"אני אומר תודה לאלוקים שהנאצים הרגו אתכם, ותודה רבה לנאצים שהרגו אתכם, שטחו את האמ-אמא שלכם".

לא, לא אמר את זה ניאו-נאצי אירופי או פלשתיני שונא ישראל.
האמירות הללו הוטחו במוצאי שבת האחרונה בפני יהודים בלב הארץ, בתוככי העיר תל אביב הנאורה.
מדובר בילדי מסתננים, עברייני גבול, שמתחילים "להרגיש בבית", כדברי שפי פז, פעילה בשכונות דרום ת"א.

מסתננים מקללים את פעילי השכונות

שפי פז היא תושבת שכונת שפירא ופעילת עמותת 'עוטף תחנה מרכזית' בדרום תל אביב, הידועה יותר בכינויה 'החזית לשחרור דרום תל אביב'.
במוצאי שבת האחרונה החליטה עם כמה פעילים לצאת להפגין מעט נוכחות יהודית באזור השחור של העיר הלבנה.
במהלך סיור גינות שערכו בדרום ת"א במוצאי שבת האחרונה, חטפו חברי עמותת 'עוטף תחנה מרכזית' מטר של גידופים וקללות בעלי גוון אנטישמי.

"אז כדאי שתדעו שאנחנו זבלים, ללבנים יש צבע של שפיך, זו בכלל המדינה של הערבים, והנאצים טיפלו בנו טוב טוב. בגלל זה הם אוהבים אותם.

"כמה אני יכולה לבלות בתחנת משטרה?" פז. מתוך עמוד הפייסבוק
"כמה אני יכולה לבלות בתחנת משטרה?" פז. מתוך עמוד הפייסבוק


אה, והיטלר הוא תותח.
שימו לב כמה הם מרגישים בבית. הגברים, הנשים, הילדים. החוצפה, האלימות, הידיעה שהם חסינים, התחושה שמותר להם הכול.
אפילו השוטרים כשהוזמנו לא עשו כלום", כתבה שפי פז, פעילה בעמותה, בפוסט שפרסמה בפייסבוק לאחר התקרית האלימה.

מה בעצם קרה שם?

"החלטנו שכל סוף שבוע אנחנו עושים סבב גינות כדי לעודד קצת את האוכלוסיה המקומית, להראות קצת נוכחות" אומרת פז, בשיחה עם ערוץ 20.
"באותה שבת התחלנו בנווה שאנן, עברנו לשכונת תקווה לשתי גינות, ואז הגענו לדה מודינה בשפירא בסביבות 20:30.
אנחנו לרוב קבוצה לא גדולה, היינו 10 אנשים במקרה הטוב. קבוצה קטנה שרובה מורכבת מנשים.
אנחנו מגיעים כשכולנו יודעים בדיוק מי אנחנו, עם כובעים וחולצות ופשוט מצלמים.

"מיותר לציין שלא נגענו בילדים. הילדים נדחפו למצלמות מדי פעם, צריך היה להגיד להם לזוז והם לא רצו.
חצי מהם ילדי רחוב. הם עברו איתנו בין הגינות, וביקשנו מהם לזוז, וצעקנו עליהם לזוז והם בכוונה נדחפו לנו מול המצלמות וצעקו 'אל תצלמו אותנו'.
זו השיטה, הם נדחפים מול המצלמות, הם מקללים, עושים את הפרובוקציות ואז אומרים 'אל תצלמו אותנו'.

"אבל אני לא יכולה, אין לנו נשק אחר, כי אני לא מאמינה באלימות.
אנחנו לא אלימים, אנחנו מצלמים. הבעיה היא שיש להם היסטריה ממצלמות.
הם מקבלים תדרוכים".

התגרה בגינת דה מודינה במצאי שבת.
התגרה בגינת דה מודינה במצאי שבת.

 

אתם עושים את הסיורים האלו באופן קבוע?

"לא. התחלנו בזמן האחרון לעשות את זה בתדירות גבוהה יותר. בכמה שבועות האחרונים אנחנו עושים את זה בכל סוף שבוע, כל פעם בגינה אחרת.
הפעם החלטנו לעשות סיור של כמה גינות בבת אחת".

ומה המטרה בכל הפעילות הזאת?

"הגינות הציבוריות הם בשליטה כמעט מלאה של זרים.
גינת לוינסקי מלאה, גינת דה מודינה בשפירא בתפוסה של 99%. בשכונת התקווה יש איזשהי חלוקה.

