6:05 23/11/2017
מבזקים
דף הבית > תרבות > זיכרון תרועה

זיכרון תרועה

את המלחמה על ירושלים התחיל יעקב שרצקי בגיל 14 כפעיל מחתרת באצ"ל. אחרי שהפר את הוראת הבריטים ותקע בשופר בכותל, נלכד בעקבות הלשנה וגורש לאפריקה, אך חזר להילחם על ירושלים במלחמת השחרור. ישי פרידמן מ"שביעי" פגש אותו ואת נכדו שיצר הצגה על סבו בן ה-91

בדירתו הצנועה בירושלים שוכב יעקב שרצקי בן ה-91 על מיטה במרכז הסלון ועיניו מלאות גאווה. דיבורו איטי, אך ברור וצלול. לפני יותר מ-75 שנה הוא הסתובב ברחובות ירושלים ונאבק נגד הבריטים. הוא הכה בהם, נרדף, נכלא, גורש מהארץ וחזר להילחם עליה במלחמת העצמאות.

ימי חודש אייר מחזירים אותו לימי המאבק והחלומות על תקומת המדינה ושחרור ירושלים. ימים שבהם הסתובבות עם שופר ליד הכותל המערבי היו גוררים מאסרים ועונשים כבדים על ידי הבריטים, מה שלא מנע ממנו להפר גם את החוק הזה ולהיות חלק מלוחמי המחתרת שהיו מגיעים לכותל בימי החגים ותוקעים בשופר.

רוצים לקרוא עוד? התעדכנו בעמוד הפייסבוק של "שביעי"

שרצקי בצעירותו. צילום: שביעי
שרצקי בצעירותו. צילום: שביעי

ליד מיטתו של הלוחם הוותיק יושב נכדו, נפתלי פוקס מקים תיאטרון 'נדודים', שמציג בימים אלה הצגת תיאטרון על החיים הסוערים של סבו. בגאווה גדולה הוא ביקש לספר את הסיפור של סבא יעקב שרצקי, שהיה ידוע בכינויו המחתרתי 'אסא', לבני הנוער. מדינת ישראל הוקמה בדם ויזע ועל ידי אנשים שלחמו, ויעקב שרצקי הוא אחד האנשים האלה שהיו שם בימים ההם ושמשו כמגש הכסף לדורות הבאים.

יעקב אומר לנפתלי שהסיפור שלו הוא "סיפור קטן מתוך סיפורים גדולים" כמו שם ספרו, והעיקר הוא שהדור הצעיר ידע ויבין איך המדינה הזו הוקמה. אבל גם הנכד מבין שסיפורו הפרטי של שרצקי הוא סיפורה של המדינה, סיפור של אנשים שחלמו על ירושלים בגלות ארורה ואפלה והגשימו את חלומם במו ידיהם ורצונם העז.

יעקב שרצקי נולד לפני 91 שנה בעיירה זלוב שבפולין. אביו היה חסיד גור, אברך וגם חולם חלומות. הוא חלם על ארץ ישראל. השנים הם אמצע שנות השלושים. היטלר שולט בגרמניה ורוחו הרעה מתפשטת ושולחת גרורות ביבשת אירופה. כילד זוכר יעקב את האנטישמיות הבוטה של הפולנים: "בוודאי שהייתה אנטישמיות. היו מושכים ליהודים בזקנים בעיקר בימי החגים והסליחות".

כילד בן עשר הוא זוכר תמונה של פולני מושך בזקנו של יהודי וצועק לעברו "יהודי מלוכלך". גם החנויות שהיו בבעלות משפחתו סבלו מהתנכלויות והתקפי זעם של המקומיים. אבל אביו חלם על ארץ ישראל עוד בהיותו ילד, וכשהוא אזר אומץ הלך לרבי מגור וביקש את אישורו. לא לכולם נתן הרבי אישור לעלות לארץ, עם זאת, למשפחת שרצקי ניתנה הברכה לעלות לארץ, ויעקב עדיין זוכר איך עיירה יהודית שלמה ליוותה אותו ואת משפחתו בדרך לנמל אל ארץ ישראל.

הציונות של משפחת שרצקי הייתה ציונות של יהודים מאמינים. הם לא היו צריכים טקסטים של אבות הציונות החילונית כדי לחלום על הארץ. החלומות על ירושלים צמחו בחיידר ובשירי געגועים לירושלים על שולחן שבת. הדברים היו פשוטים, ואביו של יעקב שרצקי, שהתגורר בשכונת מאה שערים, היה חרדי ציוני אדוק כל ימי חייו.

שרצקי ופוקס.
שרצקי ופוקס.

