בכירי הליכוד, הקמפיינרים והסוקרים של המפלגה עסוקים בשבועות האחרונים בניסיונות לפצח את תשבץ הימין. המטרה – להגיע ל 61 מנדטים לגוש הימין ולהרכיב קואליצייה הומוגנטית, בלי טובות מגנץ או מליברמן שכבר איכזב פעמיים.
השאלה היא איך עומדים ביעד הזה? הרבה רעיונות נזרקים לחלל האוויר, בחרתי להביא כאן כמה הצעות פרקטיות שנמצאות על שולחנו של ראש הממשלה.
1. קמפיין כלכלי-חברתי: לא מעט סקרים פנימיים שערכה המפלגה מציגים שאת בוחרי הימין פחות מעניינת החלת הריבונות על ביקעת הירדן, למשל. הם רוצים שיטפלו ב "חיים עצמם": יוקר המחייה, מערכת הבריאות, סיוע לעסקים קטנים ובינוניים, הורדת מכסים. הליכוד היא מפלגה חברתית, רוב תומכיה באים מהפריפיריה, ולא מעט בכירים במפלגה מבינים שהפעם חייבים לדבר אליהם על דברים שבאמת מעסיקים אותם. רבים מאילו שלא באו לקלפיות בבחירות האחרונות מרגישים תסכול מקמפיין שעסק כולו בכמה גנץ שמאל או עד כמה טיבי מסוכן לישראל. הם רוצים מפלגה שתדאג שהמחירים בסופר יהיו שפויים, שהם יקבלו שירות טוב יותר בבית החולים. הם רוצים להתפרנס בכבוד. הם לא יצביעו למפלגת שמאל כמו העבודה, אבל לא רואים יותר בליכוד את הבית לנושאים הבוערים האלה.
סביר להניח שבקמפיין הבחירות הזה נתניהו יתמקד יותר בסוגיות האלה. לצד ההצלחות הרבות בתחום (העלאת שכר המינימום, העלאת שכר החיילים, הורדת האבטלה, שיעור הצמיחה, דירוג האשראי של ישראל והרשימה עוד ארוכה) יש גם דברים בוערים שצריך לטפל בהם. הקמפיין ייתן דגש על מה שעשו ממשלות נתניהו בעשור האחרון, וכאמור נעשה רבות, אבל הקמפיין גם יציב בפני הבוחרים את התוכנית של הליכוד בנושאים החברתיים.
באופן כללי, בליכוד מעדיפים ללכת על קמפיין חיובי יותר, שיציג את נתניהו כמנהיג מנוסה ובעל הישגים, ושיתמקד בהם ולא בעניינים המשפטיים או ברדיפת גנץ וטיבי. זה לא עזר בשתי מערכות הבחירות האחרונות והתחושה היא שהציבור מאס בקמפיינים שליליים. השאלה אם נתניהו יצליח לגבור על יצריו ולהימנע מהכפשות על התקשורת ועל השמאל. הרי הבייס אתו, אבל כדי להביא את האחרים – צריך לשנות דיסקט.
2. הצגת הנבחרת של הליכוד: תומכי נתניהו, המכונים "ביביסטים", יצביעו "מחל" בכל מקרה. ומה עם מצביעי ימין וליכוד שבטנם על נתניהו מלאה? יש כאלה, ולא מעט. חלקם מאוכזבים מסדר העדיפויות שלו (ע"ע סעיף 1), אחרים טרודים מענייניו המשפטיים. הקמפיינים האחרונים התמקדו בנתניהו ובו בלבד. יתר בכירי המפלגה נדחקו, לא מצאו שם את מקומם. רבים מהם חשו תסכול מכך, ובסבב הבחירות האחרון הם גם הורידו הילוך, פחות נלחמו בשטח, לא "התאבדו" כדי להביא ניצחון. כשהמותג "נתניהו" כבר לא בשיאו, הוא חייב להציג את הנבחרת, ויש לצידו לא מעט פוליטיקאים אהודים וראויים: אמיר אוחנה, כוכב עולה, שזוכה לאהדה עצומה בציבור הימני, ניר ברקת – אחד המוחות החריפים בליכוד, מביא אתו תמיכה עצומה מהימין הרך, אבי דיכטר פופולארי מאוד, אופיר אקוניס רהוט ואהוד, מיקי זהר בעלייה. משה כחלון אומנם לא ייכלל ברשימת הליכוד לכנסת הבאה אבל יכול גם לתת כתף. שטייניץ אומנם נתפס כאפרורי אבל יכול לשווק את הימין מצויין, בטח בהקשר של פרוייקט הגז הטבעי והשלכותיו. ישראל כץ לא סוחף, ויש כאלו שעדיף שיתבטאו פחות כדי לא לגרום נזקים.