"החלטנו פשוט שצריך להיות שם. אנשים מתלוננים, שכנים מתלוננים, אנחנו שומעים סיפורים.
אבל בלי קשר למה שקורה בגינות, הגיע הזמן להתחיל להיות שם.
אז אנחנו עושים סיורים.
כמעט כל האנשים שהיו איתי הם תושבי השכונות (שפירא, התקווה או נווה שאנן). אלה הפעילים של העמותה.
אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר כדי לספר מה שקורה פה אלא רק לצלם. כי לא מאמינים לנו. פשוט רואים הרבה אפריקאים.
הדרך היחידה שלנו להוציא החוצה את מה שקורה פה, את האווירה, את התחושות, את ההשתלטות המוחלטת זה תמונות".

 

מסתננים בדרום תל אביב. צילום: פלאש 90
מסתננים בדרום תל אביב. צילום: פלאש 90

 

ממה הם מפחדים?

"יש להם היסטריה ממצלמות. הם יושבים בגינה ציבורית שמרושתת כולה במצלמות, אבל ברגע שאת שולפת מצלמה מתנפלים עלייך.
כאדם בודד, אם אני הולכת ברחוב בשכונה ואני רואה תופעה שאני חושבת שהיא ראויה לצילום, אני לא אוציא מצלמה".

למה?

"כי אני עלולה לחטוף מכות. כי הם היסטרים.
הדרך היחידה שלי לצלם זה לבוא בקבוצה.
אבל אם אני באה בקבוצה, זה נחשב ל'פעילות אלימה'. כלומר, יש פה מעגל סגור.

"אבל לא אכפת לי, אנחנו רוצים לתעד את מה שקורה פה. שהרשויות יידעו מה שקורה פה, אנחנו רוצים לספר את הסיפור באמת, שהתקשורת תדע, שהציבור יידע ושראש הממשלה יידע.
אז כן, בשביל זה אנחנו נבוא ונצלם. כן, גם אם זה מפריע להם.
עכשיו, מישהו לימד אותם שאסור לצלם, במיוחד לא ילדים (שזה דווקא נכון).
אז הם מתפרעים".

נתקלת באלימות כלפייך?

"אני יכולה לספור את מספר הפעמים שחטפתי מכות. בעיקר כשהייתי עם קבוצה לא מספיק גדולה או כשאנשים היו שתויים מספיק. או שאלה היו נשים, שהן אגב לביאות.
וכשאת מגיעה והן מרגישות שיש משהו שעלול לפגוע בילדים שלהן, גם במובן שהם חלילה ייכנסו לפריים, אז הן משתגעות. הן מתנפלות עלינו.
כמה פעמים הם העיפו לי בכוח פלאפון מהיד, חטפתי בקבוק משיכור.
יש את הסיפור המפורסם של הסודנית שהשתוללה ברחובות, הכניסה מכות, ואני צילמתי אז חטפתי.

"יש פה סיטואציות הזויות לפעמים. לפני שבועיים לגינה בלוינסקי, אני ועוד בפעילה בסופ"ש. מצאנו את עצמנו בסיטואציה שאנחנו מרחיקות מעלינו שיכור סודני ומאחור נצמדו אלינו ותפסו אותנו בכוח 7 בנות אפריקאיות שפחדו ממנו גם. ברגע שהם ראו שאנחנו מתמודדות מולו הם התחבאו מאחורינו. הן היו מבוהלות, חיפשו את ההורים שלהן, אבל הם לא היו שם. היו מסביב הרבה משפחות אריתראיות, אבל אף אחד לא עזר להן, כולם התעלמו. גם לא המשטרה.

"ויש עוד כל מיני מקרים קטנים יותר. אבל בסדר, אנחנו נכנסים איתם לעימותים אנחנו לא חוששים, אז ברור, פה ושם יש אלימות. באופן עקרוני המשטרה לא בעדנו".

ניסיתם להגיש תלונה?

"המשטרה הגיעה באיזשהו שלב במוצ״ש, שאלו מה קרה, ראינו את היחס. לא הלכנו להגיש תלונה.
לא כ״כ בסדר מצידנו".

למה לא הגשתם?

"כי נמאס לנו להגיש תלונות סתם.
זה המון זמן, לשבת על שעות של וידאו לחפש את האנשים, אבל בעיקר זה מיותר. פשוט מיותר.
חוץ מתלונה אחת שבאמת זה היה סרטון שהיה ויראלי בטירוף וכל המדינה ראתה אותו של האישה (הסודנית) שהשתוללה ברחוב והיכתה עם מקל, שעדיין לא הגיעה למשפט מיוני בשנה שעברה. אף אחד מהמקרים האחרים לא היע אפילו לשלב שהרימו אליי טלפון מהמשטרה לשאול שאלות.
אז אני יודעת שאני צריכה לדווח. מודה, זה לא בסדר. אני אומרת לכל האנשים לדווח, לדווח, אבל כמה אני יכולה לבלות בתחנת משטרה? לא היה לנו כוח.

