ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות: הערב (ד') יחול ט"ו בשבט בו מציינים את היום הראשון ממנו מתחילה הספירה הקשורה למצוות התלויות בארץ. בין השאר, ערלה, ביכורים, תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני, מעשר עני ושביעית. בשל כך, בט"ו בשבט נוהגים בישראל לקיים נטיעת עצים בכל רחבי הארץ, לעסוק בענייני איכות הסביבה ואף לערוך "סדר ליל ט"ו בשבט", במסגרתו אוכלים משבעת המינים, המורכבים מגידולי ארץ ישראל.

פריחת השקד. צילום: אנה קפלן, פלאש 90
פריחת השקד. צילום: אנה קפלן, פלאש 90

 

חמש עובדות שלא ידעתם על ט"ו בשבט:

  • ט"ו בשבט מופיע לראשונה במשנה כ"ראש השנה לאילן"
  • ט"ו בשבט הוא מטבעו חג ישראלי שעוסק בחידוש ועבודת האדמה בישראל
  • בשנת 1908, הכריזה הסתדרות המורים בארץ ישראל על ט"ו בשבט כחג הנטיעות
  • טקס הנטיעות הראשון התקיים בשנת תרמ"ד (1884) במושבה יסוד המעלה
  • סדר ט"ו בשבט: סעודה שבה נאכלים מיני פירות מארץ ישראל ונקראים פסוקים המספרים משיבחה של ארץ ישראל

לראשונה מוזכר התאריך ט"ו בשבט במשנה, כאחד מארבעה תאריכים הקובעים מתי מתחילה הספירה של שנה חדשה לעניינים שונים: "אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם: בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. אֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ".

בתחילה היה ט"ו בשבט תאריך לחקלאים לצורך הפרשת מַעֲשֵׂר (תרומה) מיבול הפירות – ולא יום חג. אך במשך הדורות קיבל היום אופי של חג, ולכן אסרו להספיד מתים ביום זה ואף נהגו לאכול ביום זה מחמשת מיני הפירות שבהם נתברכה ארץ ישראל – גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. משמעות מיוחדת קיבל ט"ו בשבט במאה ה-16 בצפת של המקובלים, שקבעו סדר "ליל שמחת האילנות". סדר זה של ט"ו בשבט כלל שולחנות ערוכים, מקושטים בפרחים ובענפי הדס, ועליהם שפע פירות ויין. המסובים היו לומדים על הפירות מתוך התורה, התלמוד וספר הזוהר, ואומרים תפילות מיוחדות לשלום האילנות.

"הפירות חונטים מעתה"

מהבחינה ההלכתית, ט"ו בשבט הוא תאריך מפתח המשפיע על מצוות שונות הקשורות בפירות האילן, דוגמת ערלה, ביכורים, נטע רבעי, תרומות ומעשרות, ולחלק מהפוסקים הדבר משפיע גם על שנת השמיטה, במידה והיא קרובה. כלומר, ההלכה מתייחסת אחרת לפירות שהגיעו לשלב מסוים בגידולם לפני או אחרי ט"ו בשבט. אל הפירות שרואים על האילנות לפני המועד, מתייחסים כאילו הם שייכים לשנה שלפני, אך כלפי הפירות שגדלים אחרי ט"ו בשבט, מתייחסים אחרת, כאילו הם שייכים לשנה הבאה. למה דווקא בתאריך זה? רש"י מסביר: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה".

עד לפני 70 שנה, כאשר עם ישראל היה בגלות, נהגו בתפוצות ישראל לחגוג את החג על ידי אכילת פירות שנשלחו אליהם במיוחד מארץ ישראל. כדי שלא יתקלקלו עד הגיעם ליעד, נהגו לייבש את הפירות. אלא שגם אחרי שיבת ציון, ההרגל ננטע בחג ויש אנשים הממשיכים הממשיכים, בטעות, להחשיב את הפירות היבשים כסימן לחג.

שר החקלאות במסר לט"ו בשבט: "במקום פרי יבש – אוכלים פרי פרש"

עם ראשית הציונות והקמתן של המושבות הראשונות בארץ ישראל קיבל ט"ו בשבט משמעות נוספת. טקס הנטיעות הראשון של ט"ו בשבט התקיים בשנת תרמ"ד – 1884 במושבה ייסוד המעלה. ההיסטוריון זאב יעבץ, ששימש גם מחנך ומנהל בית ספר, יצא בקריאה לקבוע את ט"ו בשבט כחג הנטיעות, ובט"ו בשבט שנת תר"ן – 1890 לקח את תלמידיו לנטיעת עצים במושבה זיכרון יעקב. בתחילת המאה ה- 20, בשנת 1908, הכריזה הסתדרות המורים והגננות בארץ ישראל על ט"ו בשבט כחג הנטיעות. הרעיון קיבל את אישורם של מוסדות התנועה הציונית (שפעלו באותן שנים, לפני הקמת המדינה). ומנהג הנטיעות התקבל בכל מוסדות החינוך העבריים והתבצע באמצעות והקרן הקיימת לישראל (קק"ל).

מלבד עריכת סדר ט"ו בשבט, יש הנוהגים לקרוא את "תיקון פרי עץ הדר". בזמנים עברו נקראו תפילות מיוחדות, ואף פיוטים עתיקים הושרו במסגרת ברכות האילן. שני פיוטי תפילה כאלה, שיועדו להצלחת היבול, נמצאו בזמנו בגניזה הקהירית.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20