כך שאינו משחק מספיק, שרוצה לשחק גם אם המאמן ואו המנהל המקצועי חושבים אחרת, הוא מוצג כאחד שפוגע בחדר ההלבשה, מפר את השקט במועדון ומחולל פסטיבלים תקשורתיים בכל פעם שאינו בהרכב או אינו משולב כמחליף.

בסיפור הזה יש ארבעה בעלי תפקידים. הבעלים אלי טביב, מחזיק זכויות הניהול אלי אוחנה, המאמן בני בן זקן ובניון עצמו. אף אחד מהארבעה לא אומר בדיוק את האמת לתקשורת, כי אף אחד לא באמת רוצה לחטוף מהאוהדים של בית״ר ירושלים מטר של קללות ומסכת השפלות. בסיפור הזה יש בעיקר מסרים סמויים בין אותם גורמים לתקשורת, יש ספינים, יש רצון להשתמש בעיתונאים ופרשנים מקורבים כדי שהם יעשו את העבודה השחורה. אותם עיתונאים ופרשנים מאוד אוהבים לעשות עבודה שחורה גם אם הקשר בין הדיווחים למציאות מקרי לחלוטין. מכיוון שכל הגורמים משתפים פעולה עם התקשורת באופן סמוי, הגיע הזמן, רגע לפני ההחלטה הסופית על עתידו של בניון בבית״ר ירושלים, להציג את התמונה האמיתית בה מעורבים כל המעורבים בסוגיית בניון.

טביב ובניון. צילום: משה בוקר
טביב ובניון. צילום: משה בוקר

 

ההחלטה של טביב

נתחיל מהסוף. אלי טביב קיבל החלטה כבר לפני חודשיים וחצי להיפרד מיוסי בניון בחלון העברות של ינואר. טביב, כמו טביב, אוהב לעשות דברים בדרך הקשה, העקיפה, הוא עשה הכל בדרך שלו ובאמצעות ההחלטות שמוריד לכפופים אליו. ההתנהלות של טביב סביב בניון מזכירה התנהגות של ראשי מאפיה בסרטים של פעם. כאשר המאפיה הייתה רוצה לחסל מישהו, הם דאגו לחייך אליו, להיות קרובים אליו, לתת לו תחושה שהם מאוד אוהבים אותו ואז הם מוציאים את הפקודה לחיסול. על פי הסרטים, לפעמים גם במציאות, אותם ראשי מאפיה גם באים לבכות בהלוויה. זה בדיוק מה שעושה טביב, ספורטיבית. הוא קיבל את ההחלטה להיפרד מבניון אבל נותן לו תחושה שהוא השחקן הכי חשוב אצלו.

לפעמים נדמה שמועדון הכדורגל של בית״ר ירושלים בעידן אלי טביב שבר את כל השיאים השליליים. דווקא באחת העונות הכי מוצלחות מקצועית של המועדון בעשור האחרון, השערוריות מחוץ למגרש לא מרפות. דווקא כאשר טביב ואוחנה הצליחו למגר את תופעת האלימות והגזענות המכוערת של ארגון ״לה פמיליה״, דווקא בעונה בה המועדון שובר שיאי הכנסות ממשחקי הבית, אין שקט בקבוצה. כמה שטביב רחוק מניהול המועדון, בגלל עונש ההרחקה, ככה הוא קרוב. ככל שטביב ינסה לשכנע את כולם שהוא אינו מעורב בהחלטות המקצועיות, בפועל הוא מעורב בכל החלטה מקצועית שבן זקן מקבל.

אלי אוחנה. צילום: פלאש90
אלי אוחנה. צילום: פלאש90

 

אז מי אשם?

