"זו פרוצדורה שלמה" – איך בכלל נולדים ספרים? | ראיון מיוחד

מחר (ו') יחול 'יום הספר הבינלאומי', וכמי שנחשבים לעם הספר, זהו יום שבהחלט ראוי לציין – בפרט בעידן בו קיימת תחרות לא פשוטה מול הספרות הדיגיטלית, שמאיימת לשלוח את המילה הכתובה אל פינה חשוכת אל, אי שם בספרייה שבקצה החדר.

אלא למרות השתלטות הטכנולוגיה, אי אפשר להכחיש את הקסם שקיים בספרות המודפסת. ומהו הקסם? "המילה היא בוראת עולמות. בזכותה ניתן להמציא מציאות משלך, לחבר אנשים לרגש ולמסעות שעברת בחיים", משתף הסופר ואיש התקשורת יהורם גלילי. "יש בה משהו אותנטי, כי אתה לא כותב בשביל שאנשים יגידו לך 'כל הכבוד' או 'איזה מסכן' – אלא כי ככה אתה מרגיש", וזה ללא ספק נכון. אם רק היינו יודעים מה נדרש מסופר לעבור בדרך להבאת יצירתו לעולם, היינו בוודאי מעריכים אותו על האומץ, ואין תזמון מדויק יותר לגלות זאת מיום הספר הבינלאומי.

יהורם גלילי הוא האיש שמכיר כל שלב בהוצאת הספר אל האור על בוריו. כסופר ומשורר, שיוציא בקרוב שני ספרי שירה ראשונים, הוא בהחלט יודע דבר או שניים על גיבוש רעיון טוב לכתיבה. מנקודת מבטו כעורך ספרותי הוא מכיר את הסבלנות הדרושה בכל התהליך. כאיש יחסי ציבור הוא מנהל קמפיינים רבים המקדמים ספרים במגוון ז'אנרים, ועם הוצאת הבוטיק 'גלילי הוצאה לאור' שתיפתח בקרוב, הוא ילווה את הטיוטה הראשונית עד שתגיע ברוב פאר ועמל אל חנויות הספרים. בקיצור, אם יש אדם שיודע להסביר היטב על תהליך יצירת הספר, יהורם גלילי הוא המקור המדויק לתשובות. אם כן, איך ספר נולד?

שלב א' – גיבוש רעיון וכתיבתו

מניין מגיע הרעיון הראשוני לכתיבת ספר? "בדרך כלל אדם חושב על סיפור שנראה בעיניו מעניין", מספר גלילי, "ואז אנשים סביבו אומרים לו שהוא חייב לממש את הרעיון ולכתוב עליו ספר. כאן מגיעים שלל טיעונים כמו 'זה יקר, מלא בכאב ראש, אין לי זמן לכתוב, אחכה לפנסיה' ועוד. לכן בפועל, רוב האנשים לא מממשים את הרעיונות שלהם וזה חבל – כי אחרת הם ייעלמו".

השנה חווינו את ההפך הגמור מהתירוץ 'אין לי זמן לכתוב', ולכן "בקורונה קרה בדיוק הדבר ההפוך. הסגרים שעברו עלינו מאז פרוץ המגפה, וגרמו לרובנו לשבת בבית ולא לעבוד – הביאו גם לכך שבתקופה זו נולדו המון ספרים. אני מאמין שחבריי למקצוע", הוא ממשיך, "יתפרנסו לאורך שנים רק מהספרים שנכתבו בזמן הקורונה, ויוצא לי לעבוד עם סופרים שהוציאו ארבעה, חמישה ואפילו שישה ספרים רק בשנה האחרונה (!). אין ספק שהנגיף גרם לאנשים רבים להבין שאם לא עכשיו – אימתי, לאזור אומץ ולצאת לדרך".

"תתפלאו", הוא חושף, "אבל ישנם אנשים שיכולים לכתוב ספר של 400 עמודים בכמה חודשים, וכאלה שייקח להם כמה שנים להוציא לאור ספר ילדים אחד! זה נשמע הזוי, וכאן הקורונה עשתה מאד טוב. הכל תלוי בכמה זמן אתה מקדיש לכתיבה וכמה אתה לוקח אותה ברצינות".