"כשאנחנו מגיעים ומזמינים משטרה אז היא מגיעה, בניגוד לתושבים שמזמינים והיא לא מגיעה. כשאנחנו מזמינים את סלע הוא מגיע.
למשל בגן התקווה יש בעיה מאוד קשה של מנגלים בשבת, למרות שאסור להדליק שם.
תושבים או שהם דתיים ולא יכולים להתקשר או שהם מתקשרים ולא מגיעים.
כשאנחנו מגיעים אז כבר מכירים אותנו אז כן מגיעים לטפל בזה".


את חושבת שהזזתם מהגינות תפתור את בעיית המסתתנים?

"לא. ברור שלא. הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה לעורר המולה. אני מגדירה אותנו באופן כללי כ״יתוש שמזמזם באוזן״. זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות.
אם נשב בשקט ולא נעשה את זה, יש כוחות מאוד חזקים, שפועלים לייצר מראית עין של דו קיום. הם כל הזמן עובדים.
הם עושים המון פעילויות והמון תקשורת וכל הזמן מטפטפים מראית עין של דו קיום".

דרום תא

 

אתם "מעצבנים" לא מעט אנשים וארגונים פה בארץ בכלל ובשכונות בפרט.

"נכון. כשעושים לך דמוניזציה בסוף זה חוזר כמו בומרנג. כיוון שהשמאל עשה לנו דמוניזציה מטורפת, ומגדירים אותנו כפשיסטים אז הם גם מאמינים בזה כבר.

"אני באה מהשמאל במקור, אני לומדת מהם. אנחנו מצלמים.
אנחנו באים בשביל לתעד מצב שרוב הזמן הציבור הציבור לא מודע לו. אנחנו באים להפריך את האשליה של הדו קיום. הם לא יבנו פה מראין עין כאילו הכל בסדר, מסיבות משותפות, ערבי התרמה, תערוכות וכו'.
לספריית לוינסקי יש פה קבוצת כדורגל אז הם מארגנים לה משחקים. כל משחק שהם מצליחים לארגן לקבוצה הזאת עם ישראלים הם עושים מזה חגיגה.
יש פה ארגונים שעובדים כדי לייצר מראית עין של דו קיום, של 'הכל בסדר', כאילו התושבים מקבלים אותם באהבה ושאין בעיה.
שלא ישקרו לציבור".

ויש לכם גם ביקורת כלפי התקשורת?

"בוודאי. הסיפור הזה הוא סיפור קשה. אם הסיפור זה היה קורה בגינה אחרת עם אוכלוסיה אחרת עם ילדים שצועקים תודה לנאצים, היו עושים מזה חגיגה בתקשורת.
אבל במקרה הזה זה לא מגיע לתקשורת.
הם לא יתמודדו עם ילדי מסתננים שמודים להיטלר. הם לא מסוגלים להתמודד עם זה. למרות שהם יודעים מזה.
כל השמאלנים פה בשכונה שמגיבים לי, לא מסוגלים להתמודד עם זה".

איך ארגוני השמאל בשכונות מגיבים למקרה כזה?

"הם מתארגנים נגדנו. הם מקימים 'משמרות תמיכה' נגדנו. הם רוצים לבוא לגינה להגן על הילדים.

"אבל שלא תטעו, הילדים שמקללים שם בסרטון לומדים ב'ליידי דייויס' ובתיכונים הכי יוקרתיים בצפון תל אביב. הם מקבלים מהמדינה הזאת משהו שהמדינה שלהם לא הייתה נותנת להם בחיים. הם גרים במקום עם הנדל"ן הכי יקר בארץ עם מערכת חינוך לגמרי לא רעה.

"אני משתמשת בשיטות שלהם נגדם. גדלתי על צ'ה גווארה והשומר הצעיר ולמדתי מהם.
יש פה אנרכיסטים בשכונה, אנטיפה, תעיואש. אין לי מושג מה קרה בשבת שהם לא צילמו. היו שם כמה אנרכיסטים. הם היו כנראה יותר מידי בשוק והם לא צילמו".

הם גרים בשכונות?

"בעיקר בשנים האחרונות, יחד עם האפריקאים הגיעו לכאן הרבה בודדים. כולם פעילי זכויות, עובדים בעמותות ומתפרנסים מהן.
יש פה קבוצה יפה של עשרות, שמגדירים את עצמם כאנטי-ציונים, כאנרכיסטים וכד'. אבל לא רק הם, מספיק שזה שמאל של מרצ שהם גם נגדנו.