אחרי השערוריות סביב פיטורי שרון מימר, פיטורי אלי כהן, המאבק סביב עתידו של בן זקן, בין לבין אבל תמיד, נשארת סוגיית יוסי בניון שאינה יורדת מסדר היום. מי שאינו בקיא בפרטים ובהתנהלות של טביב ובן זקן בנוגע לבניון חושב לעצמו שמדובר בשחקן בכיין. שחקן בן 37 שצריך לפרוש, אחד שעושה רעש, פוגע בקבוצה וחושב רק על דקות המשחק שלו. העובדה שבית״ר ירושלים הוא המועדון היחידי בכדורגל הישראלי בו לעולם לא ניתן לדעת מה חלקו האמיתי של המאמן בהרכב – מי בדיוק קבע את החילופים בזמן נתון ומתי המאמן מקבל את ההוראות להעניש שחקנים, לפגוע בהם, להתעלל ולגרום להם לברוח מהקבוצה. העובדה הזו מאפשרת לכולם לטעון כי הם אינם אשמים בסיפור הזה. המציאות המיוחדת בה מתנהל מועדון בית״ר ירושלים, גורמת לכל אחד מבעלי התפקידים בקבוצה לצאת נקי. כביכול. כל אחד יכול לזרוק את האשמה על האחר, במיוחד כאשר מדובר ביוסי בניון. גם החשש מהתלקחות ביציעים נגד הבעלים, מחזיק זכויות הניהול והמאמן עצמו, גורמת לכולם להסתתר מאחורי המציאות העגומה בהתנהלות שלא מתאימה למועדון גדול שמתמודד על התארים העונה.

בסיפור הזה כל צד מרגיש שהשני אשם. בניון טוען לאורך זמן כי ההחלטות לגביו אינן מקצועיות והוא אינו מקבל יחס הוגן. בני בן זקן אומר להגנתו כי הוא מקבל החלטות מקצועיות ובניון משחק או אינו משחק בהתאם לצרכים של הקבוצה בכל משחק. אלי אוחנה לא מתערב בענייני הרכב וחילופים בגלל הסיכום שיש לו עם הבעלים, בו התחום המקצועי הוא נחלתו הבלעדית של אלי טביב. אוחנה מכבד הסכמים ולכן מתערב רק כאשר יש צורך בכיבוי שריפות ובהרגעת הרוחות. בניון רוצה לשחק והוא שואף לשחק כמה שיותר. לגיטימי לחלוטין. אבל הבעיה של בניון היא לא מספר הדקות המועט שהוא מקבל במשחקים בעידן בן זקן אלא ההתנהלות מולו. בתקשורת מנסים להציג את הקשר הוותיק כבכיין, אחד שבכל פעם שאינו משחק הולך לגננת לבכות, להתלונן ולאיים בעזיבה. המציאות שונה. כל מה שבניון דרש ודורש ממקבלי ההחלטות המקצועיות הוא יחס הוגן. הוא לא ביקש לשחק אם לא מגיע לו, הוא לא כופה את עצמו על המאמן והמנהל המקצועי, הוא לא מתבכיין ומתלונן שהוא ראוי להיות שחקן הרכב בכל משחק או חילוף ראשון בכל משחק. בניון דרש להתייחס אליו בצורה ראויה, מקצועית, עניינית בדיוק כמו שמתייחסים לשחקנים אחרים.

בני בן זקן. צילום: בית"ר ירושלים
בני בן זקן. צילום: בית"ר ירושלים

 

"יש הבדל בין אכזבה לבין ביקורת על המאמן"

ההתנהלות של המועדון כלפי בניון אינה מכובדת ואינה ראויה. לתקשורת מוציאים גורמים במועדון שבניון מחמם את חדר ההלבשה כאשר אינו משחק, מעביר ביקורת על דרך קבלת ההחלטות של המאמן, מאשימים אותו בכך שהתקשורת עוסקת בו יותר מידיי ובכל יום סוגיית בניון מופיעה בתקשורת. במועדון מאשימים את בניון בפרצופים שהוא עושה כאשר אינו בהרכב או אינו משולב כמחליף, בפרסומים ובאיומים שהוא יעזוב בינואר אם לא ישחק. בניון עצמו דוחה את הטענות הללו מתגונן ואומר כי הוא מתאמן כמקצוען, קם להתחמם בכל פעם שהמאמן אומר לו גם אם החימום נמשך דקות ארוכות וגם אם אינו נכנס בסוף הוא לא יוצא נגד המאמן או המועדון. בניון טוען כי יש הבדל בין אכזבה לבין ביקורת והתרסה נגד המאמן. הקשר אומר כי שחקנים במעמד נמוך משלו פתחו פה על המאמן, ביקרו אותו בתקשורת, והתנגדו להיכנס לשחק דקות בודדות. בניון אומר שאין שחקנים עם הרקורד שלו שהיו נכנסים לשחק בדקה ה-88.