גם את גדעון סער אפשר וצריך לרתום למערכה. הוא זוכה לאהדה גדולה בציבור הימני ואם נתניהו ישכיל לשים בצד את היריבות הפוליטית, סער בהחלט יכול להיות לו מגנט אלקטורלי.
3. תימרוץ כספי לפעילי המפלגה: אין ספק שחבר הכנסת שלמה קרעי הוא אחד מהכוכבים העולים של הליכוד. אם תרצו, האמיר אוחנה החרד"לי. הוא מוכשר, רהוט, יש לו מחשבה יצירתית והוא פעיל מאוד בכנסת ובחיים הפוליטיים. אחד שאפשר וצריך לסמוך עליו. בשבוע שעבר הוא הציג לראש הממשלה תוכנית מעניינת שתכליתה להגדיל את שיעור ההצבעה במעוזי הליכוד.
על פי התוכנית, שפרטיה מתפרסמים כאן לראשונה, בכל שכונה ועיר "ליכודית" יוצבו מנהלי סניפים ומטות שיתגומלו כספית על פי שיעור ההצבעה באזור שלהם. ככל שיצביעו יותר – כך יגרם תגמולם הכספי.
בבחירות האחרונות, שיעור ההצבעה במעוזי הליכוד היה נמוך מהממוצע הארצי. מצביעי הימין נשארו בבית. מי בגלל אדישות ומי בגלל ייאוש. כדי למקסם את כוחו של הליכוד, צריך להמריץ את הפעילים המרכזיים, אלה שמכירים את השכונה שלהם ויודעים ברמת הפרט למי צריך לפנות ואיך כדי שיגיע לקלפי ויצביע. ואין כמו תגמול כספי כדי לעודד את אותם פעילים להשקיע את כל המרץ בהבאת הליכודניקים לקלפיות. ובוודאי תהיתם אם המהלך חוקי – אז נעשתה בדיקה מול יועצים משפטיים והתשובה חיובית. תיק 6000 לא ייפתח במקרה הזה.
4. ימין מאוחד: המשימה הדחופה ביותר נוגעת למפלגות שמימין לליכוד. מאבקי האגו שם פוגעים קשות בכר התמיכה ובמוטיבציה של המצביעים הפוטנציאליים לתמוך בפוליטיקאים שמונעים מאגו.
נתניהו בדק וקבע שטובת הגוש היא מפלגת ימין אחת. הוא פועל בשלב הראשון להוריד את סמוטריץ מהעץ ולהחזיר אותו לאיחוד הימין. השלב הבא יהיה לשכנע את שר הביטחון שלו לחבור לבית היהודי, אפילו כבלוק טכני. לא מן הנמנע שהפעם בנט יעמוד בראש. הוא זוכה לפופולאריות גבוהה, בטח יותר מאשר הרב פרץ, ויכול להוביל את המפלגה הזאת להישג אלקטורלי נאה, למרות המתחים הרבים שם. בנט מגיע למערכת הבחירות הזו כשר ביטחון מצליח ואקטיבי, אבל כשרגליו על הקרקע. הוא הרי כבר היה מחוץ לכנסת, ותכנן לחזור לקריירה בהיי טק ובעסקים, כשקרה הנס ונכנסו לסבב בחירות נוסף. בנט עכשיו עם הרגליים על הקרקע, מה שקשה לומר על ראשי הבית היהודי. ועל כך כבר נאמר: אין חכם כבעל ניסיון.
אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20


:עוד באותו נושא