"אנחנו נמשיך להסתובב פה בגינות, למרות שפעילי שמאל מקימים נגדנו משמר.
הם הקימו קבוצות בווטסאפ ובפייסבוק כמו 'ילדים משחקים בדה מודינה – משמרות תמיכה' ו'שישי שפירא' בשביל הפעילות שלהם".

 

"המשטרה בכוונה לא סוגרת בתי בושת וחמארות"

אז יש לכם מאבק בהרבה חזיתות פה.

"נכון. חזית אחת היא המסתננים. השניה היא השמאל הרדיקלי. וגם הזנות והנרקומניה פה לא הלכו לשום מקום.

"אנחנו גם מנסים לפעול לסגירת בתי הבושת פה באזור, אבל נאמר לנו כמה פעמים מהמשטרה שזה מסוכן מידי לסגור את בתי הבושת. יש פה אלפי גברים שאין להם נשים שצורכיפ את שירותיהם.
אותה בעיה יש עם החמארות. הם צריכים לשבת לשתות ולבלות איפשהו, אם לא הם ישבו וישתו בגינות ציבוריות. אלה התשובות שאנחנו מקבלים מהמשטרה.
זה משחק מאוד מורכב פה".

אתם מתכוונים להמשיך בסיורי גינות המצולמים אחרי המקרה במוצ"ש?

"אנחנו נמשיך לצלם, כי זה הנשק היחיד שלנו. ותודה לבצלם שלימדו אותנו לעשות את זה.
זה סוג של סיירת.
ותאמיני לי שיש לי מספיק דברים חשובים לעשות בשבת אבל הגענו למסקנה שנטשנו את הגינות יותר מידי זמן".

מאיפה אתם מגייסים את המשאבים לכל הפעילות שלכם?

"אנחנו מאוד דלים בתקציבים, אנחנו מתקיימות על תרומות מציבור התומכים, שמהם אנחנו מקוששים 50 ש"ח פה, 100 ש"ח שם. אין לנו קרנות ואין לנו תומכים או מענקים.
אחת לכמה חודשים אנחנו מפרסמים פוסט, אנשים תורמים כמה אלפי שקלים. זה מספיק לנו לפלאיירים, כובעים, חולצות לפעילות. אבל זה אפקטיבי, פעולה כזאת עושה רעש לפעמים לא פחות מהפגנות. המצלמות מחרפנות אותם.

פעילי עמותת 'עוטף תחנה מרכזית'
פעילי עמותת 'עוטף תחנה מרכזית'

 

מה המטרה הסופית?

"כרגע אנחנו ממוקדים בבג"ץ הקרוב ב-9 אוקטובר.
המטרה שלנו היא להראות החוצה שמראית העין שארגוני השמאל הרדיקלי מנסים לצייר פה היא לא נכונה, שיש פה בעיה, שיש פה חומר נפץ ושיש אנשים שלא טוב להם, שלא השלימו עם המצב.
אם בג"ץ ידחה את העתירה של הארגונים וסוף-סוף יאושר נוהל הגירוש אחרי 3 שנים של עבודה, יש סיכוי שמשהו פה יתחיל להשתנות.
חשוב לנו גם להבהיר למדינה שהבעיה שלנו היא לא רק עם הרווקים, אבל הרבה גם עם המשפחות. כשמדברים על גירוש, צריך גם למצוא פתרון למשפחות.

"אם הנוהל יאושר, המאבק יהיה כנראה על זה שזה יעשה כמה שיותר מהר ויכלול את המשפחות.
אני הייתי בבג"ץ ושמעתי את השופטים. הם רוצים לאשר את הנוהל, הם רק רוצים כל מיני תשובות מהמדינה. אם המדינה, אחרי המסע שערכה לאפריקה ושבשבילו היא ביקשה דחיה, ואחרי כל הבדיקות לא תאפשר להם את הבקשות שלהם ולא תיתן להם תשובות מספיקות – מבחינתי אין לי יותר מה לדבר עם הממשלה.
אם בג"ץ יקבל את העתירות, מבחינתנו זה שבירת כל הכלים".

את אופטימית?

"כן. אני חושבת שהפעם זה יעבור. אני חייבת להיות אופטימית. קיבלנו פה ושם רמיזות מהממשלה שהנושא עלה ברצינות, אז אני אופטימית זהירה".

 

 

נכון לשעה זו, טרם התקבלה תגובה ממשטרת ישראל.

אביה ריש

אביה ריש

עורכת תוכן, אתר ערוץ 20