התיעוד של אלימות השוטרים בהפגנת החרדים בירושלים לא נותן מנוח, אבל מה שבאמת צריך להטריד אותנו אלה הנתונים  שנראה כאן מיד – כיצד אלפי תלונות של אזרחים על אלימות שוטרים פשוט מתפוגגות לחלל האויר – כלל לא נבדקות. כל הגופים יודעים על כך, מתריאים על כך – ואיפה המחלקה לחקירות שוטרים? מיד המספרים. אבל קודם להפגנת החרדים אתמול בירושלים.

אז כך בדיוק נראית משטרה שאיבדה את זה. כך נראית שנאת אדם, לא ריסון מבוקר של הפגנה אלימה. בעיטות למפגינים ששוכבים על הרצפה, גרירתם מהפיאות, דחיפות אלימות והטחתם ארצה. כן, זאת ירושלים,  ואלה שוטרי ישראל, והמפגינים הם אחינו החרדים – גם כאשר מדובר באותם פלגים קיצוניים.  מפכ"ל המשטרה? השר לביטחון הפנים? זעזוע? משהו?

מביך לראות את המרחק בין הדברים האלה של השר לביטחון הפנים לבין המציאות שמצאנו שחור על גבי לבן בדוחות שפרסמו לאחרונה הסנגוריה הציבורית ופרקליטות המדינה. טיפול בתלונות אלימות שוטרים – הנה  תחילה מתוך דוח הסינגוריה הציבורית שפורסם לפני חודשיים.

הפגנות החרדים בירושלים. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90
הפגנות החרדים בירושלים. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

עמדנו על כך שקיים פער משמעותי ביותר ומטריד למדי, בין השיעור הנמוך של  מיצוי הטיפול בתלונותיהם של אזרחים על אלימות שוטרים, לעומת השיעור הגבוה של מיצוי הטיפול במצב ההפוך שבו נטען לאלימות אזרחים כלפי שוטרים.

מניתוח נתוני הפעילות הכלליים של מח"ש לשנת 2016 ניתן ללמוד על כך שתלונות רבות המוגשות למח"ש אינן נחקרות. למעשה, חקירה של ממש נערכת רק בכשליש מכלל התלונות שמוגשות מדי שנה, כאשר תוצאות החקירות שמתקיימות מאופיינות בשיעור נמוך של מיצוי הדין עם השוטרים. והנה הנתונים של 2016: חקירה ב-770 תיקים בלבד, כאשר ב-2300 תלונות נוספות לא נערכה כלל חקירה או שנערכה בדיקה שטיבה לא הובהר. במילים אחרות: טיוח.

ושימו לב לעוד הערה קטנה בתחתית העמוד: בעבר מסרה מח"ש נתונים לגבי תלונות בגין אלימות שוטרים מתוך כלל התלונות המטופלות על ידה, אך לאחרונה חדלה מכך בנימוק לפיו התברר לה כי המידע הקיים במערכת המיחשוב הוא שגוי ואינו מדויק, ולכן אין אפשרות למוסרו.

אתם בטח שואלים את עצמכם מה קרה עם אותם תיקים בהם כן התקיימה חקירה? את התשובה לשאלה מה עלה בגורלם של התיקים האלה אנחנו מוצאים בדוח פרקליטות המדינה שפורסם ממש אתמול:

וגם כאן הנתונים מטרידים. שליש מהתיקים נסגרו בשל חוסר ראיות, ב-19  אחוזים התברר שהנסיבות אינן מצדיקות העמדה לדין, ב-18 אחוזים חוסר אשמה – רק שליש מהתיקים הגיעו לדין פלילים  או דין משמעתי.

הנתונים האלה הופכים להיות מטרידים הרבה יותר כאשר מתברר שבשבעים ושמונה אחוזים מהתיקים שמגיעים לבתי המשפט – זה מסתיים בהרשעה של השוטרים.

התנהלות שערורייתית של המשטרה. השר לבטחון פנים גלעד ארדן ומפכ"ל המשטרה רוני אלשיך. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
התנהלות שערורייתית של המשטרה. השר לבטחון פנים גלעד ארדן ומפכ"ל המשטרה רוני אלשיך. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

תמונה דומה מצא גם מבקר המדינה בדוח שפרסם באפריל השנה. הרבה מילים עם שורה תחתונה אחת: אלימות שוטרים – לא מטופלות. אלפי תלונות פשוט לא נבדקות. אז מה קורה שם בהפגנות החרדים במפגש הזה עם השוטרים? הנה עוד מקרה.

לפני כמה חודשים הבאנו כאן בתוכנית את סיפורו של אהרון גראומן לוי, צעיר  חרדי שהואשם בתקיפת שוטרים במהלך הפגנה בירושלים, השוטרים הסתערו עליו באלימות קשה – אבל הוא זה שהועמד לדין. בית המשפט זיכה אותו לאחר שהתברר שחמישה שוטרים, חמישה (!) שיקרו בעדותם בעניינו בפני בית המשפט. כך כותב השופט: "עדויותיהם של חמשת השוטרים בפני – לא היו אמת. "המחשבה כיצד עלול היה להסתיים המקרה", כלומר המשפט, אלמלא הוצג הסרטון "מדירה שינה מעיני". דברי השופט מינקביץ' מבית משפט השלום בירושלים.

אלימות בהפגנות, טיוחים של חקירות, עדויות שקר של שוטרים,  קבורה של תלונות –  המציאות הזאת נמצאת כעת לפתחם של שלושה גורמים: השר לביטחון הפנים צריך להתוות מדיניות של אפס סובלנות כלפי מקרים כאלה, המפכ"ל צריך לרסן את פקודיו,  ושרת המשפטים צריכה לדאוג שבמקרים החריגים של שוטרים לא מרוסנים – תבצע המחלקה לחקירות שוטרים שבסמכותה את עבודתה.

אמיר איבגי

אמיר איבגי