אך לפני שמשפחת שרצקי התיישבה בירושלים הם גרו בחיפה ואחר כך בבני ברק. האבא שהיה אברך הפך לעובד בניין וזגג. הוא בנה בתים בבני ברק. יהודים טובים שבאו לפולין שגרו מכתב לאמו של שרצקי וספרו לה כי "הבן שלה עובד כמו 'יאנק' בפולין", צוחק יעקב, "כך הם כתבו על אבא שלי. יאנק זו הדרגה הכי גרועה שיכולה להיות". והאמא הדואגת שלחה מכתב לבנה עובד הבניין: "אם תחזור לפולין לא יחסר לך דבר".

"אז אבי שלח מכתב בחזרה לאימי", אומר יעקב שרצקי ועל פניו חיוך שכולו גאווה והערצה לאביו, "והוא כתב לה: מעולם לא היה לי כל כך טוב כמו עכשיו בארץ ישראל".

"ידענו שהמאבק לא ייגמר בלטיפה"

אז אולי מצב הרוח אצל משפחת שרצקי היה מעולה, אבל היו ימים שלא היה מה לאכול בבית. בשלב הזה גם הבן, יעקב, יוצא לעבודה. ובזמן הפנוי הוא הלך לתנועת הנוער 'ברית חשמונאים'. משם הדרך לאצ"ל הייתה מהירה. עם זאת, רבים מחבריו שהיו בתנועה פנו ללח"י, אבל שרצקי הצעיר הפנים את תפיסתו של בגין שהמאבק בבריטים צריך לבוא לידי ביטוי במוסדות וסמלי השלטון הבריטיים ולאו דווקא בחייל או השוטר הבריטי. בגיל 14 הוא כבר הופך להיות חלק מהמערך הלוחם של האצ"ל בירושלים.

בניגוד לאחרים, שרצקי ממלא את חזהו בגאווה ואומר שבפועלו כנער הוא "מעולם לא הדביק כרוזים", עם כל הכבוד למדביקים, המפקד 'אסא', כך היה כינויו המחתרתי, החל את ההכנות להקמת החוליה הירושלמית של האצ"ל. צריך גם לזכור מה קורה באותו זמן מסביב לארץ ישראל: הגנרל הגרמני פילדמרשל רומל כבר נמצא באל עלמיין במצרים. בעירק מוקמת ממשלה פרו נאצית. נערי ארץ ישראל, וביניהם שרצקי, התאמנו למלחמת גרילה נגד כל העולם.

הילד בן 15-14 והוא מתחיל את המלחמה בכובש הבריטי. "עוד לפני שהתחלתי באצ"ל חלמתי על המלחמה למען ארץ ישראל", אומר יעקב, "הרגשתי שהילדים שאיתם הייתי, בבוא היום יילחמו בבריטים. ידענו שמול הבריטים זה לא ייגמר בלטיפה". וכך הוא נכנס למערך הלוחם ומתחיל בפעולות זעירות נגד הבריטים.

פוקס ממחיז את ההשבה של האצ"ל שעבר סביו בהצלחה
פוקס ממחיז את ההשבה של האצ"ל שעבר סביו בהצלחה

הפעולה המבצעית המשמעותית הראשונה הייתה מול מרכז השלטון הבריטי שישב במגרש הרוסים. 15 לוחמי אצ"ל חמושים באקדחים ורימונים שרק משמיעים רעש "כי זה מה שהיה לנו", תקפו את המפקדה הבריטית. בפעולה הזו נהרג אשר בנזימן. פעולה נוספת הייתה נגד הבולשת הבריטית ברחוב ממילא. שם התפרץ שרצקי עם דליים מלאים בחומרי נפץ.

"כשהגענו לבניין הייתה שמירה מבפנים ומבחוץ של שומרים ערבים", סיפר שרצקי, "הבריטים היו בקומה השנייה. היו שם כארבעים שוטרים בריטים. התקרבנו לבניין ומולנו בא שוטר ערבי. השתלטנו עליו לקחנו ממנו את הרובה והובלנו אותו ראשון לקראת השער. שמנו פצצה קטנה ופוצצנו את השער מברזל. נהרג שוטר ערבי מהצד השני. הכול היה מלא אבק. שמנו את הפצצות ועליהן שמנו נוזל כדי שיקח קצת זמן עד שהפצצות יתפוצצו ויהיה לאנשים מספיק זמן לברוח. פיזרנו פלפלים חריפים כדי לא לאפשר לכלבים הבריטים לעקוב אחרינו. אחר כך התחבאנו בבית כנסת ליד מחנה יהודה".

