הוא שמאל? הוא ימין? לא מפסיקים לתהות על קנקנו של בני גנץ. ואכן, צודק מי שאומר שנכון להיום אין דבר כזה יותר.

עשור של שלטון הליכוד בראשות נתניהו גרם לכך שהחלוקה המסורתית בעניין המדיני – בטחוני בין שמאל לימין איננה קיימת עוד – וזאת מכיוון שנתניהו הוכיח שהפלסטינים כבר לא רלוונטיים ועדיף המצב הנוכחי של ניהול הסכסוך מאשר כל ניסיון להגיע ל"שלום" או הסכם שיוביל לפיגועים וישראלים הרוגים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: תומר נויברג – פלאש 90

 

דווקא נתניהו שב-2009 נאם את נאום בר אילן, הוכיח במשך עשור שלם כי כשהימין בראשותו נמצא בשלטון אין שיח על נסיגות, אין שיח על הסכם, כן, גם אין שיח על שלום ובעיקר אין תקווה לערבים שמולם עומד עוד ישראלי פראייר שימכור את כולנו בשביל עוד צילום לא משכנע במדשאות הבית הלבן.

ובעיקר כשאין את כל אלו, גם אין ישראלים הרוגים. יש דבר יותר חשוב מזה?

אז אכן, אחרי עשור של נתניהו זה באמת לא רלוונטי לבחון אנשים לפי שמאל – ימין קלאסי של בעד או נגד חלוקת הארץ.

החלוקה בין שמאל לימין עוסקת בנושאים אחרים לחלוטין

כל עוד הימין בשלטון וסוגיות כמו נסיגה, חלוקת הארץ וההתרפסות מול הערבים אינה עוד על הפרק, החלוקה לשמאל וימין עוסקת בנושאים אחרים לחלוטין:

ימין היום זה כלכלה חופשית מול סוציאליזם בכייני ופוגעני.
ימין היום זה העם ריבון מול אליטה משפטית לא נבחרת.
ימין זה דמוקרטיה אמיתית שבה מי שבוחר – שולט ולא מי שממונה.
ימין היום זה שלטון החוק. החוק! לא פרשנות מעוותת שלו.
ימין היום זה כניסה ואף השתלטות על מקומות שאף פעם לא היינו בהם. בתרבות, באקדמיה, במשפט ותקשורת.
ימין היום זו גאווה בזהות היהודית והדמוקרטית של המדינה. לא זו במקום זו ולא זו על חשבון זו.
ימין זה 'חוק הלאום'. כן, בלי סעיף השוויון שיהפוך אותו לאסקופה נדרסת של פרשנויות מעוותות שיחזקו את שלטון המשפטיזציה בישראל. ימין זה מלחמה בחרם על ישראל ללא התנצלות.
ימין זה הכלה וקירוב של המיעוטים שרוצים לחיות כאן בשלום כשווים איתנו במדינה היהודית והדמוקרטית ומלחמת חורמה במי שמעוניין בקרב אותם מיעוטים להילחם בנו.

זה ההבדל בין ימין ושמאל היום.

בני גנץ משיק את קמפיין 'חוסן לישראל'. צילום: יונתן זינדל – פלאש 90

 

וגם כאן, גנץ הוא שמאל מובהק. שמאל שישנה את 'חוק הלאום' ויעצים את כוחם של המשפטנים והשופטים ובג"ץ על חשבון הבחירה שלכם.

שמאל שמקדש זהות גלובלית מזויפת על חשבון זו היהודית, שמאל של סוציאליזם שחונק ככל שהוא מנסה "לעזור", שמאל של חופש ביטוי רק לעצמו ולמי שנגד המדינה, שמאל שמדיר כל מי שלא דומה לו בדיוק, שמאל שזועק על חשיבות דמוקרטיה ורומס אותה ברגל גסה, יום יום.

פתאום לפלסטינים יש תקווה

הסכנה היא שכעת, עם הגעתו של המשיח החדש שאומנם יש לו שם פרטי זהה אבל הוא ההיפך המוחלט מהבנימין של העשור האחרון, פתאום לפלסטינים יש תקווה, תקווה שהגיע פראייר חדש לשכונה והם חוזרים למשחק ובגדול.

פרטנר לשלום? אבו מאזן בכינוס המועצה המרכזית הפלסטינית ברמאללה. צילום: פלאש 90

 

ולכן, החלוקה לימין ושמאל קלאסי הופכת להיות רלוונטית שוב וביתר שאת.

האם מישהו מאזרחי ישראל מעוניין שההתנתקות של 2005 תשוכפל? ועוד ביו"ש? האם מישהו מאזרחי ישראל באמת רוצה להתחיל מחדש לשחק במשחקי השלום ולחזור לאוסלו או לקמפ דיוויד? האם באמת צריך להזכיר יותר מאלף ישראלים נרצחים בגלל התקווה של הפלסטינים ל"שלום"? אני חושב שלא.

גנץ מחזיר את החלוקה הקלאסית בין שמאל לימין, מפיח תקווה בפלסטינים שהנה הגיע פראייר ישראלי חדש לעיר וחס וחלילה יגרום לרצח מחודש של ישראלים בשביל שקר "השלום".

לא תודה.




אלעד זמיר

אלעד זמיר