בתוך כל הכאוס במשא ומתן הקואליציוני, מינוי אחד כבר אושר אתמול. יולי אדלשטיין ימשיך קדנציה נוספת, שלישית, כיושב ראש הכנסת. אדלשטיין מוערך מאוד במשכן על רוב חברי הכנסת ומילא את תפקידו בממלכתיות וברצינות הראויה. הוא לא חשש להתעמת גם עם חבריו למפלגה בדברים שנראו לו עקרוניים וחשובים לשמירת כבודה של הכנסת.

בשנת 2021 ייפרד רובי ריבלין מתפקידו הרם, מה שאומר שהמאבק על תפקיד נשיא המדינה הולך ומתחמם. משמאל מחממים מנועים יצחק בוז'י הרצוג שיבקש להיכנס לתפקיד שמילא אביו המנוח, וגם עמיר פרץ, כפי שחשפנו לראשונה בחדשות 20, כבר פועל בעניין בשיחות עם חברי כנסת. פרץ מקווה לרתום את תמיכת ש"ס ואולי מפלגות אחרות מהימין.

מירוץ היורשים החל. נשיא המדינה ראובן ריבלין, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

מימינם ניצב יולי אדלשטיין שגם הוא לוטש עיניים לתפקיד האזרח מספר אחת. בשנתיים שנותרו הוא יפעל להבטיח לעצמו את תמיכת רוב חברי הכנסת ולקבל כמובן את ברכת ראש הממשלה לתפקיד.

מבין שלושת המועמדים, אדלשטיין הוא בעל הסיכויים הגבוהים ביותר גם בגלל שהוא משתייך למחנה הרוב, וגם בגלל התפקיד חשוב שהוא ממלא בשנים האחרונות בהצלחה. אם הכנסת ה-21, שתושבע מחר, תשרוד שנתיים, יידרשו 120 חבריה להכריע בהצבעה חשאית מי יהיה נשיא המדינה הבא. עונת החיזורים תחל בקרוב מאוד.

כחלון למשרד החוץ? אל תיראו מופתעים

לפני למעלה משנה דיווחתי בחדשות 20 שכחלון פוזל לתפקיד שר החוץ. הסיבות ברורות: בניגוד לאוצר זהו תפקיד שקשה להיכשל בו, הוא זוהר ונוצץ ותודו שהרבה יותר נעים להסתובב במסיבות קוקטייל באירופה או בוושינגטון מאשר להיאבק בפקידי האוצר כשמחוץ למשרד שלך קולות המפגינים הדורשים כסף.

כחלון סנדל את עצמו בקמפיין הבחירות, ובעצת יועציו התחייב שימלא רק את תפקיד שר האוצר בממשלה הבאה. יש לי תחושה שהוא ישמח להתנער מההתחייבות הזאת, לקבל על עצמו את תיק החוץ הנוח והיוקרתי, ולתת לישראל כץ להתמודד עם הגירעון ועם הלחצים שכרוכים בתפקיד הממונה על הקופה הציבורית.

אם הוא יחבור לליכוד, כפי שהוא חפץ, לכחלון יהיה קל יותר להסביר מדוע האוצר לא בידיו, ממש כפי שיוכל להסביר מדוע הוא התחייב לפני הבחירות שבשום פנים ואופן הוא לא יחבור לליכוד אחרי הבחירות ויפרק את המפלגה שהקים.

שר האוצר משה כחלון. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

 

ליברמן, כמו ליברמן, לא עושה חיים קלים לנתניהו. הוא שלח אותו קודם כל לסגור עניינים עם המפלגות החרדיות ואז לחזור אליו. החשש של יו"ר 'ישראל ביתנו' מוצדק ומובן. הוא חושש שהממשלה הזאת תהיה חרדית מדי. בקדנציה הקודמת הוא החליק את חוק המרכולים ועוד כמה סוגיות בענייני דת ומדינה שלא התיישרו עם המצע החילוני-ליברלי שלו. גם בקדנציה הנוכחית הוא יידרש לוויתורים, והוא גם מבין את זה.

השאלה איך יעשה זאת מבלי לפגוע בציבור בוחריו ובעקרונותיו. תסמכו על יריב לוין ונתן אשל שיידעו למצוא פתרונות גם לסוגיות האלה. בכל מקרה, בגלל רצף החגים והשרירים שעושות השותפות הטבעיות, אל תתפלאו אם מלאכת הרכבת הקואליציה תיגרר גם אחרי ה-14 במאי ותסתיים ממש עם הבאזר. כמו תמיד.

כחול לבן – תחילת הסוף?

יאיר לפיד הבטיח למרר את חיי הקואליציה. מאז ההתבטאות המיותרת הזאת, המרור נשאר בעיקר בשולחן הסדר. לפיד נאלם, אפילו שכמה עיתונאים מהשמאל חיפשו בכוח פרצות בפרשת באומל ושחרור האסירים הסוריים.

בני גנץ, שייכנס בקרוב לתפקיד יו"ר האופוזיציה, בכלל בחופשה בנאפולי. קצת מוזר שמי שמתיימר להיות כאן יום אחד ראש ממשלה מוותר על סבב המופלטות והצהלולים.

ראשי 'כחול לבן'. ילום: הדס פרוש, פלאש 90

 

מחר תקיים 'יש עתיד' ישיבת סיעה. קראתם נכון. 'יש עתיד' של לפיד, ולא 'כחול לבן'. אל תתפלאו אם בחודשים הקרובים המיזם הלא טבעי הזה יתפרק לחתיכות. הוא גם ככה נוצר רק למטרה אחת, שנכשלה – להדיח את נתניהו.

המתיחות בצמרת 'כחול לבן' מורגשת, ותתעצם ככל שהשהות בספסלי האופוזיציה תתארך. אם לא תהיה התפתחות לרעה בתיקי נתניהו עד הקיץ, הרומן של לפיד והגנרלים יגיעו לקיצו.




אלירן טל
כתב בדסק המדיני של ערוץ 20