No Tag To Print

צילום: הדס פרוש, יונתן זינדל, נתי שוחט, אוליביה פיטוסי, פלאש 90

יבקשו סליחה? מצעד האחראים לגל השני

משפטיזציה ופוליטיקה קטנה, שרלטנות וחוסר אחריות: כך יצא משבר הקורונה משליטה

מגיפת הקורונה היא צרה שמשותפת לכלל המדינות. אך בניגוד לגל הראשון, מדינת ישראל מוצאת עצמה עם נתוני הדבקה מהקשים בעולם. איך הגענו לכך? הכתובת בחודשים האחרונים הייתה על הקיר. הנה כמה מהאשמים המרכזיים:

יפעת שאשא ביטון: פופוליזם פוליטי במחיר חיי אדם

ח"כ שאשא ביטון. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

עם הקמתה של הכנסת הנוכחית, מונתה ח"כ יפעת שאשא ביטון ליו"ר ועדת הקורונה. ראש הממשלה נתניהו, שעמד מאחורי המינוי, לא דמיין שביטון, תהיה זו שתשים פעם אחר פעם מקלות בגלגלים לצעדי הממשלה.
בתחילת חודש יולי היא הגדילה לעשות, ובניגוד להחלטת הממשלה, דאגה לאשר את פתיחת מכוני הכושר. שבוע לאחר מכן, כשבממשלה קראו להוסיף הגבלות, ובהם סגירת חופי הים בסופי שבוע, שאשא ביטון וחבריה בוועדה לא מיהרו לאשר את ההגבלות, ודרשו שחופי הים דווקא יישארו פתוחים.

תוך שהיא נהנית מהפיכתה לכוכבת פוליטית חדשה, שאשא ביטון הפכה את ועדת הקורונה, מוועדה שתפקידה לסייע לממשלה בקבלת ההחלטות, לגוף שמפריע יותר מכל לממשלה.

לפני כשבועיים וחצי היא ציינה באחת מישיבות הועדה כי "אנחנו לא באמת רואים שינויים דרמטיים במספר החולים הקשים והמונשמים", ו"סגר הוא לא הפתרון". במהלך אותו שבוע נרשמה עלייה של 70 חולים קשים, ומאז עד היום התווספו עוד מעל 150 חולים קשים, אך זה כנראה לא דרמטי עבור יו"ר הוועדה. מה כן חשוב עבורה? לציין ש"נתניהו מטיל בוץ ורפש".

אביחי מנדלבליט: היועץ המשפטי למפגינים

היועמ"ש אביחי מנדלבליט. צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90

אי אפשר לבחון את חוסר האמון הציבורי, מבלי לדבר על הפגנות בלפור ועל המגן הכל כך מסור שלהם, אביחי מנדלבליט. גם אם נניח בצד את 'פיגוע ההדבקה' שמתרחש כבר חודשים, בכל פעם שאלפי בני אדם מתאספים, כשחלקם אף לא מקפידים על עטיית מסכות, נדמה שהנזק הגדול יותר, התרחש במישור האמון הציבורי.

כשמידי שבוע מתפרסמות תמונות של אלפי אנשים מתאספים ללא כל הפרעה, התקשה הציבור הישראלי לקבל את האפליה בהחלטות, ואת ההגבלות שמוטלות עליו. איך אפשר לשכנע אדם דתי להימנע מתפילה בבית הכנסת שבו ישנם מעל 10 אנשים, כאשר באותו זמן 10,000 בני אדם מתאספים יחד?

את העובדה הזו הבינו מקבלי ההחלטות כבר מזמן, אלא שכנגדם התייצב היועמ"ש מנדלבליט כחומה בצורה, תוך שהוא נהנה מרוח גבית ממפלגת כחול לבן. בישיבת ממשלה שנערכה לפני כשבוע וחצי, בה דנו השרים במתווה הסגר, קבע מנדלבליט כי "אי אפשר למנוע הפגנות", גם בזמן של סגר מלא על המדינה כולה. מי שכמובן נחלץ לעזרתו של מנדלבליט, היה שר המשפטים ניסנקורן שטען כי "זו בושה שבמקום להתעסק בציבור אנחנו עוסקים בהפגנות".

הקביעה של פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו, כי בדומה לתפילות "צריך להגביל גם את ההפגנות", לא השפיעה על היועץ המשפטי. הדבר הוביל את השרים לקרוא לעברו: "קח אחריות על המחלה, אמון הציבור נפגע בגלל ההפגנות".

מנדלבליט היועמ"ש, שכבר מזמן הפך להיות מקבל ההחלטות הראשי במדינה, נשאר בדעתו, ואף מנע את כניסתו של ד"ר אביעד בקשי, משפטן שסבר כי ניתן להגביל את ההפגנות, לישיבת הממשלה. לשמוע חוות דעת שונה, זוהי הצעה "פרובוקטבית" כך טען מנדלבליט, גם כשהדבר נוגע לחיי אדם.

בג"ץ: שב"כ בידיים כבולות

בתחילת החודש פירסם משרד הבריאות כי קרוב למחצית החולים בגל השני, אותרו בעזרת הכלים הטכנולוגים של שב"כ. איכוני הפלאפונים, הם 'כלי נשק' מהחשובים ביותר במלחמה בנגיף. 

