הזמרת והיוצרת אחינועם ניני הגיעה לביקור מפתיע בשומרון ביום שלישי האחרון. זאת לאחר שכתבה מאמר בעיתון 'הארץ' בו ציינה כי הייתה רוצה להגיע לסייר בשומרון ובתגובה ראש מועצת שומרון הזמין אותה לביקור. לאחר שנפגשו בתל אביב הגיעה שעות ספורות לפני הפיגוע ניני לסייר בשומרון יחד עם ראש מועצת שומרון יוסי דגן, ביקרה במפעלים באיזור תעשייה ברקן שם שם נחשפה לדו קיום במקום בין ערבים ליהודים, השקיפה על תל אביב מהמרפסת של המדינה ונפגשה עם תושבים מכל השומרון לשיח תושבים. אלא ששעות ספורות לאחר מכן אירע הפיגוע הקשה סמוך לחוות גלעד, שבעקבותיו ובעקבות הביקור היא העלתה הבוקר יחד עם ראש מועצת שומרון יוסי דגן פוסט בנושא.
דגן ציין: "השומרון פתוח לכולם. חרטנו על דגלנו את הבאת כל עם ישראל כל מוביל דעה בארץ ובעולם לראות ולהכיר. שמחנו כשאחינועם ביקשה לבוא והרמנו את הכפפה ולכן למרות המחלוקות במקום של הסטריאוטיפ מצאנו אדם חם עם לב רחב שמדינת ישראל חשובה לו אולם אנחנו ללא ספק חלוקים על הדרך".
דגן כתב בדף הפייסבוק שלו: "אפשר להתווכח, אבל תמיד – אנחנו אחים! שמחתי להראות לאחינועם את השומרון הפורח ולשמוע את דעותיה, גם אם לא הסכמתי עם חלקן. הכרנו אישה רגישה עם לב פתוח אשר העתיד המשותף שלנו כאן בארץ ישראל חשוב לה ולכן הגיעה לסייר איתנו בשומרון, לפגוש ולראות בעיניים. בסוף הביקור סיכמנו לקיים סיור נוסף, ובמסגרתו עוד מפגש עם תושבות ותושבים לשיח ודיבור".
"מיד כששמעה על הפיגוע, אחינועם דאגה מאד לשלום התושבים שלנו, במיוחד לאחר שבאותו היום פגשה את איתי זר, תושב חוות גלעד. דאגתה היתה כנה ונגעה בנו מאד ביום קשה זה. אני יודע שאחינועם ואני לא מסכימים, אבל יש חשיבות עצומה בלהפגש, לדבר ולהכיר פנים מול פנים, לשתף ולהשמיע – אולי לא נצליח לשכנע אבל מה שהכי חשוב זו ההיכרות והקשר הבלתי אמצעי. כי בעיני, האויב הגדול – של ההתיישבות בפרט אבל גם של החברה הישראלית בכלל – הוא הבורות ההדדית, כשכל צד לא מכיר את הצד השני – בסוף כולנו יהודים וכולנו אחים".
אחינועם ניני כתבה בדף הפייסבוק שלה: "ביום ג' יצאנו גיל ואני לשומרון. היוזמה היתה של יוסי דגן, ראש מועצת השומרון, וזאת לאחר שביקר בביתי. הרעיון בשני המפגשים היה להכיר, ללמוד, לשמוע ולהשמיע, ללא תיווך. אצלי בבית היה נעים ורגוע, יוסי אדם מקסים ושנון, הוא בעיקר הקשיב וגם קצת סיפר. התחלנו תהליך. היה ברור שבביקור בשומרון, יהיו יותר אפשרויות לדו שיח. וכך היה. סוף סוף יכולנו להיכנס לעובי הקורה, לשמוע את הסיפור האישי של כל משתתף ומשתתפת, ללמוד על אורח חיים והלך רוח, לדבר על תפיסות עולם, שעל חלקם הגדול יש אי הסכמה יסודית, ובעיקר, לדבר על חזון לעתיד המדינה הזאת, שכולנו כה אוהבים".
"אני מודה, לא היה פשוט. פגשנו אנשים מקסימים ואדיבים, רחבי ושובי לב, שבינינו לבינם תהום גדולה. יצאנו בהרגשה שיידרשו עוד שיחות רבות כדי לגרד את קצה הקרחון של אי ההבנה וההסכמה בינינו ולנסות להמיסה, אך ההיכרות היתה חשובה לנו, השיחה חסרת האמצעים ,הפתוחה והכנה, אם כי לעיתים קשה וכואבת, היתה עמוקה, אנושית, מכבדת ומכובדת".
"אם נאמץ כולנו, יהודים וערבים כאחד, את הפסוק המשותף לכל הדתות: "ואהבת לרעך כמוך", אם באמת ובתמים נעשה מאמץ להכניס עצמינו זה לנעלי זה וננסה להבין מניעים, צרכים, חלומות ושאיפות, אם נכבד ונעדיף הידברות על אלימות, אם נתקשר, נוותר ונתפשר, נוכל לשבור את מעגל הדמים הנורא ולהתחיל לחיות יחדיו ללא פחד. לחיות ולא למות".