טביב, אוחנה ובן זקן בתחושה שחוסר השקט וההתעסקות הרבה של התקשורת ביוסי בניון מפריעה לקבוצה. קצת מוזר לטעון את הטיעונים הללו, בטח מאנשים כמו טביב ובן זקן. הראשון לא הפסיק לעורר שערוריות בקבוצה העונה וגרם לפסטיבלים רבים. טביב חובב פסטיבלים והוא האחרון שיכול לטעון שהפסטיבלים התקשורתיים פוגעים במועדון. כאשר טביב ואוחנה החליטו להביא את יוסי בניון, טביב ידע שהמותג בניון ימכור לו מנויים וחולצות. בית״ר ירושלים מכרה העונה 5,400 מנויים, פי שניים כמעט מהעונה שעברה. בית״ר מכרה חולצות של בניון ועשתה קופה לא קטנה. כאשר טביב נתן את האישור להחתמת בניון הוא ידע בדיוק שמדובר בשחקן שכל דבר קטן סביבו יגרור כותרת גדולה, כל מהלך קטן יוביל לפסטיבל גדול.

אוהדי בית"ר ירושלים, צילום ארכיון: פלאש 90
אוהדי בית"ר ירושלים, צילום ארכיון: פלאש 90

 

יוסי בניון המותג

כל זמן שהמותג בניון הכניס לטביב כסף והרבה, השם יוסי בניון היה נוח. לטוב ולרע. מסיבת עיתונאים מתוקשרת, הרבה חום ואהבה וסופרלטיבים. ברגע שהאוהדים רכשו מנויים וחולצות, ברגע שבניון הפך לאליל האוהדים, לאחד שזוכה לתקשורת של סופרסטאר זה כבר מפריע לבעלים. מי שמכיר מצוין מה זה להיות מותג הוא אלי אוחנה. כאשר אוחנה היה מאמן נבחרת הנוער, כל המדינה ידעה מתי הנבחרת מתאמנת ומה הייתה התוצאה גם במשחק אימון. כל אירוע סביב נבחרת הנוער, לטוב ולרע היה תופס כותרות ראשיות ודיונים בשלל הפאנלים בתקשורת. מאז עזב אוחנה את נבחרת הנוער, קשה למצוא אוהדים שיודעים בכלל מי מאמן כיום את נבחרת הנוער שזוכה בקושי לשורה בעיתון או באתרי האינטרנט. פאנלים? דיונים של פרשנים והוגי דעות סביב נבחרת הנוער? הצחקתם אותי. ברגע שאוחנה לא מאמן את נבחרת הנוער המשמעות מבחינת התקשורת שאין בכלל נבחרת נוער.

הבניון עשה את שלו, הבניון יכול ללכת

בניון הוא בדיוק אוחנה. טביב ואוחנה ידעו בדיוק מה הם מביאים. הם ידעו שבניון יהפוך לאייקון תקשורתי הכי גדול והכי חזק, שהאוהדים ירכשו מנויים ויבואו לטדי, ושהקשר בן ה-37 אוהב ורוצה לשחק. אחרי שהחגיגה הסתיימה, בניון הביא את השלל לחשבון הבנק של טביב, הוא יכול ללכת. בניון מעולם לא פגע במרקם החברתי בחדר ההלבשה. להיפך. בניון המשיך להתאמן ולהתאמץ באימונים במטרה לקבל דקות משחק. הבעיה היא שבן זקן העדיף לפעמים לשקר ולהתעלם מהאמת כדי להיות בסדר עם טביב ולהקטין את האש מהיציעים. בניון רצה רק יחס הוגן וכבוד בסיסי. כולם זוכרים את ההשפלה שחווה בניון במשחק בסמי עופר נגד מכבי חיפה כאשר בן זקן הכניס אותו בדקה ה-88. החלטה שראשי המועדון ביקרו אותה בשיחות סגורות. נכון שבניון ביקש להשתחרר מהמשחק הזה אם אין כוונה לתת לו לשחק ואפשר להבין את הבקשה הלא שגרתית הזו לאור מה שהשחקן עבר עם אוהדי מכבי חיפה.

