כמה נרעשת התקשורת מהפיגוע בו נרצח מיכי מרק. כמה התרגשות יש בקרב אנשי שמאל מהפיגוע הזה. לא, זו לא המשפחה שנקרעה באיבה או אישיותו המרתקת של מרק ז”ל. גם לא סיפורו המדמם של הר חברון. אפילו לא הסבל שעובר על עתניאל. זה הפרמדיק.

מי שהגיע ראשון לזירת הפיגוע ביום שישי האחרון היה פלשתיני, אסיר בטחוני לשעבר. על פי הדיווחים, הוא ואשתו נגשו אל הפצועים ברכב ההפוך והעניקו להם טיפול ראשוני. הרמוניה של דו-קיום בארץ ישראל. ערבי אחד רוצח והשני מעניק טיפול.

חסיד אומות העולם בהצללה

האסיר הבטחוני מתראיין לחדשות 2

לסיפור המרגש הזה מצטרפת העובדה שמדובר באסיר בטחוני לשעבר. משום מה, בכתבתו של חמו אי אפשר לראות את פניו של הפרמדיק, מה שהופך את מיצג הדו-קיום למטושטש משהו. למה אי אפשר לחשוף את פניו של אותו חסיד אומות עולם, מציל היהודים?

האמת היא שאין שום דו קיום וגם לא הרמוניה. אני לא יודע אם אותו ערבי היה זה שביקש את ההצללה או כלי התקשורת הם שיזמו זאת, אבל הסיבה ברורה. דינו של מציל יהודים ממוות בחברה הערבית אינו צל”ש. ככל הנראה הוא יזדקק ליהודי שיציל אותו – בגלל שחילץ ילדים יהודים.

צריך לומר, ערבים מטפלים ביהודים בכל יום. זה קורה בבתי חולים ברחבי הארץ, אך איש מהם אינו חושש לחייו בשל כך. כי הוא חי בישראל. כאן מותר להציל חיי אדם, להיות “בעל לב אנושי”, כפי שהסביר את מעשיו אותו אסיר בטחוני לשעבר.

הכלל הראשון בתקשורת אומר שאם כלב נשך אדם לא מדובר בידיעה חדשותית, אבל אם אדם נשך כלב זו כבר כותרת. כנראה שאם ערבי הרג יהודי זה לא מעניין, אבל אם ערבי הציל יהודי – זו כבר כותרת.


רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לקבוצת וואטסאפ או טלגרם שלנו.