אבא יצא מהחיים שלי בגיל שנתיים ויש לי פלאשבקים מאוד חזקים מהמפגש הראשון שהיה לי איתו כשהייתי בן 5. לקחו אותי מבני ברק מאחת המשפחות המאמצות שהייתי אצלם לאיזה בית זר – היום אני יודע שזה היה בתל אביב. אבא מאוד רצה לראות אותי. כשנכנסתי, נעמדתי מולו והוא אומר לי בעברית קלוקלת: "אני אבא שלך", ואני עניתי לו: 'לא יכול להיות, אין לי אבא גוי'".

בין אם חרדית לאב נוצרי אפריקאי שחום עור, בין משפחות אומנה לישיבת פונוביז', בין האצולה הליטאית בבני ברק לחיים בתל אביב. סיפור חייו של אלי דן (27), היום תושב ירושלים ואב לחמישה (בגילאי 7, 6, 5, 2, 1), יכול היה להיות תסריט דרמה קורע לב. אבל במקרה שלו, מדובר בחייו שלו עצמו. כעת הוא מוציא את אלבום המוזיקה הראשון שלו, עם שם שאין פחות מתאים ממנו: 'נקרע בין עולמות'.

לעדכונים נוספים – כנסו לעמוד הפייסבוק של שביעי

אלי דן והוריו
אלי דן והוריו

 

"שם האלבום מתאר בדיוק את המסע שלי", מספר דן ל'שביעי'. "במסלול של סתירות פנימיות בלתי פוסקות". על האלבום הוא התחיל לעבוד לפני 10 שנים, כשהיה בן 17 ונפשו לא מצאה את מקומה. "היו לי גם הרבה שירי אהבה שגנזתי, וגם חלק מהמילים שכתבתי אז שיניתי וגיירתי כדי שיתאימו לעולם שאני חי בו היום. אני לא נמצא במקום שמאפשר לי להוציא שירי אהבה, זה משהו שרק אביתר בנאי יכול לעשות כרגע", הוא אומר בחיוך. "אולי בהמשך זה גם יהיה".

ילדות בתוך האליטה הליטאית

סיפורו של אלי דן מתחיל לפני כשלושים שנה. אביו, רוברט אנסה, הגיע לישראל מגאנה שבאפריקה יחד עם סטודנטים נוספים ללימודים באוניברסיטה העברית, ובמהלך הלימודים התיידד עם סטודנטית ישראלית שלמרות היותה יהודיה – הייתה רחוקה מחיים יהודיים. לאחר תקופה השניים נישאו ונולד בנם המשותף- אלידן. אך כשהיה בן שנתיים נפרדו הוריו, האב היגר לארה"ב, שם נישא בשנית במרוצת השנים. בהמשך חזר לגאנה, שם הוא משמש כיום סגן ראש עיר הבירה 'אקרה' ומחלק את זמנו בין ארה"ב לאפריקה.

אלי דן צילום אסף אנטמן

כמה חודשים לאחר שעזב אביו את הארץ, החלה אימו תהליך של חזרה בתשובה ועברה להתגורר בבני ברק, לא הרחק מביתו של הרב חיים קנייבסקי. דן זוכר היטב את השבתות בהן היו השניים סועדים על שולחנו. ככל שחלף הזמן, אימו התקשתה לגדלו לבדה והוא הועבר למשפחת אומנה, אולם התקשה להשתלב.

וכך, במשך 3 שנים נע ונד בין המשפחות – לבית אימו, עד שמצא את עצמו בבית השכנים מלמעלה, אחת ממשפחות האליטה הליטאיות בבני ברק – משפחת גריינמן. "אב המשפחה, הרב אברהם גריינמן, נצר למשפחת גריינמן המפורסמת, היה כמו אבא שלי למשך 5 שנים. בשלב מסוים אפילו אימצתי את שם המשפחה שלהם והפכתי לאליהו גריינמן".