בני בן זקן ויוסי בניון במסיבת העיתונאים. צילום: משה בוקר
בני בן זקן ויוסי בניון. צילום: משה בוקר

 

גם במשחק נגד מכבי פתח תקוה, המועדון גרם לבניון סוג של השפלה. בן זקן/טביב הזמינו אותו לסגל, לפני המשחק הוחלט לנפות שחקן אחד. ומי נופה? בניון. ומה טען להגנתו בן זקן? בניון לא כשיר ועדיין פצוע. המציאות הפוכה. בניון התאמן והיה כשיר לחלוטין. ונניח ובן זקן צדק. אם הוא או טביב, או שניהם יחד יודעים שהוא פצוע אז למה לזמן אותו לסגל ולפני המשחק להוציא אותו בטענה שהוא פצוע? טעות אנוש? לא אצל בן זקן וטביב. כאשר בניון אומר לאוחנה שהוא רוצה יחס הוגן, הוא מתכוון בדיוק לאירועים הללו. אז אוחנה ביקר בארבע עיניים את בן זקן שהכניס את הקשר לשתי דקות אחרונות בסמי עופר. ומה קרה מאז? בן זקן המשיך בשלו. קשה לבוא בטענות למאמן שמחויב למלא את ההנחיות של הבעלים. מצד שני, בן זקן צריך להיות ישר ולומר את האמת. זכותו לחשוב שאין לבניון מקום בהרכב במשחק או בסגל. זכותו של המאמן לא לבצע חילוף ולהכניס את בניון רק בגלל שקוראים לו בניון אם הוא או המנהל המקצועי חושבים שהחילוף לא טוב מבחינה מקצועית. זכותו/ זכותם המלאה והמתבקשת. הבעיה היא שההחלטות לא מתקבלות בהתאם לצרכים המקצועיים, הסגנון לא מכבד את השחקן והדרך לא מכבדת את המועדון. אחד הדברים ההזויים במועדון של אלי טביב שהוא עצמו רוצה כבר זמן רב לסיים את עבודתו של המאמן בן זקן אבל אלי אוחנה הוא זה שמונע את פיטוריו.

לאן מכאן?

ביום שני הקרוב תשחק בית״ר ירושלים בסמי עופר נגד הפועל חיפה. ביום רביעי האחרון נערכה פגישה משולשת בין יוסי בניון לאלי אוחנה ואלי טביב בה ביקש השחקן הוותיק הבהרות בנוגע למעמדו. עד כמה ההתנהלות של טביב מול בניון אינה הגונה וראויה, הפגישה האחרונה ביום רביעי הוכיחה שוב שטביב נשאר טביב. לא פעם הבעלים חיבק את בניון ואמר לו שהוא רוצה אותו לעונה הבאה ואין לו כוונה לוותר עליו, אבל בפגישה שלשום טביב ישב כצופה מהצד ולא אמר מילה. גם כאשר אוחנה אמר לבניון כי אם לא יימצא פיתרון הצדדים ייפרדו, טביב לא אמר מילה. זה טביב.  את המחמאות והחיבוקים הוא נתן כאשר הוא רצה שהמותג בניון יכניס לו כסף. עכשיו טביב צריך לפנות כסף לרכש והוא צריך לשחרר שחקנים. בפגישה סוכם כי תתקיים פגישה נוספת בשבוע הבא, אחרי המשחק נגד הפועל חיפה ואז הצדדים יקבלו החלטה. בניון לא שיחק במשחק הגביע בראשון לציון גם לא כמחליף. גם הפעם בן זקן מצא סיבה. הוא תכנן לשלב אותו במחצית השנייה אבל אז אריק סאבו הורחק והוא החליט לשמור חילוף מאולץ למקרה שיהיה צורך לקראת סיום המשחק. ההסברים הרבים של בן זקן דומים. תמיד הוא תכנן לשלב את בניון ותמיד היה אירוע שמנע את הכנסת בניין. מקרי? צירוף מקרים? מכוון? תחליטו לבד.

 

‫משה בוקר‬‎

‫משה בוקר‬‎

כתב הספורט של אתר ערוץ 20