7:05 23/06/2018
דף הבית > מורשת > "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן" | פרשת ויחי

"וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן" | פרשת ויחי

ספר בראשית שפרשתנו מסיימת אותו, מציב לנו מראה להתבוננות מעמיקה לעולם הזיקנה. איזה זקנים נהיה ומהי החובה שלנו לזקנים שסביבנו?

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה… וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (מ"ז, כ"ח, מ"ח, י'). בפרשתנו מתוארת זקנתו של יעקב אבינו, המתחיל את הקריירה שלו במצרים בגיל 130.

"עֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן". צילום: עומר אלנחי
"עֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן". צילום: עומר אלנחי

 

פרשתנו מאירה את עולם הזיקנה, בדגש לאיכות חיים בתוחלת חיים. מדינת ישראל היא בת שבעים שנה. תחזית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קובעת כי בעוד פחות משני עשורים, תוחלת החיים הממוצעת תעמוד על 84.8 שנים לגברים ו-89.5 שנים לנשים. אם עד כה הגדרנו את אוכלוסיית הזקנים כגיל השלישי, היום כבר כבר אפשר להגדיר את הישישים בגילאי 80+ כבני הגיל הרביעי – "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה" (איוב יב', יב').  בעוד תוחלת החיים מתארכת, מתעצמת סוגיית איכות החיים הללו.

איזה זקן אתה?

אפשר לחלק את אוכלוסיית הזקנים לשלושה סוגים. הראשון, "זיקנה פעילה" active aging – הם אותם הזקנים החיים בתפקוד פעיל, חיוני ובאיכות חיים ראויה של משמעות ותוכן. הם אותם זקנים בריאים, יצרניים, יוצרים, פעילים ומתנדבים, הלומדים ומועשרים בידע ובתחביבים ומודעים לזכויותיהם ויודעים למצותם, כמאמר הפסוק: "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו" (תהילים צ"ב, ט"ו). כך למשל, הצייר קלוד מונה צייר בגנו את בריכות שושני המים בעשור התשיעי לחייו, ורדי כתב את האופרה פלסטף כשהיה בן 85 והאדריכל פרנק לויד רייט עיצב את מוזאון גוגנהיים בניו יורק בגיל 92.

הסוג השני, הם אותם הזקנים החיים במצוקה גופנית או כלכלית, עם בעיות בתפקוד שמאלצות אותם להיות תלויים בממסד או ביקיריהם. הם סובלים מבעיות רפואיות, חלקם במצוקה נפשית, חלקם חיים בעוני ובמצוקה כלכלית, אחרים סובלים מבעיות תזונה, בדידות, גלמודות ועריריות. עליהם מתאים להיאמר הפסוק: "אל תשליכנו לעת זקנה ככלות כוחנו אל תעזבנו" (תהילים ע"א, ט').

הסוג השלישי, הם הזקנים החיים במצוקה קוגנטיבית, הסובלים מדמנציה, בעיות של כושר שיפוט והתמצאות. עליהן אפשר להגיד: "אל תשליכנו מלפניך ורוח קודשך אל תיקח ממנו" (תהילים נ"א, יג').

זקן מייצג חוכמה וניסיון חיים, כמו במשחק המילים: "זה קנה חוכמה" (מסכת קידושין ל"ב, עמוד ב'). בליקוטי המעשיות של רבי נחמן מברסלב, בסיפור 'שבעת הקבצנים', מופיע הזקן העיוור (מסתבר שאיננו עיוור) שאומר: "ואני זקן מאד ואני עדיין תינוק לחלוטין ולא התחלתי עדיין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד ולא אני עצמי אומר זאת, רק שיש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול". הנשר מסמל את התחיה וההתחדשות, כמו עוף החול הפניקס: "תתחדש כנשר נעוריכי" (תהילים, ק"ח). התובנה היא שזיקנה איננה רק גיל ביולוגי או פרמטר מספרי של שנות החיים, אלא גיל איכותי רוחני, עם יכולת להתחדש ולהגיע למימוש עצמי גם בגיל השלישי וכיום גם בגיל הרביעי.

מנהיגות הזקנים באה לידי ביטוי אצל משה בן ה-80 ואחיו אהרן בן ה83 בהתייצבם לפני פרעה במצרים. גם בימי בית שני אסיפת הזקנים מקבלת את השם הלועזי – גרוסיה  ביוונית, שמשורש זה נגזרה המילה גרונטולוגיה .

פרופ' יצחק בריק, יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, כותב במאמרו 'היש משמעות לגיל ומהי זיקנה פעילה?' (מגזין דורות 11.2017) כי "אין חובה להגדיר אדם כזקן בכל גיל שהוא בגין גילו הכרונולוגי, אם כי אין להתעלם מתהליך ההזדקנות. יש למחוק את הדיכוטומיה הקיימת בין צעיר לזקן".

גם פרופ' מריאן רבינוביץ בספרו 'גילו של אדם וזמנו האישי' מדבר על שינויים בכשירות שקורים לאדם בהתקדמו על הרצף הזה. לדבריו, גילו של האדם מורכב מששה משתנים: הגיל הכרונולוגי, הביולוגי, הקוגנטיבי, האמוציונלי, החברתי והתפקודי, כאשר כל אדם מתקדם בכל אחד ממשתנים אלה בקצב שונה ובדרך שונה. מספר השנים שאדם צבר אינם בהכרח מדד לתפנית שלילית בחיי האדם ואנשים יכולים לחיות שנים רבות של פעילות ויצירה, של תרומה למשק ולחברה ושל משמעות כפי שחוו בשנים קודמות.

