כותרת בעיתון על המשמר מה- 1.12.1947.
כותרת בעיתון על המשמר מה- 1.12.1947

הודעת האו"ם על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות בשטח ארץ ישראל המנדטורית, נחשבת ליריית הפתיחה ההיסטורית להקמתה של מדינה יהודית – מטרת העל של הפרויקט הציוני.

כיום, במבט לאחור ממרחק של 70 שנה, נהוג לזכור את רגע ההכרזה ככזה שגרר פרצי שמחה וחגיגות ספונטניות. אך בזמן אמת, בחלקי היישוב העברי דאז שנותרו מחוץ לשטחי החלוקה, פשטה דאגה רבה לעתיד לבוא.

ריקודים ספונטניים ברחובות לאחר ההכרזה. צילום: ויקיפדיה
ריקודים ספונטניים ברחובות לאחר ההכרזה. צילום: ויקיפדיה

העיר הגלילית נהריה הייתה אמורה לפי תכנית החלוקה להיות בשטחה של המדינה הערבית. תיעוד של העיתונאי יהודה אריאל שנמצא ב"אתר המוזיאון לתולדות נהריה" מספר על פחד בקרב תושבי העיר: "החלטת האום מ-29 בנובמבר נתקבלה ברגשות מעורבים, אם לא הדיכאון, ממש שמחנו על עצם הקמת המדינה, ובאותה שעה חרדנו על עתידנו", כתב אריאל.

גרשון טץ שהיה אז נשיא המועצה המקומית סיפר כי בעקבות הודעת האו"ם נוצר בעיר "משבר חברתי קשה בנוסף למשבר הכלכלי". לצד זאת סיפר על נחישות המתיישבים בתקופת אי-הוודאות: "הרוב הכריע החליט להשאר כאן – ויהי מה!".

עדות אחרת המתועדת באתר המוזיאון מפי מרים חרובי – "הילדה הראשונה בנהריה", מספרת כי מנהל בית הספר 'ויצמן' בעיר לא הרשה לתלמידים לחגוג את המאורע ו"דרש שהלימודים יתנהלו כרגיל". עם זאת מספרת חרובי, הלתמידים התמרדו וחגגו בחורשה למרות האיסור.

כותרת מתוך עיתון "המשקיף", 1 דצמבר 1947
כותרת בעיתון "המשקיף" מה-1 בדצמבר 1947 המבשרת על קריאת שמות רחובות על שם האזורים שנותרו מחוץ לתכנית החלוקה.

למרות השמחה והרגשות המעורבים, לאחר כ"ט בנובמבר נכנסו תושביה של נהריה לתקופה לא פשוטה. עבודות הבנייה בעיר הופסקו, ומאות תושבים עזבו את העיר. במקביל,  גברה עוינות היישובים הערביים מסביב לנהריה ולמעשה בחודשיים שקדמו להכרזה על הקמת המדינה, הייתה נתונה העיר במצור. סחורות ודברי דואר הגיעו אליה פעמים בודדות בשבוע, אך ורק דרך הים.

ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין סיפר ל'ערוץ 20' על הגליל המערבי ועל נהריה באותה תקופה: "כל הגליל המערבי נשאר בחוץ, ולמעשה בשטח המדינה הערבית המיועדת, כמו עוד הרבה מקומות, יפו לדוגמה. אז קרה שבמלחמת העצמאות אנחנו סיפחנו 25% יותר ממה שהיה, כך שיש את הקו הירוק של הכ"ט בנובמבר ויש את השטחים שאנחנו סיפחנו", מסביר מילשטיין.

"כל גוש עציון גם היה בחוץ, גם קיבוץ ניצנים, וגם קיבוץ יד מרדכי, ועוד מקומות, עטרות נווה יעקב, כל ירושלים הייתה בחוץ בכ"ט בנובמבר – בכל זאת, כשהייתה ההכרזה רקדו בירושלים ושמחו", מדגיש ההיסטוריון.

"הם היו בדאגה ושאלו מה עושים מה המדיניות ואז ההנהגה אמרה 'לא מפנים שום יישוב', במונחים של ההתנחלויות וגוש אמונים והיום – נוער הגבעות, המדיניות הייתה שאחרי הכ"ט בנובמבר לא מפנים שום יישוב", מסכם מילשטיין את גישת היישוב לבעיה.

כותרת מה-1.12.1947 מעיתון דבר
כותרת מה-1.12.1947 בעיתון "דבר" – מתארת את תגובות התושבים ברחבי הארץ

 

 



עדי דניאל

עדי דניאל

עורכת חדשות באתר ערוץ 20