הרב קנייסבקי. צילום: פלאש 90
הרב קנייסבקי. צילום: פלאש 90

אך כשחזר לאימו בגיל 13, הקשר עם משפחת גריינמן התערער. גוון עורו השחור לא סייע לו – בלשון המעטה- להתקבל בישיבה, והוא החל מתגלגל בין מוסדות שונים. בגיל 15, החל לפקוד את ספסלי בית המדרש של ישיבת 'פונוביז" לצעירים למשך מספר חודשים. בסופו של דבר, המשגיח שראה מולו בחור עקשן ולא פחות מכך כשרוני, החליט לקבלו והוא המשיך בישיבה לבוגרים. אך לא חולפת תקופה ארוכה והוא שוב מסבך את העלילה כשהוא מחליט לעבור ולהתגורר אצל דודתו בשכונת 'אפקה' בתל אביב, לאחר שהחלו לצוץ בקרבו שאלות אמוניות ותרבותיות. הוא החל ליצור ולכתוב מוזיקה ובביקור אקראי באולפן הקלטות הוא פוגש בחברו של אביו. הוא מחדש את הקשר עם אביו שהיה מנותק במשך שנים ארוכות ואף נוסע לארה"ב לפגוש בו.

"תמיד הייתי שונה. גם כשחייתי בבני ברק בסביבה אשכנזית לבנה ואני שחור, וגם בהמשך כשהתגוררתי אצל דודתי הייתי בחור דתי שחור בסביבה חילונית. אני מרגיש שכל חיי הייתי כמו תמונת נגטיב של הסביבה. בכל מקום הרגשתי את חוסר ההתאמה לסביבה, למרות שבתור ילד הייתי פחות מודע לעצמי אפילו שהייתי כל כך חריג", אומר דן.

 כשגרת אצל דודתך בתל אביב, חשבת לעזוב הכול ולצאת מהמסגרת הדתית?

"לא ממש. כל הזמן ליוו אותי השורשים האמוניים שלי עליהם גדלתי מאז שהייתי ילד. אבל כבר אז אמרתי לעצמי שאני לא רוצה שחור או לבן – להיות או כאן או שם – אלא משהו באמצע, ולהיות גם סוג של גשר. זה משהו שאני מכוון כל הזמן. בימים האחרונים שואלים אותי כל הזמן בשכונה למה קראתי לאלבום שלי 'נקרע בין עולמות', אתה כבר פה, מה כוונתך 'נקרע'. אמרתי שזה בדיוק העניין, אני לא באמת פה אלא עדיין באמצע. זה גם המסר שאני רוצה להעביר, שאפשר להיות באמצע. יש דברים טובים אצל כולם. חרדים, דתיים לאומיים וחילונים".

"אני אומר: 'תפתחו את העיניים ותראו שיש אנשים טובים שעושים דברים טובים. יש עוד עולם שלם בחוץ שהוא לא בדיוק כמוכם ואתם לא מכירים אותו. האם זה אומר שכל מה שעושים שם הוא לא טוב? ממש לא. אלא צריך לדעת למצוא את הטוב בכל מקום ונקודה – ולדעת שאפשר לאמץ אותה לחיקך".

אתה עדיין בתהליך חיפוש עם עצמך?

"תראה, אמנם ביום יום לא תראה אותי משנה את הלבוש שלי או עושה בכל פעם משהו עם הזקן. בסופו של דבר אני גם בעל משפחה, עם צורת חינוך שאשתי ואני החלטנו ללכת עליה וזה מקבע אותי, לשמחתי. אני לא משחק עם הזהות שלי, אבל בפנים אני במסע עם עצמי כל הזמן – גם היום.

"היום השוני שלי דווקא עוזר לי ואני רואה את זה כסוג של יתרון", אומר דן ומסביר. "לצורך העניין, אם הייתי אלי דן, יהודי רגיל שמוציא אלבום ראשון, אני יכול לומר כמעט בוודאות שהאלבום היה נבלע בין אוסף רחב של זמרים ואלבומים טובים לא פחות ממני. אבל פה בגלל שיש מאחורי סיפור שונה – סוג של גימיק, אני משתמש בו ויכול לבלוט לטובה".

אבל דן זוכר גם ימים אחרים. "אני זוכר שבתור ילד כשנכנסתי לבית הכנסת הייתי הולך לשבת בשורה האחרונה כי כל המבטים היו עלי – ולא בגלל שאני בן של רב – אלא כי אני שונה מכולם. ילד כושי חרדי – היחיד בכל בני ברק. זה השתנה בגיל 18 כששיניתי את התודעה הפנימית שלי, התחלתי לשבת קדימה ושכולם יסתכלו. לא היה איכפת לי וזה המהלך שאני עדיין נמצא בו היום. לקחתי את החיסרון והפכתי אותו ליתרון".