מנגד, על המנעד והספקטרום של מעגלי איכות החיים בתוחלת החיים של הזיקנה – "אל תשליכנו מלפניך ורוח קודשך אל תיקח ממנו" – נדרשים בתלמוד לתופעת הדמנציה: "היזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו" (מסכת סנהדרין צ"ו).

אולם מה לגבי התורה והרוח שהאדם רוכש במהלך חייו? המהר"ל מפראג שחי במאה ה-16, חודר גם הוא בספרו 'נתיבות עולם' לתופעת הדמנציה: "המדרגה שקנה האדם על ידי התורה, אין לומר שבטלה… כאשר שכח תלמודו. כי לא נחשב שהתורה מסתלקת מן האדם… כי זה עניין האדם בעל גוף, אשר מצד גוף שלו, אי אפשר שתהיה התורה עמו כל שעה… וכן אף שנסתלקה ממנו התורה לאנסו בשביל הגוף המקבל, אין נחשב שהתורה מסתלקת ממנו" (נתיב התורה, י"ב). תכניו של הזיכרון קיימים, אך המנגנון המוחי שלנו האחראי "לשלוף" נתונים נפגם. אולי זאת המשמעות האמיתית של הביטוי "לוחות שבורים מונחים בארון, בצד לוחות שלמים" (מסכת ברכות ח', ב').

עד כה התמקדנו באדם הזקן, אך עלינו לשאול האם גם לסביבתה האנושית של הזיקנה יש תפקיד וחובה לתרום לאיכות החיים בתוחלת החיים של האדם הזקן? האם העובדה ש"עֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" בפרשתנו מטילה חובה על סביבתה האנושית של הזיקנה, לראות את הזקן?

כיבוד הורים והדאגה לזקן, מקבלת ביטוי נרחב במקורותינו, בהטלת חובות על הילדים, המשפחה, הקהילה, החברה ורשויות המדינה בטיפולם בזקנים. הטיפול בזקן, מחייב רגישות יתירה ומעורבות יום-יומית בהגנה על צרכיהם וזכויותיהם של הזקנים. מחקרים מראים כי יחס והתייחסות סטריאוטיפית ובלתי אישית לזקנים עלולה לפגוע הן בבריאותם והן בירידה בתפקודם הקוגניטיבי (Levy, 2000) וגורמת לירידה בביצועים שלהם ובמצבם הבריאותי. ספר בראשית שפרשתנו מסיימת אותו, מציב לנו מראה להתבוננות מעמיקה לעולם הזיקנה, על סוגיו השונים.

עלינו להתבונן בזיקנה של עצמנו, בהתבוננות פנימית במימד ההתחדשותי, להרגיש צעיר בזיקנה. הפרישה בגיל הפנסיה הפורמלי מחיי עבודה פעילים, מביאה אותנו למרחב הזדמנויות של חיים מרתקים, עשירים מתוכן, משמעות וחדוות היצירה. הבחירה היא רק בידינו. שכן, הגיל הוא מספר והכול רק בראש. אך במקביל, עלינו להתייחס לזיקנה של זולתנו ולא רק של עצמנו, לתבוע יחס הראוי במיוחד לזקן הנחלש שהוא זולתנו. היהדות הטילה עלינו חובות להעניק כבוד והדר לזקנים שבקרבנו ולטפל בהם בכיבוד ובמורא ("והדרת פני זקן" וכו'), ולהעניק לזקן חוסן של איכות חיים, לצד תוחלת החיים העולה.

הזיקנה צריכה להתנגן במוחנו ובליבנו כזיקנה פעילה שיש בה איכות חיים של תוכן ומשמעות, כמילות שירו של אריק איינשטיין 'עוף גוזל': "עכשיו נשארנו לבדנו בקן, אבל אנחנו ביחד. חבקי אותי חזק , תגידי לי כן, אל תדאגי, ביחד, כיף להזדקן".

נישא את תפילתו של רבי נחמן מברסלב ב'ליקוטי תפילות': "ותרחם עלי, שלא אפול לידי זיקנה לעולם. שלא תהא עבודתך זקנה וישנה, אצלי לעולם. רק אזכה לחדש עצמי בכל יום ובכל עת ובכל שעה. לחדש כנשר נעורי, להתחיל בכל פעם מחדש".

אמנם "עֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן", אך יעקב אבינו זכה בערוב ימיו לאיכות חיים.

ד"ר זאב ווה פרידמן

ד"ר זאב ווה פרידמן

מנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו. בשנת 2008 נבחר ד"ר זאב פרידמן כמנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. ד"ר פרידמן בוגר תואר ראשון במינהל חינוכי ופסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן; תואר מוסמך (M.S.W) בעבודה סוציאלית, מינהל ותכנון חברתי מטעם אוניברסיטת בר-אילן. תואר שלישי Ph.D במדעי החברה, באוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בפיתוח מודל תיאורטי ויישומי של הגורמים המקדמים והמעכבים תהליך יישומו של מיזוג ארגוני במגזר הציבורי בכלל ובשירותים החברתיים בפרט.

אולי יעניין אותך גם

לבקשת ראש העיר ברקת: הקנס לחב"דניק בוטל

פקח עיריית ירושלים נתן קנס בסך 475 שקלים לאדם שזיכה את הרבים במצוות הנחת תפילין. הסיבה: הדוכן הופעל ללא היתר בכתב מאת העירייה. ברקת התערב - הקנס בוטל