לאחר שהתחבאו בבית הכנסת במשך יום שלם, חזר שרצקי לביתו מאובק ומלוכלך מהפעולה. אימו פתחה בנאום תוכחה ללב ולשכל. "היא אמרה לי, 'איך אתה עושה לנו את זה? מכל המשפחה בפולין רק אנחנו נשארנו', היא בכתה", מספר שרצקי, "אני זוכר שהיא אמרה לי שהיא רוצה לדבר עם המפקד שלי ולשכנע אותו שאפסיק לבוא לפעולות. רציתי באותו רגע לקפוץ ולומר: אני המפקד. אבל אמרתי לה שאם לא אני אז מי יעשה את העבודה?".

השופר המחתרתי

שרצקי השתתף בפעולות רבות, אחת מהן הייתה ההשתלטות על חומרי הנפץ באזורי המחצבות בדרך לירושלים. אבל זכורה במיוחד פעולה של אנשי האצ"ל שנעשתה בלי רובים ורימונים אלא עם הרבה רצון ברזל ושופרות. שרצקי הצעיר היה חלק מחולייה שהחליטה להפר את הוראת הבריטים שאוסרת לתקוע בשופר בכותל. "הערבים פחדו שאם נתקע בשופר המשיח יבוא והבריטים יישרו קו", מחייך שרצקי, "אי אפשר היה לשבת בשתיקה".

אנשי האצ"ל הגיעו לכותל מלווים בבחורות שהחביאו את השופרות. שלושה לוחמים, ביניהם שרצקי, לקחו את השופרות והתפזרו בין הקהל לשלוש פינות. המטרה הייתה שכשהבריטים יתפסו תוקע אחד, מיד לוחם אחר יתקע בשופר. בפועל, הבריטים לא הצליחו להשתלט על כל שלושת התוקפים. זו הייתה תפילת נעילה בסוף היום הכיפורים. הכותל הקטן היה גדוש מתפללים. כששרצקי תקע בשופר, הציבור לא נתן לבריטים לתפוס אותו ואת חבריו. "לא תפסו אותנו כי הציבור עזר", עולץ שרצקי.

אחרי כל הפעולות הללו הבריטים החליטו לשים ידיים על הנער הטרוריסט. תקופת 'הסזון', יום אחד מביט שרצקי בחלון והוא רואה את ביתו מוקף בעשרות 'כלניות' בריטיים חמושים בטומיגנים, והוא מצא את עצמו ב'קישלה'. משם הוא זוכר את ביקוריו החמים של רבי אריה לוין ואת לוחמי המחתרות תורמים שנים וחודשים בעליות לתורה לרפואת בתו שחלתה במחלה קשה.

אחר כך גורש לאריתריאה יחד עם לוחמי אצ"ל ולח"י אחרים. יהודי הלשין עליו.

מר שרצקי, אתה יודע מי הלשין עליך?

"כן, אני מעריך שכן. זה היה יהודי חרדי חסיד גור מודרני שהיה קשור ל'הגנה'. הוא היה אחראי להלשנות בירושלים".

ולא רצית לנקום במלשין?

"לא. הייתה הוראה מפורשת מבגין שלא נגיב תגובה פיזית כי זה מה שהבריטים שואפים לעשות. להפריד בינינו". אחרי שנים רבות, כששרצקי היה מנכ"ל 'בנייני האומה', אותו מלשין היה עובד שלו. "מעולם הוא לא התנצל על מה שקרה", אומר שרצקי ומוסיף, שתמיד הוא וחברו הטוב באצ"ל יוסף ויטלזון ז"ל, הגבאי המיתולוגי של בית הכנסת 'אחדות ישראל', היו אומרים בינם לבין עצמם "שצריך להיזהר משכנים יהודים יותר מאשר הבריטים. זו הייתה תקופה קשה". אחרי ארבע שנים בכלא האריתראי חזרו שרצקי וחבריו אל תוך מלחמת השחרור לקרבות על ירושלים.

היית חוזר על הכול אם היית צריך?

"ללא צל של ספק. זכיתי להילחם על ירושלים ואני מודה לאלוהים שהייתה לי הזכות להיות חלק מזה, למרות הכול. מה זה ארבע שנים בכלא לעומת הגשמת החלום של להמשיך ולהילחם למען ארץ ישראל? אני חלמתי והגשמתי". •

לתגובות

אולי יעניין אותך גם

לפני-אשדודשירה

ה"אשדודאשירה":"חגיגה של שירה ושל טקסטים"

פסטיבל "אשדודאשירה" נפתח היום בעיר הדרומית, המנהל האמנותי סמי שלום שטרית והשחקן זאב רווח מספרים: "עושים מחווה לזמר המזרחי בראשיתו, שהיה קול קורא במדבר"