שלב ב' – בחירת אנשי מקצוע

"הוצאת ספר לאור היא מסע. לכן חשוב לבחור אנשי מקצוע נכונים שיקדמו את הספר כמו עורך לשוני, עורך ספרותי, בית דפוס, ויחסי ציבור". הבעיה היא שכאשר פונים להוצאות לאור, מתברר שהעלות הכספית של כל התענוג מוערכת בסך של 30,000-50,000 ש"ח – תקציב יקר לכל הדעות, שפעמים רבות גורם לפיק ברכיים ולנסיגה לאחור מכתיבת הספר. אבל יהורם גלילי מספר על פתרון שהפך פופולארי מאד כיום – "להוציא ספרים בהוצאה עצמית. מפרוץ הקורונה התחילה ירידה משמעותית במספר הספרים שיצאו דרך הוצאות ספרים רבות, כי אנשים מבינים שכך הם לא מחויבים להדפיס מספר עותקים מסוים או להיות כפופים לעלויות הגבוהות יחסית. כמובן שצריך להתארגן לכך בהתאם".

איך אנשי המקצוע מחליטים האם הספר שכתבנו טוב? "אין ספק שעל מנת שספר יצליח, הוא צריך בראש ובראשונה להיות מעניין, אבל יש כאן גם חלק מכריע והוא השיווק. כי בסופו של דבר, גם אם יצא ספר טוב ככל שיהיה – ללא שיווק ויחסי ציבור מתאימים, אף אחד לא ידע על קיומו. לכן, מתוקף תפקידי כשאיש יחסי ציבור, אני משתדל מאד להיות כן עם סופרים ולהגיד להם את דעתי – האם מתוך היכרותי את השוק, אני חושב שלספר יש עתיד או לא. קורים מקרים בהם אני אומר שכדאי לחכות, אולי לגבש יותר את הרעיון וכו'. אני מאמין שתמיד צריך להגיד את האמת".

ולמרות זאת, היו מקרים שהפתיעו אותו, כמו הספר 'לכבוש את ההימלאיה – לטייל עם מוגבלות' שחיברה ד"ר דרורה בהרל, ואותו גלילי ערך – ספרותית ולשונית. "הייתי בטוח שהוא יעבוד ויצליח למכור עותקים רבים, אבל יציאתו לאור הייתה עם תחילת המגפה, ופתאום התעורר החשש של 'מי יקנה ספר על מסעות בהודו כשאי אפשר לצאת מהבית?'". ומה קרה אז? "בדיוק להפך! דווקא מתוך העובדה שאי אפשר לטוס להודו, הקהל ביקש לטייל בה דרך הספר של ד"ר בהרל, המתאר יומני מסע כתובים ומצולמים של שישה מסעות מאתגרים שלה ברכסי ההימלאיה – למרות שיש לה מוגבלות פיזית".

שלב ג' – עריכה

האם יש חוקים בעריכת ספר? מסתבר שלא. "זה תלוי עד כמה החומר עצמו מגובש, ולכל סופר יש את סגנון העבודה שלו. כעורך ספרותי, אני יכול לקבל מסופר/ת פרק אחד מתוך הספר בכל פעם, ואז לעבוד עליו בזמן שהם כותבים את הפרק הבא. מצד שני, ישנם מקרים רבים בהם אני מקבל את הספר כשהוא כבר כתוב עד סופו, ואז עורך את כולו בבת אחת. כל אחד ומה שמתאים לו".

"ברגע שהטיוטה מוכנה – אני עובר עליה, ואז מתחיל בינינו מעין 'פינג-פונג'. אנחנו מחליטים על הקונספט שיהיה, חושבים מה כדאי לשנות, איך לשפר, בודקים שגיאות כתיב ועוברים על הכל בזכוכית מגדלת כדי להוציא את המיטב. לכן, עם כל התיקונים, לספר אחד יש בממוצע לפחות חמש עד שש גרסאות עריכה (!) שקדמו לעותק הסופי".

שלב ד' – עיצוב גרפי ותיקונים אחרונים

אחרי שהעורך מסיים לעבור היטב על הטיוטה, הקובץ מגיע אל המעצב הגרפי – "שם מתחיל 'פינג-פונג' נוסף שבו יחליטו על נראות ומבנה הספר, באיזה גופן המילים יודפסו, האם יהיו איורים, שחור לבן או ספר צבעוני וכו'. זה אולי נשמע עניין שולי, אבל אני יכול להעיד שישנם דיונים שלמים רק על סוג הגופן שייבחר. תוך כדי העבודה המשותפת הזו מתחיל להתגבש רעיון מרכזי שאיתו הולכים".

חשבתם שהגענו לסוף? תחשבו שוב – "אחרי שהספר כבר מוכן, הוא מגיע לבית הדפוס, שבו מתחיל סבב תיקונים נוסף הנקרא 'עותק שמש' – מקבלים מבית הדפוס עותק או שניים שנראים כמו הספר, ובעזרתם ניתן לראות איפה הטקסט חתוך, האם מספרי העמודים ממוקמים כמו שצריך, איך התמונות נראות, ומה טעון שיפור. בשלב הזה מוצאים פעמים רבות תיקונים חשובים, ולכן עוברים על הכל מ-א' ועד ת' כדי לא לפספס שום דבר".

