פיליפה קוטיניו מוצג בברצלונה. צילום: FC Barcelona
פיליפה קוטיניו מוצג בברצלונה. צילום: FC Barcelona

 

הטירוף נמשך: לפני ימים אחדים התבשרנו כי פיליפה קוטיניו נמכר מליברפול לברצלונה תמורת סכום של כ-160 מיליון יורו. אם העברות הענק שביצעה פאריס סן ז'רמן הקיץ, שכללו את ניימאר, אמבפה ושחקנים נוספים בעלות של מאות מיליוני דולרים עוד אפשר היה לקבל בהבנה, הרי שבברצלונה מדובר בעניין גדול. מאחורי קבוצות כמו פ.ס.ז' ומנצ'סטר סיטי עומדות מדינות בעלות אמצעים בלתי מוגבלים כמו קטאר ואיחוד האמירויות, אך המהלך של ברצלונה הוא בחזקת שינוי ה-DNA של המועדון.

ברצלונה, שתמיד התפארה בסיסמא המיתולוגית שנטבעה אי שם בשנות ה-60: "יותר ממועדון", התהדרה בערכים אחרים שבנו את המועדון והביאו אותו להצלחות גדולות. היא התהדרה במחלקת נוער, שממנה עלו לאורך השנים, עשרות שחקנים מוכשרים שלאחר מכן איישו את הרכב הקבוצה. שיא נרשם בנובמבר 2012, אז באחד ממשחקי הליגה היו על המגרש 11 שחקני בית שגדלו במועדון. היא התהדרה בסגנון כדורגל מסוים המתבסס על שליטה בכדור, החזקת כדור וכדורגל יחסית איטי. היא התהדרה בניהול תקין, בעובדה שניהול המועדון הוא בידי חברי עמותה אוהדי הקבוצה .

ברצלונה לא התאוששה מההלם: ניימאר. צילום: רויטרס
עזב תמורת כסף (יותר) גדול. ניימאר. צילום: רויטרס

 

כיום דבר לא נשאר מזה. ההרכב שלה בנוי משחקנים שנרכשו במאות מיליונים, שחקנים זרים שככל הנראה בתקופות קשות או בקבלת הצעה כספית גדולה יותר, יעזבו את הקבוצה. שחקני הנוער שעולים לקבוצה הבוגרת כמעט ולא משחקים ומושאלים/נמכרים לקבוצות אחרות. לכן , גם סגנון המשחק אינו כשהיה, כאשר שחקני הרכש בכל פעם קובעים כיצד הקבוצה תשחק.

כל זה קורה, כאשר היריבה הגדולה, ריאל מדריד, שברצלונה תמיד לגלגה עליה על כך שהיא קבוצה מסחרית, ללא לב, שקונה את כל מה שזז (טענות שגברו בתחילת שנות ה-200 אז בנתה פרויקט של כוכבים גדולים), דווקא הופכת להיות יותר ויותר מבוססת על שחקני בית (או לפחות על שחקנים שנמצאים כמה וכמה שנים במועדון) ומגיעה להצלחות לא מעטות (3 אליפויות אירופה בארבע שנים).

אין עוררין ששם המשחק הוא כסף. קבוצות בעלות כסף גדול יותר יקנו את השחקנים הגדולים יותר ולאורך זמן יהיו הטובות יותר, השאלה רק האם אפשר להישאר גם עם מידה מסוימת של זהות לקבוצה. לאורך שנים היה נראה שברצלונה מצליחה לעשות את האיזון הזה, כלומר להתבסס על שחקני בית בנוסף לזהות וסגנון משחק, בתוספת חיזוקים כאלה ואחרים.

שחקני ריאל מדריד חוגגים עוד שער של רונאלדו. צילום: Real Madrid CF
היוצרות התהפכו. שחקני ריאל מדריד. צילום: Real Madrid CF

 

כיום , הסיסמא "יותר ממועדון" נראית מתאימה, אך מכיוון אחר לגמרי. היא כבר לא מועדון – היא תאגיד מסחרי. הפתרון אולי בידינו האוהדים בכל רחבי העולם. אנחנו אלה המשלמים כסף לבוא לראות כדורגל, בזכותנו זכויות השידור עולות כל כך הרבה כסף כי אנחנו צופים במשחק, אנחנו אלה שקונים חולצות.

אם אנחנו נראה כי השחקנים המועדפים עלינו, הם דווקא הנאמנים, שחקני הבית, אליהם אנו מתחברים לאורך שנים, ובגללם אנחנו קונים כרטיס, נתמוך בקבוצות שיש להם שחקנים כאלה, נגיע למגרשים בגללם, נקנה חולצות שלהם, אולי בעלי הקבוצות, שמה שמעניין אותם זה בעיקר כסף ולאו דווקא התחרות עצמה, יתעשתו. אם נמשיך לקנות חולצה של ניימאר כל שנתיים שהוא יעבור לקבוצה אחרת, דבר לא ישתנה.