לאחר שבוע עמוס מאין כמוהו במישור המדיני, אין ולו תזוזה קלה במפת הגושים על פי הסקרים.

כלל המפלגות שומרות על יציבות מלבד תזוזה קלה בתוך גוש הימין מ׳ימינה׳ אל הליכוד, ועושה רושם עד כה שכמו בשתי מערכות הבחירות האחרונות, המפלגה שלא מצליחה לספק את הסחורה ולהוציא את קהל בוחריה לקלפיות, תהיה ׳ימינה׳.

ביקורת על כך נשמעת בקרב חלקים שונים בציונות הדתית על כך שהמפלגה המאחדת בתוכה חיבור תלת מפלגתי, כבר לא מזוהה עם הציונות הדתית ולרבות על ערכיה המרכזיים. הבית היהודי הכלולה בתוכה, מביאה לאיחוד הזה נציג אחד בלבד במקום ריאלי -הרב רפי פרץ. עושה הרושם שהדבר נותן וייתן את אותותיו.

דמות מרכזית נוספת מהימין הציוני דתי, הוא איתמר בן גביר. אם בבחירות האחרונות הסקרים היו מחמיאים עבורו והעניקו למפלגתו ׳עוצמה יהודית׳ את המקום בכנסת, כעת גם על פיהם הוא רחוק מרחק רב, וככל הנראה יגרום להפסד קולות משמעותי לגוש הימין, בפעם נוספת.

מפלגת הליכוד שסגרה שבוע בו העומד בראשה ובראש מדינת ישראל כיכבו במהדורות המרכזיות מבוקר עד ערב, לא מצליחה לנפץ את תקרת הזכוכית ורחוקה מרחק רב מהישג ה-61 המיוחל.
אם לשפוט לפי הקמפיין בו החלו בליכוד, עושה רושם שלנוכח הלקחים שהופקו בשתי מערכות הבחירות האחרונות, ולמרות הרצון והאמירות שיצאו משורות המפלגה על כך שיבחרו ויעשו קמפיין חיובי, עדיין המסרים שיוצאים משם והשלטים הנתלים ברחובות ישראל הם ״בלי המשותפת אין לגנץ ממשלה״.
עוד בולטים בהעדרם בקמפיין הליכוד הם חברי רשימתה, ששוב נעדרים כולם מן הקמפיין בניגוד לאמירות השונות שיצאו משורות המפלגה על כך שהפעם יינתן להם הקרדיט.

לאחר הכרת השחקנים המרכזיים בזירה הפוליטית, נראה כי אזרחי ישראל מאסו במערכות בחירות, ולאור אמירות שונות ובעיקר סגורות כעת ממקורות בכירים בקרב המפלגות, שבחירות רביעיות הן לא אופציה, השאלה הבלתי נמנעת היא, מי מהמפלגות תערוק למחנה הנגדי?

ישראל ביתנו לדוגמא, שאחד מבכיריה, נפתלי בן סימון, התראיין בשבוע שעבר אצל ריקלין&שות׳ ואמר כי חד משמעית הם תומכים בגנץ לראשות הממשלה, אמירה שגורם רשמי טרם לקח עליה אחריות במפלגה. אך אם נחבר אמירה נוספת של יו״ר המפלגה אביגדור ליברמן, כי הוא מתחייב שבחירות רביעיות לא יהיו, אולי ממשלת מיעוט של ישראל ביתנו ביחד עם גוש השמאל היא אופציה ריאלית לבחירות אלה.

עוד דמות שלא מעט מנסים לפתות בגוש השמאל, היא נפתלי בנט.
כזכור, בבחירות 2015 הייתה את ״ברית האחים״ בין בנט ללפיד, שהלכו יד ביד למשא ומתן קואליציוני, ועל פי דיווחים שונים יש בין השניים מגעים כבר תקופה ארוכה והבטחות אין ספור בכדי שבנט ורשימתו יערקו מגוש הימין, בנט מצידו כבר מיהר להכחיש זאת, אך אם להתחייבות הזו יש משמעות ? התשובה היא חד משמעית "לא", אם נבדוק את התנהגותו הפוליטית בשנה האחרונה

גם המפלגות החרדיות, לא מן הנמנע שבסיטואציה מסויימת תחבורנה למפלגת כחול לבן.
ש"ס בקמפיינים האחרונים מחבקים את בנימין נתניהו חיבוק דב. ככל הנראה החיבוק הזה הצדיק את עצמו ומפלגת ש"ס שומרת על כוחה לאורך כל השנה האחרונה, אך עדיין מפלגות החרדיות ישבו בעבר בממשלות שמאל מובהקות. גם את מפלגת יהדות התורה, יהיה קשה להגדיר אותה כמפלגת ימין.

עתה נותרה משימה עיקרית לכל גוש בכדי להביא להכרעה בבחירות הקרובות לפי ההערכות השונות.
גוש הימין מנסה בכל מאודו להביא לעלייה באחוזי ההצבעה בקרב מעוזיו. על פי הערכות וסקרי עומק, ציבור של כ-300,000 אנשי ימין לא יצא להצביע בבחירות של מועד ב׳.
נוסף על כך, על פי אותם סקרים, יש כ-3-4 מנדטים ש"נדדו" מהליכוד וימינה, אל ישראל ביתנו וכחול לבן.

בקרב גוש השמאל הסיפור מורכב יותר.
לגוש השמאל ללא ליברמן והמפלגות הערביות יש בנמצא כ-44 מנדטים. בתרחיש האופטימי ביותר הם בהתכנות ל-2-3 מנדטים נוספים וזה בתרחיש על גבול הקיצוני.
כך שגם אם גוש השמאל ייגדל לאזור ה-47 מנדטים, ובצירוף של 8 מנדטים של ליברמן במידה וישחזר את ההישג ממועד ב׳, עדיין בגוש השמאל זקוקים לאחד מהשניים – עריקה מגוש הימין המאוחד אל גוש השמאל, או הליכה לממשלה בה אחמד טיבי ואביגדור ליברמן יושבים סביב אותו שולחן.


רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.