בן הלפגוט, ניצול שואה בריטי, זכה בסוף השבוע להפתעה לא צפויה מארמון בקינגהאם, עם הודעה על זכייתו בתואר האבירות הנכסף "סר" (Sir). תארי אבירות מוענקים מדי שנה למצטיינים בנתיני הממלכה המאוחדת (אנגליה, סקוטלנד, ויילס, צפון אירלנד), ואף לנתיני הקולוניות הבריטיות שהפכו למדינות בעצמן (קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד), ביום הולדתה של הוד מלכותה, המלכה אליזבת השנייה, שחגגה 92 שנים.

 

סר הלפגוט. צילום מסך מתוך Jewish News

 

הלפגוט הגיב לזכייה בתדהמה גמורה ואמר "אני נרגש להיות אביר במסיבת יום ההולדת של המלכה. לא ציפיתי לזה ולא יכולתי להאמין. אני נחנק. ברור שאני מרוצה מאוד. כל חיי עבדתי כדי לחנך את השואה ואמשיך לעשות זאת".
 
לצד הלפגוט זכו בכבוד המלכותי גם שלושה יהודים נוספים: ההיסטוריון סיימון שאמה, הפילנתרופ לויד דורפמן וחברת הפרלמנט לואיז אלמן. הלפגוט מקבל את תואר האבירות עבור תרומתו בקידום זיכרון השואה בממלכה הבריטית ופועלו למען ציון יום זיכרון לאומי לשואה באנגליה.
מילד יהודי נרדף בשואה לאביר הממלכה הבריטית. צילום מסך מתוך יוטיוב

 

הלפגוט גדל בעיירה פיוטרקוב ליד לודז'. עם הפלישה הנאצית לעיירה בספטמבר 1939 הוקם במקום הגטו הראשון בפולין, אשר אכלס 25,000 יהודים בתנאים קשים. רובם נשלחו מאוחר יותר לתאי הגזים בטרבלינקה או נורו ביער סמוך. הלפגוט, בן 12, עבד במפעל זכוכית ולכן לא נרדף. אמו שרה ואחותו הקטנה לוסיה הוחזקו בבית כנסת, שם קובצו מעל 500 יהודים בהמתנה למותם.
 
אביו, משה, בעל רישיון עבודה, השיג אישור מהשלטונות להוצאת אשתו, אולם היא סרבה להציל עצמה ולהותיר את בתה לבדה, והשניים מצאו את מותן במקום. חודשים לאחר מכן, הוא הועבר עם אביו לבוכנוואלד שבגרמניה. משם נשלח למחנה שליבן הסמוך, לעבודות במפעל נשק. 
 
באפריל 1945, כחודש לפני סיום המלחמה, נשלח הלפגוט למחנה טרזינשטט בצ'כוסלובקיה. שם גילה שאביו לא שרד ניסיון בריחה ממצעד מוות, שבועות ספורים קודם לכן, ונורה למוות.
 
לאחר המלחמה, החל הלפגוט הצעיר לשקם את חייו והפך לאלוף בריטניה בהרמת משקולת. בשנת 1950 השתתף לראשונה במשחקי המכבייה, ומאז הספיק לזכות פעמים נוספות באליפות בריטניה ואף ייצג אותה באולימפיאדת מלבורן (1956), שם הגיע למקום ה-13. 
 
הלפגוט הוא אוהד מושבע של ישראל ומרבה לדבר בשבחה. באחד מביקוריו הרבים בעבר בארץ סיפר: "כשאני מביט על מה שישראל השיגה אחרי שנים קשות כל כך זה נס בעיניי. מאז אני תמיד מגן על ישראל. לאף מדינה אין את הבעיות של ישראל, איש לא מבין מה זה להיות יהודי בזמן השואה. היינו עם שניתן לדרוך עליו. רק עם הקמת המדינה זכינו להערכה".
 
מזל טוב אביר ישראל!



לינור בר-אל

לינור בר-אל