יש פחדים ויש פחדים. יש פחדים מאסונות או פחד גבהים, פחדים מהגורל או פחד ליפול. ויש פחדים מסוג אחר. כאלה שמונעים מאיתנו לעשות את הצעד הבא, לפרוץ, לצאת מהאזור המוכר והנוח, להעיז לקפוץ למים, כי אולי ניכשל. ופחד זה דבר משתק. אנחנו מעדיפים להישאר במקום, העיקר לא לנסות ולהסתכן. לא לקפוץ מעל הפופיק.

"ההבדל ביני לבין נערים אחרים יוצאי אתיופיה הוא לא שאני אחר, מוכשר ומיוחד – אלא זה שאני הלכתי לקורס והם אפילו לא מנסים", הסביר זאת סגן י' בראיון שהעניק ל'ידיעות אחרונות' בגליון סוף השבוע.

'מי אנחנו? למה שנחשוב שדווקא אנחנו נצליח במקומות שאחרים נכשלו? מי אנחנו שנעוף על עצמנו ונתיימר לעשות את הבלתי אפשרי?', אנחנו שואלים את עצמנו, אבל מרוב חשש להיחשד כלוקים בשיגעון גדלות, אנחנו מגיעים לפעמים לשיגעון קטנות.

עוז וענווה ביחד. סגן י'. צילום: דובר צה"ל

 

כשעם ישראל עמד על שפת ים סוף והמצרים נשפו בעורפו, החלו ויכוחים וכולם התלבטו מי יקפוץ למים ראשון. "זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו – קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה". ככה, פשוט. בלי לדבר, בלי לחשוש מה יקרה ואיך כדאי. קפץ – ונכנס להיסטוריה.

גם סגן י' עשה השבוע היסטוריה. הוא עשה מה שלא עשה אף אחד מבני עדתו לפניו. "קרע את הים" וסלל את הדרך לבאים אחריו, שבעזרת ה' כבר לא יהיו מיוחדים.

במקום ממנו הגיעו הוריו, בעלת כנף אחרת הייתה הגיבורה. "עָפָה חֲסִידָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּנָפַיִם מְנִיפָה מֵעַל הַנִּילוּס אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה, מֵעֵבֶר לְהָרִים, שָׁם בֵּית יִשְׂרָאֵל, יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים", נהגו יהודי אתיופיה לשיר על החסידה שסימלה את הגעגועים לירושלים ולשאר עם ישראל. כמוהו וכמו נחשון עשו הוריו כשהגיעו ארצה בחירוף נפש ופרצו את הדרך כדי להביא את הדורות הבאים למקום טוב יותר, הבייתה. "גדלנו על הסיפורים האלה. איך הלכו בלילות, התחבאו בימים והתמודדו עם שודדים שלקחו להם את האוכל ושפכו להם את המים", סיפר בראיון ל'ידיעות אחרונות'.

אבל אל תטעו. לא בשביל סיכת הכנפיים ומתוך גאווה אישית עשה זאת. את תקרת הזכוכית הזו הוא לא שבר בשביל עצמו, אלא למען משהו גדול ממנו. לא עזות מצח הובילה אותו, אלא עוז, שמגיע עם הרבה ענווה. "להיות צוות אוויר מבחינתי זה הזכות לקחת חלק בכוח מאוד מאוד משמעותי של צבא ההגנה לישראל ושל מדינת ישראל בכלל", אמר בשבוע שעבר, עם ההגעה לסוף הקורס.

ונראה שזה מה שעמד מאחורי הכוח. "אתה מבין פתאום שזה אפשרי, שיש לך מקום, שיש בהחלט עם מי להתקדם ואיך להתקדם", הסביר אז. ומרגע שהבין – הוא לא היסס, אלא העיז, והצליח לעבור את הקורס בצה"ל שרק יחידי סגולה עוברים, 10% בלבד מהמחזור שלו, ליתר דיוק.

וכך הפך הסיפור של י' לדוגמא. לדבריו, הוא מאמין שזה מסר שהוא צריך להעביר, "שזו זכות גדולה בשבילי להיות בן העדה הראשון שסיים את הקורס, ושזו חובה שלי להראות את הדרך גם לאחרים".

זה נכון, בשביל ללכת על דברים גדולים צריך ביטחון עצמי, והרבה. צריך אומץ. אנחנו לא עושים דברים שאנחנו חושבים שלא נצליח בהם. אבל לא מדובר פה בכנפי טווס, אלא בכנפי נשרים אבירים. כאלה שמקדמים אותנו ואת העולם למקום טוב יותר.

עוז וענווה יחדיו.

אביה ריש

אביה ריש

עורכת תוכן, אתר ערוץ 20