הדבר לא הפריע לשופטי בג"ץ, בראשות הנשיאה חיות, לקבוע כי עד שלא תוסדר חקיקה בנושא, על הממשלה להפסיק להשתמש באיכוני השב"כ. האיכונים הם "אמצעי פוגעני ואין להקל בו ראש" כך ציינה הנשיאה חיות בפסקת הדין. בעמדת המדינה בעתירה נכתב במפורש כי "ללא איכוני השב"כ לא ניתן יהיה לזהות במהירות נשאים פוטנציאליים, ולהכניסם לבידוד באופן שיאפשר להשתלט על התפרצות הקורונה", וגם השר שטייניץ שעמד בראש הועדה שבחנה את נושא האיכונים טען כי: "אסור לוותר על הכלי שהוכיח עצמו כיעיל ביותר בקטיעת שרשראות ההדבקה". בבג"ץ כנראה חשבו בכל זאת שאפשר לוותר.

גם בנושא זה מנע בג"ץ מהממשלה לממש את החלטותיה, ובמשך מספר שבועות השימוש פסק, עד שאכן הוסדרה החקיקה.

יורם לס: מגיפת ההכחשה

עם כניסתו לתפקיד, הצהיר פרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו כי לקח על עצמו ליצור מצד הממשלה, 'חוזה חדש' של "שקיפות, מקצועיות, ענייניות ושיתוף". ואכן משרד הבריאות מפרסם בכל יום את כל הנתונים המלאים אודות הנדבקים ומצבם. ובכל זאת, תוך פיזור חצאי אמיתות, ובחוסר אחריות חסרת גבולות, יש מי שמרשים לעצמם להונות את הציבור, ולטעון כי הנגיף איננו מסוכן והלחץ מיותר.

הכוכב הגדול של מכחישי קורונה אלו, הוא כמובן יורם לס, האיש שכנראה מעולם לא פיספס הזדמנות לקבל זמן מסך. מאז פרוץ המגיפה ממשיכה להישמע הטענה, שהנגיף איננו חמור יותר מנגיף שפעת עונתי, וזאת חרף העלייה במספר החולים והנפטרים.

בעידן שבו אדם יכול, בחיפוש קצר בגוגל, למצוא סימוכין כמעט לכל טענה שיבקש לטעון, עלינו לחזור על מה שכבר כנראה איננו מובן מאליו. שיטוט חובבני באינטרנט, איננו שווה ערך, לחוות הדעת של רובו המכריע של עולם המדע, המבוסס על שנים של מחקר. האם יעלה על דעתו של אדם שפוי, שלא לחבר חולה קשה למכונת הנשמה, רק כי הוא קרא פוסט בנושא? בכל הנוגע לנגיף, יש מי שבוחר לנהוג באופן דומה. פקפוק בקיומו וסכנתו של הנגיף, בסופו של יום מביא את האזרח לסכן את עצמו ואת האנשים סביבו.

בנימין נתניהו: מנהיג נבחן בשעות קשות

נתניהו. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

עוד בתחילתו של חודש פברואר, כשהמונח 'נגיף הקורונה' לא היה שגור על לשוננו, נתניהו כנראה כבר הבין גודל הסכנה. "המטרה שלנו היא קודם כל לדחות את הגעת נגיף הקורונה לארץ" כך אמר בישיבה היערכות שכינס. מדינת ישראל בראשותו של נתניהו, אכן הייתה מהמדינות הראשונות שנערכו להגעת הנגיף, והגבילו את הטיסות וכניסת התיירים.

אך על אף שבמשך כל התקופה מוביל נתניהו קו שמרני, ומבקש להביא עוד מגבלות שימנעו את ההדבקה, נדמה שלחצים פוליטיים מנעו ממנו להוביל את המדיניות לפי ראות עיניו. פתיחה מהירה מדיי של עולם המסחר, הימנעות מהטלת סגר על הערים האדומות, וחוסר ההגבלה של הפגנות, הן דוגמאות לצעדים שנראה שנתניהו 'נקלע' אליהן בשל לחץ פוליטי. בשעות משבר, על המנהיג לוודא שלא יתקבלו החלטות מתוך פוליטיקה קטנה ושיקולים צרים. נתניהו, כך נראה, נכשל במשימה זו במידת מה.

יואב גלנט: שר החינוך מתעקש

שר החינוך גלנט. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בעקשנות של איש צבא ותיק, עמד שר החינוך גלנט על רגליו האחוריות בכדי שמערכת החינוך תפעל. גם כאשר במשרד הבריאות סוברים שיש סכנה בדבר, גלנט שמר על עמדתו. זכור לכולנו מקרה ההדבקה ההמוני בגימנסיה ירושלים. מעל 200 תלמידים ואנשי צוות, נדבקו במה שהיה אירוע ההדבקה הגדול ביותר עד אותה שעה.

כך גם קרה בפתיחת שנת הלימודים. למרות שברור היה לכולם שפתיחת הלימודים תביא להדבקה, ועל אף העלייה בשיעור החולים, גלנט אמר כי הוא "יגן בגופו על פתיחת הלימודים". גלנט גם ניסה בסוף החודש שעבר, לאפשר את המשך הלימודים בערים האדומות, בניגוד להמלצות קבינט הקורונה ופרופ' רוני גמזו.

עברנו את פרעה

בסופו של דבר, ברור שאי אפשר להפנות אצבע מאשימה אל נבחרי הציבור מבלי שאנו האזרחים, נידרש לחשבון נפש. הזלזול בהנחיות חצה מגזרים, ויותר מכל, הוא זה שהביא אותנו למצב בו אנו נמצאים.

בפתחה של השנה החדשה מדינת ישראל נמצאת עמוק בתוך משבר שכמוהו לא נראה כבר שנים. מערכת הבריאות בסכנת קריסה, עסקים מתקשים לתפקד, ואמון הציבור בנבחריו נמצא בשפל חסר תקדים. אך לצד כל זאת, התקווה ממש לא אבדה. אם אנו, אזרחי ישראל, נראה את פנינו היפות, כפי שידענו לעשות בזמנים קשים בעבר, גם את המשבר הזה נעבור.

It is not Android