 ובכל זאת, אם היו נותנים לך את האופציה להתחיל הכול מהתחלה, היית בוחר באותם חיים?

"שאלה טובה", הוא אומר לאחר כמה שניות של שקט. "אם אתה שואל אותי בתור אדם מאמין, כמובן שכן. מבחינה רציונאלית, אין ספק שאם הייתי יודע שבסופו של דבר אגיע לגיל 27 כפי שאני היום, כנראה שהייתי בוחר את אותה דרך, אבל מלכתחילה לא בטוח שהייתי מוכן להמר על זה שוב", הוא אומר.

דן. צילום: אסף אנטמן
דן. צילום: אסף אנטמן

"אתן לך אנקדוטה", הוא מוסיף,  "למרות שכל הזמן מדברים בחברה הישראלית על קבלת האחר, אנחנו עדיין רחוקים מזה. אני זוכר שבתור בחור אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להינשא לאתיופית, כי אני לא רוצה שהילדים שלי יעברו את אותם קשיים ודחייה שאני חוויתי כילד וכנער. בסוף נישאתי לרבקה, אשתי חצי תורכייה כמו אימא שלי וחצי מרוקאית. הילדים שלי יותר תורכיים מאשר אפריקאים – למרות שלא תמיד רואים את זה עליהם", אומר בחיוך.

טיול שורשים לאפריקה

כמה חודשים לאחר שנישא לרבקה החל לעבוד ב'ישיבת התפוצות' שבהר ציון, וכיום הוא סמנכ"ל ואחראי תחום תרבות בישיבה. כחלק מפיתוח תחום התרבות בישיבה, הקים את 'מרכז מים' לתרבות יהודית ולא מעט אמנים מגיעים למקום להופיע.  זאת בנוסף לחדר המוזיקה – "האולפן הכי עתיק בעולם שנמצא במבנה בן כ-800 שנה", הוא מתאר בחצי הומור חצי ברצינות. אך זה לא הכול. כרגע פועל דן במטרה לפתוח שלוחה של בית הספר למוזיקה 'מזמור' כדי לאפשר לבחורי ישיבה ללמוד גם מוזיקה לצד לימודי הקודש בישיבה ופרויקטים נוספים.

לפני שלוש שנים נסע דן עם זוגתו לביקור במולדת אביו, שם פגש לראשונה גם את סבתו בדיוק כשחגגה 90. "את אבא ראיתי במהלך השנים. הוא היה גם בחתונה שלי ונפגשנו שוב כשביקר בארץ במשלחת שהגיעה מגאנה לישראל. אבל היה מעניין לפגוש את הצד הזה של המשפחה שלי".

איך היא מגיבה כשהיא רואה את הנכד שלה, מי שחי חיים יהודיים בישראל?

"האמת זה היה מפגש מוזר. לא הצלחתי להרגיש שייכות לחיים שלה שם אבל מאוד כיבדתי. לכבוד יום ההולדת שלה הבאתי מתנה- מזוזה. בסך הכול זה היה מסע מרתק שחוויתי יחד עם אשתי".

אלי דן עם ילדיו
אלי דן עם ילדיו

 מה אתה מספר לילדים?

"עם הילדים זה יותר מסובך, כי מצד אחד הם לומדים במוסדות חרדיים, אז זה בעיה לפרט להם מי זה סבא שלהם, אבל הם יודעים שיש להם סבא ורוצים לפגוש בו. חלקם ראו אותו פעם אחת וחלקם מכירים אותו מתמונות, אבל הם לא יודעים עליו יותר מידי. אני מאמין שהם יפגשו בו כשיתבגרו יותר וישמעו גם את כל הסיפור".

 ולסיום, מה השיר שהכי התחברת אליו מתוך האלבום?

"השיר 'מילים פשוטות'. זהו בעצם שיר מחאה על תרבות המערב שספגתי לתוכי בגילאי הבחרות. מבחוץ היא נראית מאוד קוסמת, מאוד יפת נפש והומאנית. אז נכון, יש בה דברים טובים אבל הי חברים, צריך להיזהר ממנה".