שלב ה' – ההוצאה לאור, סוף סוף?

"אחרי התיקונים והדיוקים הרבים, מגיע שלב ההוצאה לאור – שגם זו פרוצדורה שלמה, כיוון שמראש סוגרים עם חברת ההוצאה לאור על מספר העותקים שיודפסו". מה הצרה הטמונה פה? יהורם גלילי מסביר: "לדוגמא, הדפסת ספרי ילדים נעה בין 500 ל-1,000 עותקים. הבעיה היא שאחרי שמאות עותקים מהספר מחולקים לחנויות הספרים של הרשתות הגדולות ולחנויות הפרטיות, מספר העותקים שנשארו מהספר הולכים ישירות אל ביתו של הסופר – ומדובר במספר לא מבוטל בכלל של ספרים שצריך למצוא להם מקום. ומה קורה עם עותקים שחוזרים אל הסופר מהחנויות כי הם לא נמכרים? זה חתיכת אתגר".

"לכן יש צורך שהקהל יכיר את הספר החדש וירצה לקנות אותו, וזה קורה באמצעות יחסי ציבור ושיווק עבורו. יש כמובן שיווק דיגיטלי – עמוד בפייסבוק, אתר אינטרנט, קניית עותק דרך הרשתות החברתיות וכו', וגם יחסי ציבור בכלי התקשורת השונים". זה אולי רק נשמע פשוט, אבל גלילי מגלה שזו ממש "עבודה מסביב לשעון".

עם כל תלאות התהליך המפרך הזה, היו גם ספרים שמסע הליווי שלהם זכור ליהורם גלילי כמעניין במיוחד. מיהם? "הספר הראשון הוא 'האיש שלא היה שם' (בהוצאת 'איפבליש') שכתבה אולגה זדורוב – אשתו של רומן זדורוב, שהורשע ברצח תאיר ראדה ז"ל. היה מאתגר לעבוד מול סיפור של אישה אמיצה כמו אולגה שעוברת דברים לא פשוטים, מאמינה בכל לבה בחפותו של בעלה, ונלחמת למען שחרורו מהכלא – כולל בעזרת הוצאתו לאור של ספרה המרתק".

"הספר השני הוא 'המספר הזוכה 9016799' של זיוה יצחק, אותו כתבה בזמן שישבה בכלא הנשים 'נוה תרצה' בשל עבירה מס מנהלית של אי דיווח בזמן למע"מ. את הדפים עליהם כתבה היא הצליחה להבריח החוצה, ולאחר ארבעה חודשים שבהם היא מתארת את שגרת החיים בכלא, והמגורים עם נרקומניות ונשים שרצחו את ילדיהן, היא השתחררה והוציאה לאור את ספרה המטלטל".

יצירה פרטית או משותפת?

אחרי כל זה, נולד בשעה טובה ספר חדש. ובכל זאת, עדיין מדובר כאן ביצירה פרטית שהופכת חשופה לאנשי מקצוע רבים – שמתוקף עבודתם יכולים לחוות את דעתם עליה, ולשפץ אותה כאילו הייתה שלהם. דווקא ממקומו של גלילי כסופר ומשורר מצד אחד, וכעורך ומשווק מן הצד השני, אני שואלת אותו האם לא חווה קושי כשהיצירות שלו עברו בין ידיים רבות כל כך.

"אני דווקא חושב שזה כיף", הוא עונה. "תחושתי כסופר ומשורר היא שככל שהכתיבה שלי באה במגע עם אנשים נוספים שאני סומך עליהם – כך אני מגלה דברים חדשים על היצירה ומגיע לתובנות חשובות לגביה. תחושה זו נכונה גם לגבי לקוחות שאני עורך או משווק להם את הספרים – כי יש סודות שרק אני ומי שעוד עבד עם החומרים יודעים אותם. אני בעד שיתוף, כי אם תשמור את היצירה רק לעצמך, היא לא באמת תצא לאור".

לסיכום, "אי אפשר לוותר על המילה הכתובה", גלילי מסיים. "אין צורך להסביר שלא קל ולא תמיד מספיק רווחי לעסוק בתחום, ושעדיף לכאורה לעשות דברים אחרים – אבל למרות הכל, זה שווה את הכל כשהספר יוצא לאור בשעה טובה ומוצלחת".